המשך פ' משפטים

270המשך פ' משפטים

... מה שהקשה על הפרישה לטחו"מ סשפ"ט סק"ג דמפרש דארי שטרף ואכל השינוי הוא בזה שטרף, אבל האכילה אח"כ אורחי' הוא — ולדידי' איפכא מסתברא.

הנה אף דמלשון רש"י (ב"ק טז, ב ד"ה והכתיב) משמע קצת דהשינוי הוא בהאכילה, ע"כ אאפ"ל כן מדמשני שם בש"ס בשנמלכה ואכלה ואם השינוי באכילה מאי מהני הא שנמלכה.

271וגם הסברא הוא כדעת הפרישה, כי הרי ארי טורף בשביל חוריו ומעונותיו ואוכלם אח"כ — היינו נבלות, אלא שבשעה שרעב אינו מחכה עד שתמות כי הוא מלך בחיות כו' וכמ"ש בפרישה ואם רואים שמחכה ה"ז היפך אורחי'.

גם בשה"ג כתב כהפרישה.

(ממכתב י"ב אדר, תשט"ו)

במענה על מכתבו בו כותב אודות מצבו ברוחניות ואודות תשוקתו למלאות החסרון בענינים דיראת שמים ועבודת התפלה ולימוד התורה.

הנה בכלל ידועה הודעת רז"ל בהנ"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין שמזה מובן אשר בידו הדבר תלוי ובלבד שיתייגע בזה ואליבא דנפשי'.

ולמותר להעירו אחר שכבר נתפרסם הדבר בכמה מכתבים ואח"כ במאמרי דא"ח אשר לא זוהי הדרך ע"י תעניות וסיגופים באופן שמחלישים את הבריאות כ"א עזוב תעזוב עמו ביחד עם הגוף ונה"ב, והסיגופים צ"ל של נפש הבהמית אבל לא של גוף האדם שהוא קנינו של הקב"ה וכמבואר בכ"מ ועיין בהלכות נזקי הגוף לרבנו הזקן בעל התניא — פוסק בנסתר דתורה — והשו"ע — פוסק בנגלה דתורה — וסיגופי נה"ב הם, בולם פיו מלדבר דברים בטלים ואפילו דברים נחוצים לפ"ע לדחות זה למשך איזה זמן או רגעים וכן הגדרת חוש הראי' וכו' וכמבואר בכ"מ (ובהם ספר התולדות לאדמו"ר מוהר"ש נ"ע עמוד 72 בסופו) ועליו להתייעץ עם משפיע דא"ח שבסמיכות אליו ומה טוב שיתייעץ עם הרה"ח כו'. . . משפיע דא"ח בישיבת תומכי תמימים בלוד, ולמותר לבאר שכל הנ"ל הוא בתור הוספה על השיעורים בלימודיו בתורת החסידות ובתורת הנגלה והשי"ת יצליחו.

(ממכתב י"א אד"ר, תשי"ד)

נמסר לי בקשתו לברכת רפואה לאחד מתלמידיו. . . שי' כן ידיעתו השני' אשר הי' הנתוח והכל בסדר ויה"ר מהשי"ת אשר כשם שמבשר מתוצאות הטובות בגשמיות כן יבשר מתוצאות הטובות ברוחניות היינו שתלמידיו בריאים כדבעי ברוחניות.

וכיון שאצל איש הישראלי הגשמיות והרוחניות ביחד ילכו הנה אפ"ל ע"ד הצחות נשען על מ"ש רבנו הזקן באגה"ת פ"ג אשר בדורותנו אלה אינם בריאים כמו 272שהי' בדורות הראשונים ובמילא ריבוי הצומות מזיק שאפשר שיבוא עי"ז לחולי או מיחוש ח"ו, הנה עד"ז הוא גם בנוגע לרפואת הנפש שאם בדורות הראשונים אפשר הי' להסתפק בהסדר דסיגופים ברוחניות היינו עניני מוסר המשפילים את האדם ומצערים אותו כו' וכו' הנה בדורותינו אלה יוכל לבוא עי"ז לידי חולי או מיחוש או מיחוש ברוחניות, היינו שיפול ברוחו ביותר או שיעשה למיואש ח"ו או שהגוף ונה"ב ויצה"ר ימרדו נגד ההשפלה, ולכן מוכרח לאחוז בהדרך שהורה הבעש"ט דעזב תעזוב עמו, אשר מתחילים בהסברה שהנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש כי הוא וחכ' אחד ובמילא שלוחו של האדם העליון כמותו (עיין לקו"ת ריש פ' ויקרא בזה) וניתנו לאדם כחות נעלים ביותר לא רק להתגבר על המכשולים אלא גם להאיר בתוספת אור את נפשו וגופו וחלקו שבעולם ולעשות כלים לאלקות מתוך שמחה, ובמילא חבל על זמנו, הכחות שאינו משתמש בהם, שהסיבה לזה הוא שפלות גופו כו' וכו' ושמחה פורץ גדר אפילו הגדרים דגופו ונפשו הבהמית.

ומה נפלא הדיוק שנפסק להלכה ברמ"א שו"ע או"ח סי' צ"ח סוף סעיף א' וז"ל, ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה (ורק אח"כ הוא) ובשפלות האדם, והרי ידוע דגם סדר הדברים שבתורה, תורה היא, ואם עליו מוטל להמשיך סדר הנ"ל בתלמידיו עאכו"כ שאצלו צריכים להיות ענינים אלו טופח ע"מ להטפיח ואין לך דבר העומד בפני הרצון אפילו כשנצרכים לשנות הרגילות שכבר נעשה טבע.

(ממכתב י'ט אד"ר, תשי"ד)