י"ב­י"ג תמוז

282י"בי"ג תמוז

מאשר אני קבלת מכתבה מי"ח בסיון, ות"ח על הבשורה טובה שבו, ויהי רצון אשר מכאן ולהבא תבשר אך טוב, בטוב הנראה והנגלה.

כיון שנכנסנו בחודש הגאולה, בודאי ידועה לה פרשת חג הגאולה די"בי"ג תמוז, בו יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל ממאסרו במדינת מולדתו שהי' חבוש שם בעד עבודתו הכבירה להחזקת והפצת התורה והמצוה, למרות רדיפת הדת שהיתה שם אז במרום שיאה. ובחסדי השי"ת יצא בנצחון, שהרי אלה שאסרוהו הם ששיחררוהו.

וכמו שכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, היתה גאולתו לא רק גאולה פרטית כי אם גאולה ונצחון לכל עניני היהדות. שלכן יום סגולה הוא לכל בני ובנות ישראל באשר הם שם, ובפרט אלה ההולכים בדרכיו ומשתתפים בפעולותיו ומוסדותיו.

ואם בכל שנה ושנה כך, על אחת כמה וכמה בשנה זו, שהיא שנת הארבעים לגאולתו, וכידוע הוראת חכמינו ז"ל שתקופת ארבעים שנה מוסיפה הבנה בעומק דעת הרב וכולי.

וכמו כל ענין של זכרון בתורה וביהדות, הכוונה היא שהזכרון יעורר את המעשה בפועל ברוח הימים הנזכרים והנעשים. ובנוגע לחג הגאולה ההוראה והמסקנה המי?דית היא, שאם במדינה ההיא ובזמן ההוא ובתנאים ההם יכול יהודי לעשות ולפעול בעד החזקת והפצת התורה והמצוות, מכש"כ וקו"ח במדינות ובתנאים נוחים וטובים שלא בערך.

ובודאי תציין גם היא את חג הגאולה הבע"ל באופן המתאים להאמור, ויהי רצון שתעשה מתוך שמחה וטוב לבב.

בברכת חג הגאולה.

(ממכתב ג' תמוז, תשכ"ז)

... ולקראת יביג תמוז הבע"ל, בטוחני אשר כ' יעלה ימי סגולה אלה על זכרונו, ימי הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר, כידוע לכ' פרשת הימים האלה. וככל עניני זכרון, העיקר הוא כמובן שיהיו לא רק נזכרים אלא גם נעשים, זאת אומרת שההתעוררות תומשך ותתבטא בפועל ביתר שאת וביתר עז בכל הפעולות להפצת 283התורה והמצות בחיי היוםיום. שהרי ימים אלו הוכיחו מה שיכול לפעול אפילו יהודי אחד בכוח הרצון והמסירות נפש נגד ממלכה אדירה רודנית ועויינת. ואף כי מי ידמה ומי ישוה לו בדורנו דור יתום זה, אבל הלא גם הלעומת זה לא לפי ערך כלל, ואדרבה, שעל פי רוב אין מעכב אלא השאור שבעיסה, ואין הדבר תלוי אלא ברצון.

ויהי רצון שכל אחד מאתנו יעשה כל התלוי בו למלא תפקידו בתור שלוחו של מקום להחזקת התורה והמצוות והפצתן בחוגים הכי רחבים, ויעשה מתוך שמחה וטוב לב, וזכות בעל הגאולה עומדת לכל אחד ההולך בעקבותיו בדרך שסלל לפנינו, דרך העולה בית אל.

(ממכתב ח' תמוז, תשכ"ג)

... ומגלגלים זכות לימים זכאים דחג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבטח יודע פרשת ימים אלו.

ויהי רצון שיגאל כאו"א מכל ענינים הבלתי רצוים או עכ"פ מגבילים אותו מפעילות הרצוי' ובנקודתה הפנימית, מילוי תפקיד האדם עלי אדמות, עשיית כל העולם כולו לבית מקדשו, דירה לו ית' ובלשון חז"ל לעשות לו דירה בתחתונים, אשר מושבע ועומד הוא ע"ז, ושבועות לשון רבים כפירוש בענין השבועה בכלל — שע"י תוספת כח לקיים המצוה עי"ז שישביעו את האדם כחות נוספים, שלכן אחד הוא השרש לשבועה וללשון שובע, כמבואר בארוכה במאמר אדמו"ר הצמח צדק (אשר השנה שנת המאה להסתלקות שלו) ד"ה משביעין אותו תהי צדיק.

(ממכתב י"א תמוז, תשכ"ה)

עס האָט מיר געפרייט צו באַקומען די ידיעה וועגן דעם פאָרקומענדן יערלעכן לאָנטשאָן א' דראש חודש תמוז הבע"ל.

דער חודש תמוז האָט אַ ספּעציעלע באַדייטונג פאַר יעדן איינעם און איינער פון אונז בתוך כלל ישראל. אין דעם חודש (י"ב, י"ג תמוז) איז, ווי באַקאַנט, באַפרייט געוואָרן כ"ק מו"ח אדמו"ר, דער נשיא פון אונזער דור, פון סאָוויעטישער טורמע און פאַרשיקונג.

די מסירותנפש'דיקעבפועלממש אַרבעט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר צו אויפהאַלטן 284און פאַרשפּרייטן תורה און מצוות, בפרט אין דעם געביט פון חינוך על טהרת הקדש, איז אייך זיכער באַקאַנט. דאָס איז איינע פון די אייביקע גייסטיקע ירושות וואָס דער רבי דער שווער האָט איבערגעלאָזן פאַרן כלל ישראל און ספּעציעל פאַר יעדן מאַן און פרוי וואָס האָבן אַ שייכות צו חב"ד. פון דער ירושה שעפּן מיר אַלע פרישע כוחות פאָרצוזעצן זיין הייליקע אַרבעט. די דאָזיקע אַרבעט איז אויך אַן אונערשעפּלעכער קוואַל פון גטלעכע ברכות וואָס דער רבי דער שווער האָט געבענטשט יעדן איינעם און איינע וועלכע נעמען אַ חלק אין שטיצן זיינע מוסדות, בפרט די מוסדות חינוך על טהרת הקדש. אייער אַרבעט האָט נאָך דערצו די מעלה וואָס די מוסדות וועלכע איר שטיצט געפינען זיך בארצנו הקדושה אין כפר חב"ד וואָס כ"ק מו"ח האָט געגרינדעט און געהאַלטן אַזוי טייער.

השם יתברך זאָל העלפן, אַז אייער אַרבעט זאָל אָנגיין מיט גרויס הצלחה, און זאָל האַלטן אין פאַרגרעסערן זיך, ווי אַלע לעבעדיקע זאַכן וואָס לעבן און וואַקסן. צוגלייך זאָלן אויך מקויים ווערן אין אַ וואַקסנדער מאָס די גטלעכע ברכות וועלכע זיינען פאַרבונדן מיט דער אַרבעט, באַ אייך און אייערע בני בית שיחיו, אין אַלץ וואָס מען נויטיגט זיך, בגשמיות וברוחניות.

בברכה להצלחה

ולבשורות טובות

(ממכתב כ"ז סיון, תשכ"ד)

... אקוה שנסתדרה התועדות בעירם, בקשר עם חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בעת ההיא ולשנים שאחרי זה, ולקח חלק אקטיבי בהתועדות הנ"ל, ויביא זה לעבודה בפועל, להחזקת היהדות בהסביבה, נוסף על החיזוק בהנוגע לעצמו. ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

(ממכתב י"ד תמוז, תשי"ט)

הנני לאשר קבלת מכתבו, וכן המאמר שהדפיס, ויהי רצון שדבריו היוצאים מן הלב יכנסו ללב הקוראים, והעיקר — על פי סגנון חכמינו ז"ל, מעשה הוא העיקר — שיפעלו פעולתם. שאחת הנקודות המקוות בזה היא לעורר את הרגש והרצון המוחלט בלב הקורא, באיזה מעמד ומצב שהוא, לחיות חיים ראויים לשמם על פי רצון בורא 285עולם ומנהיגו בכל פרטי חייו היוםיומיים, ולא רק בשבתות וימים טובים, אלא גם בימי החול.

וכיון שביקר בכפר חב"ד והכיר לדעת את תושביו יוצאי מדינת רוסיא, שחלק גדול מהם צעירים הם שנולדו ונתחנכו תחת משטר עז וחזק העויין לעניני דת בכלל ודת ישראל בפרט, הרי עדים חיים הם שבהנ"ל אין לך דבר העומד בפני הרצון. ועל אף כל העכובים והמניעות והגזירות נשארו נאמנים לה' ולתורתו באורח חייהם ובקיום המצוות מעשיות בהידור, ולא רק בענינים חמורים אלא אפילו בענינים שהם מדרבנן ובסגנון חכמינו ז"ל אפילו דקדוק קל של דברי סופרים. ולא עוד אלא שהקימו בנים ובני בנים כמותם, בעלי מסירות נפש שיעמדו בפני כל הנסיונות. וברצות ה' שנזדמנה האפשרות לצאת מן המיצר אל המרחב ונתיישבו בכפר חב"ד נתגלה לעין כל אומץ רוחם, ועד מהרה הסתגלו לתנאי חיים חדשים, שבודאי לדכוותי' למותר להדגיש שאין כל נקודה משותפת בין תנאי חייהם בכפר חב"ד עתה ובין תנאי חייהם קודם שיצאו לחופש.

ומכאן המסקנה והק"ו שכל אחד צריך ללמוד, שאם תחת משטר עויין כמו שהוא במדינה הסוביטית אפשר לשמור אורח חיים על פי התורה והמצוה, על אחת כמה וכמה במדינה חפשית.

תקותי ששורותי המעטות בערך חשיבות הענין תספיקה די חומר לנצל כל אפשריות המתאימה להשפיע על קוראיו ובכל מקום שידו מגעת בכיוון האמור. והרי שנה זו שנת סגולה היא, להיותה שנת המאה וחמשים שנה להסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך, מחולל תנועת חב"ד שיטתה ואורח חיים שלה, שהיא נחלת כל עמנו בני ישראל. וראוי להוסיף שמכתבו הגיעני ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר ביו"ד שבט, ומובן שענין הזכרון הוא להמשיך מהתעוררות והשפעת ימי סגולה אלו במעשה בפועל, שיהיו לא רק "נזכרים" אלא גם "נעשים". והשי"ת יצליחו.

(ממכתב י"ג שבט, ה'תשכ"ג)

איך באַשטעטיג מיט פאַרגעניגען די ערהאַלטונג פון אייער בריוו פון יאַנ. 29, אין צוגאָב צו דעם נחתרוח וואָס איך האָב געהאַט באַקומענדיג דעם גרוס פון חשוב'ן רב. . וועמען איך האָב געהאַט געבעטן איבערצוגעבן אייך מיין געדאַנק אין צוזאַמענהאַנג מיט דער גרינדונג פון "בית נחמה". עס האָט מיר זייער געפרייט צו הערן פון אים מיט וואָס פאַראַ האַרציקייט איר האָט אויפגענומען די שליחות, און אייער גרייטקייט צו באַוואָרענען, אַז "בית נחמה" זאָל זיין כשר ווי עס דאַרף צו זיין. דאָס פאַרשטאַרקט די האָפנונג, אַז די קינדער וועלכע וועלן דאָרט דערצויגען ווערן 286וועלן זיין כשר'ע אידן, וואָס דאָס גיט די אמת'ע פאַרזיכערונג אַז זיי וועלן אויך זיין אידן גוטע און מענטשן גוטע, אין אַלע הינזיכטן פון דעם וואָרט.

ס'איז איבעריג צו אונטערשטרייכן, אַז אויב עס פאָדערט זיך אַזאַ פאַרפליכטונג לגבי יעדן אידישן קינד, וואו ער זאָל זיך געפינען און אין וועלכע באַדינגונגען ער זאָל וואַקסן, איז עס פון ספּעציעלער וויכטיקייט לגבי די קינדער וועלכע געפינען זיך אין אַ לאַנד, וואָס אפילו ניטאידן רופן דאָס אָן "הייליגע לאַנד". דערצו האַנדלט זיך דאָ וועגן אידישע קינדער וועמענס יונג לעבן איז, צוליב פאַרשידענע סיבות, ליידער ניט געווען דרוכאויס פריי פון זאָרג און שוועריקייטן, ווי קינדעריאָרן דאַרפן זיין. דאָס אַלעס פאַרגרעסערט דעם זכות און פאַרגעניגען פון די אַלע וואָס נעמען אַן אָנטייל אין אויספאָרמירן און דערציען די קינדער אין דעם געהעריגען וועג. גלייכצייטיג פאַרגרעסערט עס זייער אחריות פאַר דעם; אָבער דער אויבערשטער פאַרזיכערט, אַז אַ מענטש וואָס האָט פאַרגרעסערטע אחריות זאָל זיין פאַרזאָרגט מיט פאַרגרעסערטע מעגלעכקייטן, כדי צו קענען נאָכקומען אַלע פאַרפליכטונגען אין דער פולסטער מאָס, און — ווי אַלע זאַכן וועלכע זיינען פאַרבונדן מיט דעם אויבערשטן — ערפילן זיי אין אַ גוטער שטימונג, מיט שמחה און התלהבות.

איך ערלויב מיר צוצוגעבן נאָך אַ פּונקט: אויב דאָס אַלעס געשריבענע גילט ספּעציעל פאַר די אַנשטאַלטן און אינסטיטוציעס וואָס ווערן גערופן אויף אייער נאָמען, אָדער אויפן נאָמען פון אייערע נאָענטע — וואָס דאַן איז דאָך די אחריות קלאָר און אויסדריקלעך, און ווי געזאָגט, צוזאַמען דערמיט אויך דער זכות אינגאַנצן אייערער — איז דאָס אָבער אויך גילטיק לגבי די אַלע אַנשטאַלטן וואו איר קענט האָבן אַן איינפלוס און השפּעה. און הערנדיג פון פאַרשידענע זייטן וועגן דער באַציאונג צו אייך אין פאַרשידענע קרייזן אין ארץישראל, איז אייער איינפלוס אַ גאָר שטאַרקער, פיל שטאַרקער און פיל פאַרשפּרייטער ווי איר שטעלט זיך פאָר. אַזוי אַז מ'וועט זיכער אָננעמען יעדן פאָרשלאַג פון אייך אין דער אויבענגעשריבענער ריכטונג, אפילו אין אַזעלכע קרייזן וואָס, לויט זייער איינשטעלונג, וועט דאָס אפשר זיין פאַר זיי אַ נייעס.

שטייענדיג אויף מאָרגען נאָך דעם יאָרצייטטאָג פון מיין שווער כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, איז צייטיג צו דערמאָנען און אָפּשאַצן זיין אינהאַלטסרייכן לעבנסוועג, און ספּעציעל צו אונטערשטרייכן דעם לייטמאָטיוו און גאָלדענעם פאָדעם וואָס ציט זיך אין פאַרלויף פון זיין גאַנצן לעבן. די אָפּלערנונג דערפון איז, אַז אפילו איין איינצלנער איד, אויב ער שטעלט זיך מיט דער גרעסטער שטאַרקייט פאַר אַן אמת'ן אידעאַל, באַקומט ער אומגעהויערע מעגלעכקייטן איבערצוקומען שוועריקייטן, וואָס אויפן ערשטן אויגנבליק ווייזט זיך אויס אַז ס'איז גאַנץ אוממעגלעך. אמת טאַקע, ער האָט געהאַט אויסערגעוויינלעכע כוחות וואָס איז גאָר זעלטן צו געפינען באַ מענטשן, ווי באַוואוסט צו אַלע וועלכע האָבן נאָכגעפאָלגט 287זיין לעבן און זיינען געווען מיט אים פּערזענלעך באַקאַנט. פון דער אַנדער זייט אָבער, זיינען די שוועריקייטן וואָס מ'טרעפט איצט אָן — אומפאַרגלייכבאַר קלענער ווי די וועלכע ער האָט אָנגעטראָפן אין זיין אַרבעט.

ווינשנדיג אייך אַלדאָס גוטע, און איר זאָלט קענען אָנזאָגן גוטע בשורות וועגן זיך און וועגן די וועלכע איר דערמאָנט אין אייער בריוו, ווי אויך אין דעם אינהאַלט פון מיין בריוו ווי געשריבן אויבן.

(ממכתב י"א שבט, תשכ"ו)

... לכתבו ע"ד העתקה לאהקת"ו — כבר מלתי אמורה ומפורסמת (מיוסדת על פס"ד גדולי ישראל) שכל מי שביכולתו לפעול בצ"צ ביר"ש ובפרט בשטח החינוך עטה"ק ועוזב "עניי עירו" ומדינתו (אפילו בשביל ענין כהנ"ל) — ה"ז עריק ונוטש את המערכה, מערכה במלחמת הטמיעה ר"ל ממש, היינו פקו"נ. ובפקו"נ הרי אפילו בספק וס"ס מחללין את היוהכ"פ והש"ק וכו' ועאכו"כ כשקרוב לודאי — (על יסוד הנסיון בעבר) שיציל. וק"ל. . .

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

מבואר בתורתנו, תורת אמת, שלכל איש ואשה מבני ישראל יש להם שליחות מבוראם להפיץ היהדות (ובעיקרה — קיום המצות בפועל), ולחזקה בכל מקום שידם מגעת וניתנו להם כל הכוחות הדרושים לזה.

הַמנצלת כוחות אלה במילואם?

(ממכתב כ"ו ניסן, תשמ"ז)

כאו"א מאתנו — עליו להפיץ היהדות ככל אפשריותו. וכמובן לכל לראש — במקום שיכול להשפיע ביותר, ובפרט — באם המקום זקוק להשפעה ביותר, וכמובן — באופנים המתאימים ביותר למקום זה. מזה מובן — שעליו השליחות בזה ביותר בחוגי הסטודענטין פראפעסארין וכיו"ב. אופן פעיל למילוי השליחות — היא עצם 288העובדא שיראו, שמאז נתקרב לתומ"צ נתוסף לו בהצלחה במקצוע שלו הקודם שהוא נחשב בעיניהם ביותר וביותר. מזה מובן — איך שצ"ל גודל השתדלותו בזה. כל זה הוא נוסף על עוד טעם עיקרי: כיון שהשקיע כו"כ שנים בלימודים אלו — צריך להשלימם בכדי שיוכל לנצלם ככל האפשרי. — כן נוגע הצלחתו בהנ"ל — להדתיות של משפחתו. וק"ל.

(ממכתב כ' טבת, תשכ"ג)

בודאי מובן (ורגיל) אשר הנוער צמא למצוא ודבר חדש וכו' — ולא עוד אלא שיש לזה יסוד בציווי חז"ל לעשות "כמאן דבעי למיעבד", היינו לנצל הכוחות שניתנו לו במילואן,

לאידך גיסא מובן ג"כ ופשוט שאינו ענין כלל לחפש טרם שיזד?יין בנשק שיוכל להתגבר עליו ולתקנו (עכ"פ שידע שיש סיכויים טובים לזה) — ולא שינוצח על ידו (שאז תיתוסף קלקול בעולם ואצלו וכו'), ובנוסח חז"ל שאסור לאדם לעמוד במקום סכנה ועוד יותר — כבתפלה שאומרים אותה קודם להתפלה "אל תביאני לידי נסיון".

— ובפרט בתקופתנו — " זו שמזכירה לעיל וקאלעדזש בכלל — ה"ז בדוגמא לאדם בריא האומר שכל ימיו חי בתנאים בריאים והי' בריא וראה רק בנ"א בריאים ובמילא אינו מנצל הכחות שלו כלל, ומהי תכלית חייו? ולכן קס"ד שיעתיק דירתו למקום מחלות — מתדבקות — שיש בהן סכנה, ולאחרי זה ינסה אולי מסוגל הוא להתחיל ללמוד חכמת הרפואה במקום זה וכו'. והנמשל מובן.

ישנו מוכן בשביל בנות מבנ"י הדומות לה, אשר מוכרח להתגבר עליו, והוא: החסרונות שמזכירה בנוגע לאוירת הסעמענארים (— וביה"ס בכלל) אפשרי לתקנן, אבל רק ע"י אלו שהרגישו בעצמן ופגע בהן החסרון — אלא שככל הישג טוב דרושה לזה הכנת עצמו — עד כדי יגיעה בזה, כוונתי: לרכוש ידיעות מספיקות במקצועות הנלמדים בהסמינארים, מומחיות בפ?דגוגיא, החלטה תקיפה לא להתרשם באם לא יראו הפירות תומ"י ולא ליבוש מפני המלעיגים — ולאחרי זה להתחיל לשנות האוירה וכו' ובהתלהבות ובמסנ"פ. ובודאי שהשי"ת יצליח.

(ממכתב שבט, תשל"ב) 289במענה למכתבן, בקשר עם הבחינות, הנה בעתה ובזמנה אזכירן על הציון למילוי משאלות לבבן לטובה ולברכה ולהסתדרות נכונה ושמכאן ולהבא תוכלנה להוסיף בהתמדה והתמסרות [ללימודי קודש, לימוד המביא לידי מעשה] להנהגה טובה ביראת שמים, כיאות לבנות ישראל, בנות אמותינו שרה רבקה רחל ולאה.

ידוע מאמר רבינו הבעלשםטוב זי"ע אשר מכל ענין צריך ללמוד [הנהגה טובה] בעבודת השם יתברך ויתעלה. ומכאן הוראה, לכל איש ואשה הישראליים, שאם יש בחינה באיזה ענין, הרי לכל לראש צריך להתבונן ולעשות בחינה עצמית בעניני קדושה, היינו בהנהגה בתורה ומצוה, כי באלה כל אדם נבחן בכל יום, ובלשון רבינו הזקן בעל התניא: "והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" (ריש פרק מ"א, עיי"ש).

בברכה להצלחה

ולבשורות טובות.

(ממכתב ג' תמוז, תשכ"ו)

... ובנקודת מכתבו, אילו ניתן לומר תודה בעד עשית מצוה, ובפרט מצות פדיון שבויים, הייתי מביע לו תודה חמה מעומקא דלבא בעד פעולותיו בשטח זה. אבל כיון ששכר מצוה מצוה, ולא מתנת תודה של בשר ודם, אביע רק תשואות חן חן לו בעד הנחתרוח שגרם לי להודיעני מאשר עושה בזה. ורגש אהבת ישראל הנובע מתוך דברי מכתבו מבטיחני שימשיך לעשות בזה ככל יכלתו, והשי"ת יצליחו.

לכתבו על דבר האחריות בעניני הישיבה ו"ישראל הצעיר" שמעמיסים עליו הלוך ומוסיף עד שמוכרח להחליט בעצמו כמה החלטות אחראיות וכו', יכולני לומר לו רק: נקוט כלל זה בידך שבכל מקום של ספק כל המרבה בעניני יראת שמים הרי זה משובח. ואם בכל מקום ובכל עת ובכל ענין נכון הוא, על אחת כמה וכמה בתקופתנו ובשטח החינוך ובית הכנסת. ורואים אנו בעליל שגישה זו מוצאת הד נכון אצל התלמידים והתלמידות וצעירי ישראל, שצעירים הם לא רק בשנים אלא בכוח עילומים ובאומץ לב להתאים חייהם לדרך המצוה ותורת חיים, עד שתכופות מעוררים "תגובתשלשלת" ("טשייןרעאקשאן" בלע"ז), שהמושפע נעשה משפיע ונר מדליק נר. ולכן כל הוספה ביראת שמים ותורה ויהדות האמתית נכפלת כמה פעמים ככה. ועוד בענין זה במכתב הכללי לחג הפסח המצ"ב^*.

290בעת רצון אזכיר על ציון כ"ק [מו"ח] אדמו"ר את שמזכיר במכתבו. ומצ"ב קבלה בעד המנדבת ויה"ר שזכות הצדקה יעמוד לה למילוי משאלות לבבה לטובה ולברכה.

(ממכתב י"ג ניסן, תשכ"ג)

... לכתבה אודות ענין הבדידות, לפלא גדול, שהרי בודאי יודעת מפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, חסידות האָט אויפגעטאָן אַז מ'איז ניט עלענד כו' (החסידות פעלה במה שסילקה ענין הבדידות) שאם בנוגע להקשר שבין רבי וחסיד הדברים אמורים, כמבואר שם בארוכה, עאכו"כ להקשר ושייכות שבין אדם לאדם שבסביבתו, ופשיטא שכן הוא הקשר שבין ה' ובני ישראל, ובמיוחד מובן הענין ע"פ יסוד תורתנו תורת חיים בענין השגחה פרטית, שהוא כפשוטו אשר השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל פרטי ופרטי החיים, והשגחתו וברכתו והשפעת טובו וכו' הרי אחד הם, כי מקורם אחדות הפשוטה.

מהאמור משתלשל ומובן בנוגע לפועל ולהרגש, ולהשקפת חיים אשר כל אחד ואחת נמצא בעולם (עולם של כו"כ נבראים מכל הסוגים דמדבר חי צומח ודומם) שהשפעתו עליהם, וככל הענינים שבעולם מושפע גם הוא מהם (שמובן ופשוט שההשפעות אינן דומות כלל), וכיון שכן הוא הרי כל אחד מהם מלא תוכן עכ"פ בכח ובו הדבר תלוי להפעיל התוכן שיבוא מכח אל הפועל. כ"ז באופן עקרוני בנוגע לכאו"א מישראל אשר תפקידו להיות שותף במעשה בראשית מתאים להאמור.

בנוגע אלי' תגדל התמי' פי כמה, שהרי זיכתה אותה השגחה העליונה והעמידתה בשטח חינוך בני ישראל, בניו של מקום ילדי ישראל, שכל פעולה טובה שלה בהם והשפעה עליהם, הרי זה מייצר קירוב נצחי ביניהם, רוחני וקדוש טוב ומועיל גם למטה, שבכל ענינים אלו אין המקום מפסיק ואי אפשר שיחול בו פירוד (שלכן הוא נצחי) במלות אחרות, כשיושבת בחדרה ונמצאת בהרגש של בדידות, ובה בשעה אחד מתלמידי' או מהמושפעים שלה חוזר על השיעור ששמע ממנה או מברך ה' כפי שלמדה אותו וכו' הרי זה מוסיף חיות ואור בהקשר שביניהם, וא"א שהנפש אלקית שבה לא תרגיש התוספת, כיון שענין זה הוא מעצם עצמותה, והרי פנימיות האדם ועיקרו הוא הנפה"א שבו, ולאמתתו של דבר היא המחי' גם את נפש הבהמית.

יודע הנני שלא כל אחד מרגיש את האמור, כיון שאין נראה לעיני בשר ואין היד יכולה למשמשו, אבל אין זה ממעט כלל אמיתת מציאות הענין, שלכן בהתבוננות קלה נפתח הפתח מהנפה"א לשכל האדם ועד לנפש הבהמית להשפיע עליה בכיוון האמור. כיון שהאדם בעל שינוים הוא ישנם זמנים שצריכים להתעוררות מיוחדה ולתוספת מיוחדת, ואז הרי עצה היעוצה להפגש עם מי שהוא מהתלמידים או 291המושפעים או עכ"פ לדבר עם מי שהוא אודותם והשיעורים וכו' והרי הקול מעורר הכוונה והדבור מגלה את הענינים יותר.

רגיל הדבר וכמעט טבעי הוא בבני אדם, בסגנון חז"ל, טענו חטים והודה לו בשעורים, כוונתי שמחליפים הסיבה האמיתית בענין אחר, הסיבה במצבה ה"ה כנראה אשר לע"ע לא נשתדכה עדיין, וכאן המקום אתי למלאות את ידה למסור לכאו"א מאחי' שי' בשמי, אשר פלא גדול וגם מצער, מה שאינם עושים בהאמור ככל הדרוש, והרי ברכת ה' חלה עלי' כמ"ש וברכך ה"א בכל אשר תעשה, עשי' בדרך הטבע וכדרוש, וק"ל.

ויהי רצון שתבשר טוב בכל האמור ובהקדם והשי"ת יצליחה.

(ממכתב ו' ניסן, תשכ"ה)

... צו אייער שרייבען וועגען כשר'ן מיטלען און צו קריגען אַ כשר'ן צוועק.

איז דאָך באַוואוסט, אַז אַ זאַך וואָס איז פאַרקערט פון כשר (אָדער פּשוט — טריפה), איז ניט שייך צו טאָן דאָס צוליב אַ מצוה, און ווי חז"ל רופען דאָס "מצוה הבאה בעבירה", און זאָגען אַרויס אויף דעם גאָר שאַרפע אויסדרוקען.

ס'איז פראַן נאָך אַ ענין (וואָס צייטענווייז מישט מען זיי צוזאַמען), און דאָס איז — אויסניצען מיטלען, וואָס פאַר זיך וואָלט מען דאָס ניט געטאָן, נאָר אום צו איינווירקען אויף אַצווייטען, צובריינגען עם צו אַ גוטע זאַך, תורה ומצות "פאַרקוקט" מען דעם זיך.

ווי למשל: אַ בן ישיבה, קען אויסניצען זיין שבת (ווען די סדרי הישיבה פאַרפליכטען עם ניט) אויף צו לערנען פאַר זיך, נגלה וחסידות און טאָן דאָס במנוחה באַ זיך אין שטוב אָדער אין שול, און אַנשטאָט דעם פאָרט ער אַוועק ערגעץ אין אַ ווייטען אָרט, וואָס וועגען עונג שבת איז ניט צו טראַכטען און אַמאָל אויך ניט וועגען מנוחת שבת, און ניצט אויס דעם שבת אויף צו איינווירקען אויף אַ אידען, וואָס ווייס ניט וועגען שבת בכלל, אָדער ווייס גאָרניט וועגען אידישקייט, און מ'דאַרף מיט עם אָנהויבען צו לערנען דעם אל"ף בי"ת פון שבת אָדער דעם אל"ף בי"ת פון אידישקייט, דאָס וואָס דער בחור האָט דאָס איינגעזאַפּט און באַקומען דירעקט אין זיין היים בפשיטות (מיט אַ געוויסקייט אָן צווייפלונג) וואָס צוליב דעם, אָט דעם צווייטען איד, אָפפערט ער זיין עונג (רוחני) שבת אום צו אָפּהיטען אַ אידן פון אַ איסור סקילה ר"ל, אָדער לערנען מיט עם תורה און דאָס גלייכען.

וואָס אויף דעם איז דער פסק הגמרא (זעה מסכת בבא מציעא דף פ"ה עמוד א') 292אַז ניט נאָר איז דאָס מער ווי דער לערנען אין דער ישיבה דאָ, נאָר אויך אַפילו מער ווי דער לערנען בישיבה של מעלה.

בברכה צו גוטען געזונט און גוטע שטימונג ושמחה

און צו אַ פריילעכן פורים.

(ממכתב ז' אדר, תשכ"ו)

... מודים אנו לו על התענינותו בהפצת חוברותינו עד הנה, ובלי ספק על להבא יוסיף אומץ, להיות מן הזוכים ומזכים את הרבים, כהנה וכהנה.

ביאור גודל ערך ענינים אלו אך למותר. וידוע מרז"ל — קדושין מ, א — אשר זכות עושה פרות, היינו כמו שמגרעין קטן נצמח אילן גדול עושה פרות, כך עי"ז שיגרום שמכירו יעשה איזה פעולה הנראית לקטנה בהשקפה ראשונה, וכמו: שיעיין בשיחת כ"ק מו"ח אד"ש, יספר לבנו מעשי' ממרז"ל וכיו"ב, אפשר שבמשך הזמן יביא תוצאות טובות שא"א לשערם מראש. ומצוה גוררת מצוה עד א"ס.

(ממכתב ג' אדר א', תשג"ה)

... זהו החסרון אצל כמה הבחורים שהם יותר מדי חושבים אודות עצמם. צריכים לחשוב אודות הזולת לכל הפחות אַ שעה בכל יום. כי זה הי' אחת מדרישות הרבי בשיחותיו מכתביו וכו' אַף טאָן מיט יענעם. אייך האָט דער רבי גינומען אַף זיינע פּלייצעס, אָבער מ'דאַרף טאָן, טאָן אַליין. כשנופלת מחשבה אודות עצמו ורואים שזה מבלבל מעבודה מגביר המ"ש וכו' צריכים לדחותה. ואם אין במה לדחות המ"ש, כי מצבו אינו כדבעי יזכיר לעצמו ההכרח להתעסק בטובת זולתו ולחשוב אודות הזולת איך להועיל לו.

צריכה להיות התבוננות בתפלה ביחוד, כיון שכך כתב לו כ"ק אדמו"ר הכ"מ במכ' אליו. ויש לקשר ההתבוננות עם פיה"מ שמתפלל. . . ובברכת ק"ש צריכה להיות ההסתכלות. ההתבוננות שבתפלה אין צריך להיות מאמר שלם בפעם אחת, די בענין אחד, וגם אם לכאורה אין זה שייך — ההתבוננות במה שלמד קודם התפלה — לפיה"מ ולא חשיב זה הפסק, כמו ששאלתי אצל כ"ק אדמו"ר הכ"מ עס איז דאָך גלייך ווי מח"ז כי זרה הרי פי' זרה באותו מקום, וענה לא, וזה גופא צריך להיות באותן מקומות שמותר ע"פ נגלה להפסיק, שלא ישהה זמן כדי לגמור את כולו כו'. . .

293כשתעשו עם הזולת זה גופא יעזור לכם בהתבוננות שלכם. וכל' אדה"ז נעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה (נתבאר דיוק הל' אלף פעמים ככה בלקו"ת לג' פרשיות ר"פ בראשית^*) שלמדנו מזה שתים: שבכ"ז צריך להתבונן, כי המוח ולב מצ"ע אף שזכים הם כמה פעמים ככה בכ"ז צריך פעולה בהם (שימני כחותם תר"ץ. השם נפשנו השי"ת. ועוד), שכשמתבונן משיג בקל ובעומק יותר ופועל יותר.

הבטחה נוספת מהרבי אשר כשתעשו בכל אלו הענינים אז — הרבי — מבטיח — בכמה משיחותיו — אז יצליחו בגשמיות וברוחניות.

(קטעים מיחידות של א' הת' יום ב' אחו"ק, ז' אייר, השי"ת)

נ נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

לשלוח לקראת חג הגאולה י"בי"ג תמוז

ה'תשמ"ז

לכל המשתתפים ולכל המשתתפות בהתועדויות דחג הגאולה ולכל אחב"י — שליט"א

שלום רב וברכה מרובה!

חג הגאולה שמח ושבת שלום והתועדויות פעילות ומשפיעות על כל המתוועדים ועל כל אחבנ"י — שליט"א,

פעולה נמשכת במשך כל השנה,

שהרי כדברי בעל הגאולה במכתבו המפורסם, לא אותו בלבד גאל הקב"ה כי אם גם את כל כו',

וביתר שאת בשנת ששים זו תפעול בכל התורה ומצוותי', מתחיל בהמבצעים הכלליים וכל פרטיהם.

ויקויים בכל אחד ואחת במהרה בימינו ממש הנאמר בספר דוד מלכא משיחא: שמח (השם) נפש עבדך פני אלי וחנני, 294יאמרו גאולי השם ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים,

בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

בברכה ובברכת חג הגאולה ושבת שלום

מקום החתימה

ה'תשמ"ח

ב"ה. ימי הגאולה שנת תשמח והקהל

לכל המשתתפים ולכל המשתתפות בהתועדויות דחג הגאולה ולכל אחב"י — שליט"א

שלום וברכה!

חג הגאולה והתועדויות פעילות ומשפיעות על כל אחב"י, ועד לאופן של הקהל¹ את האנשים והנשים והטף,

ובפרט אשר כדברי בעל הגאולה במכתבו המפורסם² לא אותו בלבד גאל הקב"ה כי אם גם את כל כו'.

וביתר שאת במעשה שהוא העיקר, מתחיל בהמבצעים הכללים וכל פרטיהם.

ותקויים מיד תפלתנו: ולציון³ יאמר גו' והוא יכוננה עליון

ותיכף ומיד ההבטחה: דרך⁴ כוכב מיעקב גו' וישראל עושה חיל בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

מקום החתימה 295ה'תשמ"ט

לכל המשתתפים ולכל המשתתפות בהתועדויות דחג הגאולה ולכל אחב"י — שליט"א

שלום רב וברכה מרובה!

שבת שלום וחג הגאולה שמחים והתועדויות פעילות ומשפיעות על כל המתוועדים ועל כל אחבנ"י — שליט"א,

פעולה נמשכת במשך כל השנה,

שהרי כדברי בעל הגאולה במכתבו המפורסם, לא אותו בלבד גאל הקב"ה כי אם גם את כל כו',

וביתר שאת בשנה תמימה זו,

ובמיוחד שנכנסנו לשנת הארבעים דהסתלקותהילולא של בעל הגאולה והשמחה דקאים אינש אדעתי' דרבי', כי נתן הוי' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע,

תפעול בכל התורה ומצוותי', מתחיל בהמבצעים הכלליים וכל פרטיהם.

ויקויים בכל אחד ואחת במהרה בימינו ממש הנאמר בספר דוד מלכא משיחא: תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרינתי.

בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

בכבוד ובברכת שבת וחג הגאולה

מקום החתימה