כ"ד טבת

219כ"ד טבת

הנני לאשר בזה קבלת מכתבו מז' טבת עם החומר המצורף אליו — דפי קריאה, חוברות וכו' על רבנו הזקן מחולל תנועת חב"ד — בעד תלמידי בתי הספר.

ובודאי למותר להדגיש גודל ערך עצם הענין הקשור בהפצת ערכי היסוד של התורה והיהדות, ובפרט בין בני הנוער, אשר כל השפעה טובה עליהם בעודם צעירים מביאה פירות ופירי פירות במשך כל ימי חייהם. ולכן אין צורך בהבעת תודה מצדי בעד מעשה רב שעשה, כי שכר מצוה מצוה. אבל תודתי אמורה לו בעד שימת לבבו וטרחתו לשלוח לי כל החומר, תודה רבה.

ויהי רצון שיראה פרי טוב בעמלו בכלל, ובעמלו בענין האמור בפרט, אשר תלמידי הכתות השונות שיקראו וילמדו חומר זה על דבר גאון ישראל ותפארתו, אישיותו ותורתו של רבנו הזקן, יהי' זה לימוד המביא לידי מעשה, הנהגה מיוסדת על אהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל, חדורה אור וחיות חסידותיים, יחוד הלב והמח גם יחד.

ולאחרי השיחה שהיתה בינותינו, שזכרונה כמובן שמור אצלי, בודאי שאין כל צורך להאריך בגודל ערך נקודות האמורות ועניניהן. ומגלגלין זכות ליום זכאי, שהיום הוא יום היא"צהילולא של רבנו הזקן.

בהמשך לענין הנ"ל ארשה לי לצרף בזה העתק מכתב כללי לראש השנה בקשר עם שנת השמיטה דהאי שתא. וכן לעורר תשומת לבו, אף שבטח כבר הובא זה לידיעת כבודו, שהשנה היא שנת ה100 להסתלקות נכדו (וממלא מקומו) של אדמו"ר הזקן, הנודע על שם ספריו בשם אדמו"ר ה"צמח צדק".

בתודה לבבית על הנ"ל ובכבוד ובברכה.

(ממכתב כ"ד טבת, ה'תשכ"ו)

נעם לי לקבל המברק מאשר קבלת שני ספרי רבנו הזקן, ומכמה סיבות נדחה מכתבי זה עד היום, יום ההילולא שלו.

ועל דרך מה שכתבתי במכתבי הקודם אודות בנין בגשמיות, שכל מה שמשערים מה שצריך להשקיע בבנין, אף על פי כן כשבאים לפועל מתמסכנים, וזקוקים לכוחות נעלמים, ועד לכוחות עצמיים, על אחת כמה וכמה בהנוגע לבנין רוחני, וכל' 220חכמינו ז"ל אני חומה זו תורה, ואפילו כשהמדובר הוא רק בהנוגע לפרסומו של בנין שכבר הי' קיים.

ונתאמת אצלי הנ"ל, שכשנגשתי לעריכת כתבייד הנ"ל שערתי כמה שימת לב, התעמקות וכו' ידרוש הענין, ולכתחילה שערתי במדה בלתי מצומצמת, והנה כשבא הדבר לפועל נוכחתי שאין הזמן ושימת לב וכו' המשוערים מספיקים כלל וכלל, ולא עוד אלא שעצם ההתעסקות וההכנה לדפוס ואפילו ההגה' לאחרי הסידור של מאמרים הנ"ל מעבירים לעולם אחר, עולם העליון, ובפרט אשר כמה מהמאמרים בשני כרכים הנ"ל הם מלפני פטרבורג שידוע עליהם פתגם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע: "די מאמרים וואָס פאַר פ"ב האָבן געברענט; דאָס איז פאטשטן מלמעלה".

רגילים לומר בכגון דא שאילו היו משוערים מראש כל הטורח והיגיעה הכרוכים בעבודה כזאת, ובפרט אם יש בה גם ענינים של עג"נ, הנה מי יודע אם היו נכנסים לכל הענין. אבל בנידון דידן, הנה למרות שכאמור לא שערתי אפילו בערך שכל כך יודרש לענין, ובפרט בהנקודה שההתעסקות מעמידה בד' אמות אחרים, אף על פי כן הייתי עושה זאת, אף כי אולי בהכנה ארוכה יותר. וכיון שכ' הי' מהגורמים בזה, הרי גם לו חלק בכל הטוב שבדבר. . .

(ממכתב כ"ד טבת, הילולא דרבנו הזקן, תשח"י)

... ומבשורה לבשורה, בשורה משמחת מכאן שסו"ס יצא מהדפוס הספר "מאמרי אדמו"ר הזקן — תקס"ב", ונשלח לכ' בפ"ע.

כמדומה לי, כשהראיתי את הכת"י לכ' הערתי שהוא כת"י מיוחד במינו, שהמאמרים הם של אדמו"ר הזקן, הכת"י של אדמו"ר האמצעי, והי' ברשותו של הצ"צ, המעיד על הכת"י שהוא של אדמו"ר האמצעי, וגם הכניס בו הגהות בכמה מקומות. שכל זה מעיד על אמתיות הענינים וכו' עד שלולא זחלתי ואירא לחוות דעה מוחלטת בדברי דא"ח ועל אחת כמה וכמה בנוגע מאמרי אדמו"ר הזקן, שאפילו אדמו"ר הצ"צ אשר לבו כלב הארי אומר עליו "כשם שבין קד"ק לחולי חולין כך גבהו דרכיו מדרכינו" (צ"צ יו"ד סי' ס"ג, אות ח) והמדובר שם בנוגע לנגלה דתורה ועאכו"כ בפנימי' התורה — הייתי אומר שהנחות כמה מאמרים אשר בספר מאמרי אדה"ז תקס"ב מתאימות יותר ועולות על הנחות המאמרים אשר נדפסו בלקוטי תורה, אף על פי שנדפסו בימי הצ"צ וכנראה בעריכתו. ואולי בעת הדפסת הלקו"ת לא הי' ספר כת"י זה אצל הצ"צ. . .

(ממכתב ו' מרחשון, ה'תשכ"ה) 221מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ג בתמוז, שהגיעני באיחור זמן רב, בצירוף ניתוח הגרפלוגי. ומוכרחני להודות, שלולא קראי במכתבו בפירוש שהמנתח — זולת הכת"י — לא ידע דבר על בעל הכתב יד ולולא הכירי את כ' אישית, לא הייתי מאמין באפשריות הדבר.

דרך אגב בראותי כ' בהניתוח שהי' קושי באנאליזה מחמת המחסור בחומר הכתוב, הנני מצטער ביותר שלא הערותי לכ' כי בשו"ע לרבנו הזקן שהדפיסו אנ"ש במחנה מעבר באשכנז [אצל מינכען, בשנת תש"ח], בסופו יש פאַקסימיליא מתשובה ארוכה, שמלבד הכמות הנוספת בחומר, יש בחומר זה כדי לגלות במדה יתירה מאשר בכת"י הנ"ל כוחות הפנימיים שבנפש הכותב, כיון שהכתוב בא בשינויים ותיקונים על הגליון ובין השיטין. אצל אנ"ש באה"ק ת"ו נמצאת הוצאה זו של השו"ע, ותקותי שיזדמן לכ' לעיין בו. ות"ח אם יחווה לי דעתו בזה. . .

(ממכתב ט"ז מנ"א, ה'תשי"ט)

הוד כ"ק רבינו הזקן כותב באגרתו הק' ד"ה הוכח תוכיח (נדפס בסו"ס התניא), וז"ל מהשייך לכאן: לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות עפ"י הגורל או ברצון. ועיר שיש בה מנינים הרבה יגמרו בכל מנין ומנין. ואם איזה מנין קטן מהכיל יצרפו אליהם אנשים מאיזה מנין גדול בבל ישונה חק ולא יעבור. עכ"ל^*.

ועל פי זה נהגו מאז לסדר חלוקת הש"ס ביום חג הגאולה הוא — יום י"ט כסלו.

משנת תרס"ג ואילך, מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו, הנהיגו בליובאַוויטש חלוקת הש"ס בכ"ד טבת — יום ההילולא של רבינו הזקן. ומכמה שנים נקבע מנהג זה גם בכאן ע"י "מחנה ישראל" — בנשיאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א^**.

ואותם הנמצאים במקום אשר, מאיזה סיבה שתהי' הוא "קטן מהכיל" לחלק כל הש"ס מצטרפים^*** לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א.

להקל על המשתתפים — נדפס. . טופס הודעת ההשתתפות בחלוקת הש"ס. ועל 222המשתתף להודיע המסכתא שבה בחר, או להורות שרצונו שיגרילו עליו, וכנ"ל באגה"ק, ולשלחו חתום ובתוספת הכתובת שלו ל"מחנה ישראל".

מובן אשר אלו שלא הספיקו להודיע מהשתתפותם קודם כד טבת יוכלו להצטרף גם אחרי כן.

(מרשימת טבת, ה'תש"ט)

וישנה^*? כפשוט שאין לשנות מכמו שהדפיסו רבותינו משנת תר"ס.

(ממכתב חורף, תשמ"ג)

... לשאלתו ע"ד בי' בתניא^* — עיין (סוף) הקדמת הרמב"ן לפי' עה"ת.

(ממכתב ימי הסליחות, ה'תשכ"ד)

במענה למכתבו מד' אייר, בו שואל:

האם נכון מה שאומרים שכוונת רבנו הזקן בהקדמתו להתניא בכתבו, מפי ספרים, לספרי מהר"ל מפראג.

כן מפרשים חסידים בלמדם ספר התניא, ע"פ מה שקבלו מזקני החסידים מדור לדור, אבל לא שמעתי בזה מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אף שבכלל מסורת חסידים בעל סמכא היא.

ולהעיר אשר הלשון מפי ספרים ומפי סופרים, מובא ג"כ בהקדמת חלק ב' 223דתניא הנק' חינוך קטן, וכן בנוסח שער התניא, אשר שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שהתיבות, ספר לקוטי אמרים כו' בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י, הוא לשון רבנו הזקן, ובפמ"ב (בהיפך הסדר).

דא"ג הלשון האמור נמצא ג"כ בעבודת הקדש לר"מ ן' גבאי חלק ד' פרק א' ובשל"ה איזה פעמים^* [נמצא בכת"י אחד חסיד: עיין ירושלמי יבמות פ"ד הלכה י"א רבא דמתניתא רבא דאולפנא עיי"ש].

(ממכתב י"א אייר, תשי"ח)

... ב) ת"ח על מ"ש שהעיר שימת לבו לטעות הדפוס שמצא במורה שיעור ביום ז' שבט דשנה מעוברת^*, והוא כמו שכתבתי במכתבי הקודם שמפני הטרדות מסרתי וסמכתי בהגהה כמו אלו על אחרים, ובכלל הרי אמר הכתוב שגיאות מי יבין.

ג) מה שהעיר בהתיקון דרך אפשר עמוד ת"י^** כבוד מרנא במקום מרנא החסיד מרנא במקום החסיד, ומפני שמצאתי רשום כך על גליון התניא והועתק מתניא של זקני החסידים בדורות שעברו שכנראה משאר הערותיו הי' בר סמכא, אבל בכ"ז לא יכולתי לברר ברור מי הוא ולכן הכנסתי השינוים שלו בהמחלקה של תיקונים בדרך אפשר.

ד) בענין הספק בתניא פרק א' ע' ה' שורה ז' בתיבת "מזה" הנה לדעתי נמשכת לפני'. — וכן תיבת "זה" בדף כ"ד ע"ב שורה יא. אף שבאחרונה י"א שנמשכת למטה. וצ"ע בקונטרס ביקור שיקאגא ע' ס"ג^*** ואילך. . .

ז) מה שכותב שיש לו ספר קטן פירוש בכת"י על התניא, הנה העתק הנמצא אצל. . לא נמצא אצלי, אבל מצאתי כאן ביאור תניא שכפי הרשום עליו זהו ממהר"י קיידאנער, מתחיל בלקו"א פרק א' וכו' ואף שבאמת ידוע שצדקת הצדיק ורשעת הרשע במחשבה כו' ומסיים בביאור על פרק י"ב אבל אם לא זהו הנמצא תח"י כהדר"ג שי' הנה א"ת אהי' לו אם כהצעתו יוכל להמציאו אלי על זמן ידוע. . .

(ממכתב י"ד אדר א', תשי"ד) 224... במה שהעיר כת"ר במש"כ בתניא דאמתית שם צדיק הוא מתנה מלמע' ורבה אמר אנא בינוני מפני שעסק בתורה ורק העוסק בתורה וגמ"ח יצרו מסור בידו (ע"ז ה, ב) ורוצה לפרש דיצרו מסור בידו הכוונה למדרי' צדיק הנ"ל — לפענ"ד אאפ"ל כן, כי לעסוק בתוגמ"ח מחובתו של כל או"א ולגמרי תלוי בבחירתו, משא"כ מדרי' צדיק אשר "אין לאדם משפט הבחירה בזה כ"כ כו'" (תניא פי"ד). ועיי"ש שהשתדלות האדם בהשגת מדרי' זו היא ע"י התבוננות כו' ולא ע"י עסק בתוגמ"ח. ועכצ"ל דיצרם מסור היינו בהנוגע לפועל במחדו"מ וכמשנ"ת בפי"ג. ודלא כענין דלבם ברשותם המבואר בפי"ז.

(ממכתב ימי הסליחות, תשי"ט)

... לההערה בחינוך קטן (שבתניא): בודאי צודק שחנוך לנער גו' וביאורו — הוא בנוגע לכל אדם. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואדרבא מדת הבינונים היא מדת כל אדם וצדיקים מועטים הן,

ומש"כ בסיומו דח"ק יפול צדיק וקם כו' — הוא לתרץ הקושיא שבחצי השני דכתוב זה — דחינוך זה הוא מעליותא להנער אפילו באם שייך ומגיע לדרגת זקן (צדיק) ואפילו לאחרי שיזקין. [ומובן ובמכש"כ וק"ו בנוגע לכל אדם — שזקוק הוא לאהבה שנתחנך כו' מנעוריו].

בנוגע לסדר ולימוד בתורת חב"ד — ה"ה כבכל התורה, דהסדר נחוץ למתחיל (מקרא ואח"כ משנה וכו', ולאח"ז בסדרי הישיבות — כולל תומכי תמימים), אבל לאח"ז — (נוסף על מחז"ל הכללי — ללמוד במקום (גם במובן הרוחני) שלבו חפץ) העיקר הוא שיהי' בריבוי באיכות ("יגעת") ובכמות.

ועיין ב"ח לטאו"ח סמ"ז ד"ה אר"י א"ר. ומצוה גדולה ועתה בפרט לפרסם.

(ממכתב י"ב טבת, תשמ"ב)

במענה על מכתבו מי"ב אייר. מ"ש שאין נמצא בסביבתו מי שיוכל ללמוד — בל"נ — דרושי התו"א ולקו"ת מתאים לשיחת שבת מברכין שלפני חנוכה^* — כבר 225אמרו רז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין. ופשוט שאין הכוונה בהנ"ל ליטול משעות הקבועות ללימוד הנגלה, אלא להוסיף עליהם.

ומה שהעיר באגה"ק סי' א' במ"ש שם המעמיד ומקיים את הראש הוא השכל כו' להוליד מתבונה זו דו"ר כו' בחינת הזרועות והגוף שבנפש, ולמה השמיט ראש. — הנה פשוט הוא, כי זהו סיום הביאור על ההולדה מתבונה זו דו"ר כו' — היינו המדות, שנחלקות לשלש, חסד דרועא ימינא גבורה כו' תפארת גופא. ומ"ש אח"כ ולקיים הראש והזרועות, מפני שמתחיל לבאר פעולת המתנים — שהם מעמידים לא רק המדות אלא גם את השכל. ומה שלא פרט גם בכאן הגוף — הוא דאטו כרוכלא ליזל ולחשוב, והרי כבר נתפרטו כל שלשת הקוים לפני זה, ששם נכנס בפרטיות המדריגות של המדות, וכמו שמבאר צעק לבם רשפי אש פחד ה' וליבוש כו'.

ובמה שהעיר במ"ש להלן במוסגר ועל העמדת וקיום בחינת הראש אמר טעמה כי טוב סחרה, ורוצה לאמר שהכוונה בזה לתיבת סחרה ומדבר במקיפים. הנה לדעתי אינו כן, כי אין נזכר כלל לעיל אודות מקיפים. והדיוק הוא כפשוטו בתיבת טעמה — טעם ושכל. ובא בהמשך לפסוק הקודם — חגרה בעוז מתני' ותאמץ זרועותי' שזה המתנים והגוף וכו'. ובהמשך לזה — טעמה, עניני טו"ד.

בברכה.

(ממכתב כ"ד אייר, תשט"ו)