הלכות טוען ונטען

הלכה א הטוען את חבירו במטלטלין והודה לו במקצת הרי זה משלם מה שהודה בו ונשבע …

• כתובות פז ע"ב · ב גמ׳ סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא — דקא טעין מאתים …
• כתובות פז ע"ב · יב עד אחד מעידה שהיא פרועה. סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא, …
• בבא קמא קז ע"א · א עירוב פרשיות כתוב כאן, וכי כתיב: ״כי הוא זה״ – אמלוה הוא …
• בבא מציעא ג ע"א · יח דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע? חזקה אין …
• סנהדרין כג ע"א · כו עדו למאי? אילימא לממון, רחמנא פסליה! אי לשבועה, הימוני מהימן כבי תרי!
• שבועות לב ע"א · כב אלא דכולי עלמא עד אחד כי אתי – לשבועה קא אתי; והכא …
• שבועות מ ע"א · י מאי טעמא? דכתיב: ״לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת״ …

הלכה ב אין לך מחוייב שבועה מן התורה חוץ משלשה, מי שהודה במקצת המטלטלין, ומי שחייבו …

• כתובות פז ע"ב · ו תא שמע: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר, …
• בבא מציעא ק ע"ב · יד זה אומר: ״ברשותי״, וזה אומר: ״ברשותי״ – ישבע המוכר שברשותו ילדה, לפי …
• שבועות מד ע"ב · ח מתני׳ כל הנשבעין שבתורה – נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר, …

הלכה ג הטוען מטלטלין על חבירו וכפר בכל ואמר לא היו דברים מעולם, או שהודה במקצת …

• בבא מציעא ד ע"א · טז ורב ששת אמר ״הילך פטור״. מאי טעמא? כיון דאמר ליה ״הילך״, הני …
• בבא מציעא ה ע"א · יג ואידך מודה ממין הטענה לית ליה, וסבר ליה כרבן גמליאל, דתנן: טענו …
• בבא מציעא ה ע"א · יז דתנן: מנה לי בידך, אין לך בידי – פטור. ואמר רב נחמן: …
• שבועות לח ע"ב · י ״מנה לי בידך״, ״אין לך בידי״ – פטור. ״מנה לי בידך״, ״אין …
• שבועות מ ע"ב · יח ״מנה לי בידך״, ״אין לך בידי״ – פטור. אמר רב נחמן: ומשביעין …

הלכה ד כל מי שנתחייב שבועה מן התורה הרי זה נשבע ונפטר, ואם לא רצה להשבע …

• בבא קמא צו ע"ב · יט זה אומר ״ברשותי״ וזה אומר ״ברשותי״ – ישבע המוכר שברשותו ילדה, לפי …
• בבא קמא קו ע"א · י והא רב קרא קאמר! אמרי: קרא ל״כל הנשבעין שבתורה – נשבעין ולא …
• שבועות מא ע"א · ג ולמר בר רב אשי, דאמר בדאורייתא נמי מפכינן שבועה – מאי איכא …

הלכה ה היה מחוייב שבועה מדבריהם מן הנשבעין ונפטרין כגון הנשבעין על טענת ספק או מן …

• יבמות נב ע"א · ח [דמתפקר בשלוחא] דרבנן, ומאן ד[מ]שהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין, ולא אתי …
• קידושין יב ע"ב · ח ועל דמבטיל גיטא, ועל דמסר מודעא אגיטא, ועל דמצער שלוחא דרבנן, ועל …
• שבועות מא ע"א · ח אמר ליה רבינא לרב אשי: האי נקטיה בכובסיה דנשבקיה לגלימיה הוא! אלא …

הלכה ו כל המחוייב שבועת היסת אם רצה להפוך השבועה על התובע הרי התובע נשבע היסת …

• שבועות מא ע"א · ב מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן? איכא בינייהו מיפך שבועה – …

הלכה ז אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור, כיצד …

• בבא מציעא צז ע"ב · ו לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: ״מנה לי בידך״, והלה אומר: איני …
• בבא בתרא קלה ע"א · י אמר רבא, זאת אומרת: ״מנה לי בידך״, והלה אומר ״איני יודע״ – …

הלכה ח כור חטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע שמא יש לך שמא …

• בבא קמא קיח ע"א · ו גמ׳ איתמר: ״מנה לי בידך״, והלה אומר: ״איני יודע״ – רב הונא …
• בבא קמא קיח ע"א · י איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: האומר לחבירו …

הלכה ט מנה יש לי בידך בודאי והנתבע אומר כן היה לך בידי אבל איני יודע …

• כתובות יב ע"ב · ו גמ׳ אתמר: ״מנה לי בידך״, והלה אומר: איני יודע — רב יהודה …
• בבא קמא קיח ע"א · ה מתני׳ האומר לחבירו: ״גזלתיך״; ״הלויתני״; ״הפקדת אצלי, ואיני יודע אם החזרתי לך …
• בבא קמא קיח ע"א · ו גמ׳ איתמר: ״מנה לי בידך״, והלה אומר: ״איני יודע״ – רב הונא …
• בבא קמא קיח ע"א · י איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: האומר לחבירו …

הלכה יב כל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם מגלגל עליו המשביע כל …

• קידושין כח ע"א · ו אלא אמר רבא: הישבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי. האי טענתא …
• שבועות מט ע"א · א לכל מגלגלין, חוץ משכיר – שאין מגלגלין. רב חסדא אמר: לכל אין …

הלכה טז אתה חבלת בי לא היו דברים מעולם, הרי זה נשבע היסת שאע"פ שאינו משלם …

• בבא מציעא ג ע"ב · ה מאי ״ממון״ – קנס. ומה פיו שאין מחייבו קנס, מחייבו שבועה! עדים …

הלכה יז במה דברים אמורים שהמודה בקנס פטור כשהודה בדבר שחייב עליו קנס כגון שאמר חבלתי …

• בבא מציעא ג ע"ב · ה מאי ״ממון״ – קנס. ומה פיו שאין מחייבו קנס, מחייבו שבועה! עדים …

הלכה ב אחד הנשבע לשקר שבועת בטוי, או שבועת עדות, או שבועת הפקדון, או שבועת שוא, …

• בבא קמא קה ע"ב · כב מתיב רמי בר חמא: ושכנגדו חשוד על השבועה – כיצד? אחד שבועת …
• בבא מציעא ד ע"א · ח ובעדים מי הוחזק כפרן! והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: …
• שבועות מד ע"ב · יב שכנגדו חשוד על השבועה – כיצד?
• שבועות מז ע"א · א וכל דדמי ליה.

הלכה ד תקנת חכמים היא שכל המחוייב שבועה מן התורה על טענת ודאי, אם היה חשוד …

• כתובות פז ע"ב · ו תא שמע: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר, …
• שבועות מא ע"א · ו איכא בינייהו שכנגדו חשוד על השבועה; בדאורייתא – שכנגדו חשוד על השבועה, …
• שבועות מד ע"ב · יב שכנגדו חשוד על השבועה – כיצד?
• שבועות מה ע"א · ב היו שניהן חשודין – חזרה השבועה למקומה, דברי רבי יוסי. רבי מאיר …
• שבועות מז ע"א · ה חזרה שבועה למקומה. להיכן חזרה? אמר רבי אמי, רבותינו שבבבל אמרו: חזרה …

הלכה יא מי שטען על חבירו וכפר בו ונשבע בין שבועת התורה בין שבועת היסת, ואחר …

• בבא קמא קו ע"א · ג ואיבעית אימא: מאי ״שבועה קונה״ – כדרב הונא; דאמר רב הונא אמר …
• בבא קמא קו ע"א · ט אמר ליה רמי בר חמא לרב נחמן: מכדי דרב לא סבירא לך, …

הלכה יב טענו שיש לו חוב אצלו בעדים וקנין ואמר כן היה ופרעתיך, או שאמר איני …

• שבועות מ ע"ב · כ תדע, דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: הכופר במלוה – …

הלכה א אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יתר ויכפור בשתי …

• קידושין ב ע"א · א האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף, בשטר, …
• קידושין יא ע"א · ט רב יוסף אמר: טעמיהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר רב אסי. דאמר …
• קידושין יא ע"ב · א והרי טענה, דכתיב: ״כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר״, …
• בבא מציעא מד ע"ב · ז אמר רבא: האי תנא סבר דהבא טבעא הוי, דתניא: פרוטה שאמרו – …
• בבא מציעא נה ע"א · ז מתני׳ האונאה – ארבעה כסף, והטענה – שתי כסף, וההודאה – שוה …
• בבא מציעא נה ע"א · ח חמש פרוטות הן: ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה …
• שבועות לח ע"ב · ח מתני׳ שבועת הדיינין – הטענה שתי כסף, וההודאה בשוה פרוטה. ואם אין …
• שבועות לט ע"ב · ח הטענה שתי כסף. אמר רב: כפירת טענה שתי כסף. ושמואל אמר: טענה …
• בכורות נ ע"ב · ג ותנן: שבועת הדיינין — הטענה שתי כסף!

הלכה ב כל כסף האמור בתורה היא שקל הקדש והוא עשרים מעה וכל כסף של דבריהן …

• קידושין יא ע"א · ט רב יוסף אמר: טעמיהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר רב אסי. דאמר …
• בבא קמא לו ע"ב · יב ההוא גברא דתקע לחבריה. שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף: …
• בכורות נ ע"ב · א רב יהודה אמר רב אסי: כל ״כסף״ האמור בתורה סתם — כסף …

הלכה ג שתי מעין ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב, אין לך …

• קידושין יא ע"ב · א והרי טענה, דכתיב: ״כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר״, …
• שבועות לח ע"ב · ט כיצד? ״שתי כסף לי בידך״, ״אין לך בידי אלא פרוטה״ – פטור. …

הלכה ה במה דברים אמורים בכסף או במיני סחורות ופירות וכיוצא בהן, אבל הכלים אין משערין …

• שבועות מ ע"ב · טו ואמר רב ענן אמר שמואל: טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן …
• שבועות מ ע"ב · טז אמר רב פפא: טענו כלים ופרוטה, והודה בכלים וכפר בפרוטה – פטור. …

הלכה ו העיד עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה הרי זה נשבע שכל מי …

• שבועות מ ע"א · ט אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל: לא שנו אלא בטענת מלוה …
• שבועות מ ע"א · י מאי טעמא? דכתיב: ״לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת״ …

הלכה ח אין מודה במקצת חייב שבועה עד שתהיה הודיה ממין הטענה, כיצד כור חטים יש …

• בבא מציעא ה ע"א · יב ואידך: חד למודה מקצת הטענה, וחד למודה ממין הטענה.
• בבא מציעא ה ע"א · יג ואידך מודה ממין הטענה לית ליה, וסבר ליה כרבן גמליאל, דתנן: טענו …
• שבועות לח ע"ב · ח מתני׳ שבועת הדיינין – הטענה שתי כסף, וההודאה בשוה פרוטה. ואם אין …
• שבועות לח ע"ב · ט כיצד? ״שתי כסף לי בידך״, ״אין לך בידי אלא פרוטה״ – פטור. …
• שבועות לח ע"ב · יד ״ליטרא זהב יש לי בידך״, ״אין לך בידי אלא ליטרא כסף״ – …
• שבועות מ ע"א · ב אמר רבי אלעזר: בשטענו בדינר מטבעות, וקא משמע לן דפרוטה בכלל מטבע …
• שבועות מ ע"א · ו תא שמע: ״דינר זהב זהוב לי בידך״, ״אין לך בידי אלא דינר …
• שבועות מג ע"א · י אבל אמר לו: ״כור תבואה יש לי בידך״, והלה אומר: ״אין לך …

הלכה ט מנורה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה הרי זה פטור, …

• שבועות מג ע"א · ט תניא כוותיה דרבא: ״כור תבואה לי בידך״, והלה אומר ״אין לך בידי״ …
• שבועות מג ע"א · י אבל אמר לו: ״כור תבואה יש לי בידך״, והלה אומר: ״אין לך …
• שבועות מג ע"א · יד אמר רבי שמואל בר רב יצחק: הכא במנורה של חליות עסקינן, דקא …
• שבועות מג ע"א · טז אלא אמר רבי אבא בר ממל: שאני מנורה, הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה …

הלכה י כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורים פטור אף מדמי …

• בבא קמא לה ע"ב · יח גופא – אמר רבה בר נתן: טענו חטין והודה לו בשעורין – …
• בבא קמא לה ע"ב · יט אי מהתם, הוה אמינא: פטור מדמי חטין, וחייב בדמי שעורין. קא משמע …
• שבועות לח ע"ב · טז טענו חטין, והודה לו בשעורין – פטור. ורבן גמליאל מחייב.

הלכה יא הטוען את חבירו שני מינין והודה באחד מהן הרי ההודיה ממון /ממין/ הטענה ונשבע, …

• כתובות קח ע"ב · ז לימא תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: …
• שבועות מ ע"א · יא ואמר רב נחמן אמר שמואל: טענו חטין ושעורין, והודה לו באחד מהן …
• שבועות מ ע"ב · יד אמר רב ענן אמר שמואל: טענו חטין, וקדם והודה לו בשעורין – …

הלכה יג מלא עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין בלא …

• כתובות קח ע"ב · ט אלא אמר רבא: דכולי עלמא היכא דאמר ליה ״מלא עשרה כדי שמן …
• כתובות קח ע"ב · י כי פליגי היכא דאמר ליה ״עשרה כדי שמן יש לי אצלך״. אדמון …
• שבועות לח ע"ב · יז הטוען לחבירו בכדי שמן, והודה לו בקנקנים – אדמון אומר: הואיל והודה …

הלכה א אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיטעננו בדבר שבמדה או במשקל או …

• שבועות מב ע"ב · טו אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. כיצד? ״בית מלא מסרתי …
• שבועות מג ע"א · ח אלא אמר רבא: לעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה שבמשקל ושבמנין, …

הלכה ה שטר שכתוב בו סלעים ולא הזכיר מנין, מלוה אומר חמש סלעים שיש לי בידך …

• כתובות יח ע"א · ה דתניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו. …
• גיטין נא ע"ב · ב וחכמים אומרים: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.
• בבא מציעא ד ע"ב · א סלעים, דינרין. מלוה אומר חמש, ולוה אומר שלש. רבי שמעון בן אלעזר …
• בבא מציעא ד ע"ב · ט הכי נמי מסתברא. דאי סלקא דעתך: שתים חייב, בשלש היכי פטר ליה …
• שבועות לח ע"ב · יא ״מנה לאבא בידך״, ״אין לך בידי אלא חמישים דינר״ – פטור, מפני …
• שבועות מז ע"א · יב אילימא דאמר ליה: ״מנה לאבא ביד אביך״, ואמר ליה: ״חמשין אית ליה …
• שבועות מז ע"א · יג אלא לאו דאמר ליה: ״מנה לאבא ביד אביך״, אמר ליה: ״חמשין ידענא …

הלכה ז מנה לי בידך והלה אומר חמשים ודאי יש לך בידי אבל החמשים איני יודע …

• בבא מציעא צח ע"א · א דאמר רבא: ״מנה לי בידך״, והלה אומר: אין לך בידי אלא חמשים, …
• שבועות מז ע"א · יב אילימא דאמר ליה: ״מנה לאבא ביד אביך״, ואמר ליה: ״חמשין אית ליה …
• שבועות מז ע"א · יג אלא לאו דאמר ליה: ״מנה לאבא ביד אביך״, אמר ליה: ״חמשין ידענא …

הלכה ח מנה לי בידך והרי עד אחד מעיד עליו והנטען אומר כן הוא אבל אתה …

• בבא בתרא לג ע"ב · ח דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. אתא לקמיה דרבי אמי, הוה יתיב רבי …
• בבא בתרא לד ע"א · ב אמר להו רבי אבא: הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע, וכל המחויב …
• שבועות לב ע"ב · ה הכל מודים בעד אחד דרבי אבא – דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. …
• שבועות לב ע"ב · ו אמר רבי אמי: היכי (לדייני) [לידיינוה] דייני להאי דינא? לישלם – ליכא …

הלכה י מנה לי בידך אין לך בידי כלום והעדים מעידין עליו שעדיין יש לו אצלו …

• בבא מציעא ג ע"א · יד תני רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי כלום, …

הלכה א ואלו דברים שאין נשבעין עליהן מן התורה, הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות אע"פ שהודה במקצת …

• כתובות פז ע"ב · ג אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא — דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא …
• בבא קמא צו ע"ב · כ וחכמים אומרים: אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות.
• בבא קמא קיז ע"ב · כ מה הפרט – דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו …
• בבא מציעא ד ע"ב · ו אי נמי: משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת …
• בבא מציעא ק ע"א · כב ועוד: אין נשבעין על העבדים!
• שבועות לז ע"ב · טז מה הפרט מפורש – דבר המטלטל וגופו ממון; אף כל דבר המטלטל …
• שבועות מב ע"ב · יב מתני׳ ואלו דברים שאין נשבעין עליהן: העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אין בהן …

הלכה ג טענו כלים וקרקעות בין שהודה בכל הקרקעות וכפר בכל הכלים בין שהודה בכל הכלים …

• קידושין כו ע"א · ג וזוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן.
• בבא מציעא ד ע"ב · יא מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: טענו כלים וקרקעות, הודה בכלים וכפר …
• בבא מציעא ד ע"ב · יד מאי קא משמע לן – זוקקין? תנינא: זוקקין הנכסים שאין להן אחריות …
• שבועות לח ע"ב · יח טענו כלים וקרקעות; והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים – פטור. …

הלכה ד טענו ענבים העומדות ליבצר ותבואה יבשה העומדת להקצר והודה במקצתן וכפר במקצתן הרי זה …

• גיטין לט ע"א · י ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: ענבים העומדות ליבצר איכא בינייהו; דרבי מאיר …
• בבא מציעא ק ע"ב · יז תדע, דתנן, רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע. ואין …
• בבא מציעא ק ע"ב · יח ואמר רבי יוסי בר חנינא: ענבים העומדות ליבצר איכא בינייהו. דמר סבר: …
• סנהדרין טו ע"א · יא נימא: הני תנאי כהני תנאי. דתנן, רבי מאיר אומר: יש דברים שהן …
• סנהדרין טו ע"א · יב ואמר רבי יוסי בר חנינא: בענבים העומדות ליבצר עסקינן. מר סבר: כבצורות …
• שבועות מב ע"ב · יד רבי מאיר אומר: יש דברים שהן בקרקע ואינן כקרקע; ואין חכמים מודים …
• שבועות מג ע"א · ה (אלא) אמר רבי יוסי ברבי חנינא: הכא בענבים עומדות להבצר קמיפלגי; דרבי …

הלכה ט אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, אחד הבא בטענת עצמו או בטענת אביו …

• כתובות יח ע"א · ו ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור? אמר רב: בטוענו …
• גיטין נא ע"ב · ד קטן, מידי מששא אית ביה?! והתנן: אין נשבעין על טענת חרש, שוטה …

הלכה י הורו רבותי שאין נשבעין על טענת קטן שבועה של תורה אבל שבועת היסת נשבעין, …

• בבא קמא קו ע"ב · יז איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אבא: ״כי יתן איש״ …
• שבועות לח ע"ב · יט אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן; אבל …

הלכה יב החרש והשוטה אין נזקקין להן לכל טענה לא לטענתן על אחרים ולא לטענת אחרים …

• שבועות לח ע"ב · יט אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן; אבל …

הלכה א בעלי דינין שבאו לבית דין טען האחד ואמר מנה יש לי אצל זה שהלויתיו …

• בבא מציעא יז ע"א · ז אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ״מנה לי בידך״, והלה …
• סנהדרין כט ע"א · יד ואומרים לו: אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה? אם אמר: ״הוא …
• שבועות מ ע"ב · כא רב חביבא מתני אסיפא – ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; למחר …

הלכה ב ראוהו עדים שמנה לו מעות ולא ידעו מה הן, ותבעו בדין ואמר לו תן …

• שבועות לד ע"ב · ב אמר ליה רב המנונא: והלה מה טוען? אי אמר: ״לא היו דברים …

הלכה ג מנה הלויתיך כפר בבית דין ואמר לא היו דברים מעולם, ובאו שני עדים שלוה …

• בבא מציעא ג ע"ב · ד ופיו אין מחייבו ממון?! והא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי!
• בבא בתרא ו ע"א · ו מאי, לאו ״נתתיו לך״ – דאמר ליה: ״פרעתיך בזמני״; ״אין לך בידי״ …
• שבועות מא ע"ב · יג ההוא דאמר ליה לחבריה: ״הב לי מאה זוזי דאוזיפתך״. אמר ליה: ״לא …

הלכה ד מנה הלויתיך והוא לי בידך אמר לו הנטען והלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, ובאו …

• בבא בתרא לט ע"א · ב אמר ״לא תימרו ליה״, מאי? אמר רב זביד: הא קאמר ״לא תימרו …
• בבא בתרא לט ע"א · ג אמרו ליה: ״לא אמרינן ליה״ – אמר רב זביד: הא קא אמרו …
• בבא בתרא לט ע"א · ד אמר להו: ״לא תיפוק לכו שותא״ – אמר רב זביד: הא קאמר …
• שבועות לד ע"ב · ו אמר ליה רבא לרב נחמן: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, עביד …
• שבועות מא ע"ב · יד ההוא דאמר ליה לחבריה: ״הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך״. אמר ליה: …

הלכה ה תן לי מנה שהלויתיך והרי העדים ואמר הנטען פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומרין ללוה …

• בבא בתרא קע ע"א · יח אמר ליה: אנא בההיא – כשמעתא דמר סבירא לי, דאמר רבי אבא …
• בבא בתרא קע ע"ב · א אמר אלא לברר! אמר ליה: אנא נמי – לברר קאמינא.

הלכה ו אמר לו בפני עדים מנה לי בידך אמר לו הן למחר תבעו בדין והביא …

• בבא בתרא ו ע"א · ה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, תא שמע: ״מנה לי …
• סנהדרין כט ע"א · כז תניא נמי הכי: ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״. למחר אמר לו …
• סנהדרין כט ע"ב · ב אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא, הכי אמרינן משמיה דרבא: …

הלכה ז ולא עוד אלא אפילו הטמין לו עדים אחורי הגדר ואמר לו מנה לי בידך …

• סנהדרין כט ע"א · כח ולא עוד, אלא אפילו הכמין לו עדים אחורי גדר, ואמר לו: ״מנה …
• סנהדרין כט ע"ב · ה אמר רבינא, ואיתימא רב פפא: שמע מינה מהא, הא דאמר רב יהודה …
• סנהדרין כט ע"ב · ז אמר רב נחמן: אדם עשוי שלא להשביע את עצמו.
• סנהדרין כט ע"ב · י פרעו פלגא, תבעינהו לדינא לאידך פלגא. אתו לקמיה דרבי חייא. אמר להו: …

הלכה ח אע"פ שהמטמין עדים אינה עדות וכן המודה מעצמו ועדים שומעין אותו, וכן האומר לחבירו …

• בבא בתרא לט ע"א · ז אשכחינהו רבי יוסי ברבי חנינא לתלמידיו דרבי יוחנן, אמר להו: מי אמר …
• סנהדרין כט ע"א · ל מסית? מאן דכר שמיה! חסורי מיחסרא והכי קתני: אם לא טען, אין …

הלכה א המודה בפני שנים שיש לפלוני אצלו מנה ואמר להן בדרך הודיה לא דרך שיחה, …

• גיטין סד ע"א · ד מתיב רבי אבא: הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם. …
• שבועות לח ע"ב · יב ״מנה לי בידך״, אמר לו ״הן״; למחר אמר לו: ״תנהו לי״, ״נתתיו …

הלכה ב כל המודה בפני שנים אינו יכול לחזור ולומר משטה הייתי בו ואין צריך לומר …

• בבא בתרא מ ע"א · ב הודאה – בפני שנים, וצריך לומר ״כתובו״; קנין – בפני שנים, ואינו …
• סנהדרין כט ע"ב · יא הודה בפני שנים, וקנו מידו – כותבין, ואם לאו – אין כותבין.
• סנהדרין כט ע"ב · יב בפני שלשה, ולא קנו מידו. רב אמי אמר: כותבין, ורב אסי אמר: …
• סנהדרין כט ע"ב · טו מר בר רב אשי אמר: אפילו אמר ״הוו עלי דייני״, לא כתבינן …

הלכה ג בית דין של שלשה שהיו יושבין מעצמן במקום הקבוע להן ובא התובע וקבל לפניהם …

• סנהדרין כט ע"ב · יא הודה בפני שנים, וקנו מידו – כותבין, ואם לאו – אין כותבין.
• סנהדרין כט ע"ב · יב בפני שלשה, ולא קנו מידו. רב אמי אמר: כותבין, ורב אסי אמר: …
• סנהדרין כט ע"ב · טו מר בר רב אשי אמר: אפילו אמר ״הוו עלי דייני״, לא כתבינן …
• סנהדרין כט ע"ב · טז הודה במטלטלי, וקנו מידו – כותבין, ואם לאו – אין כותבין. במקרקעי, …
• סנהדרין כט ע"ב · יז רבינא איקלע לדמהריא. אמר ליה רב דימי בר רב הונא מדמהריא לרבינא: …
• סנהדרין כט ע"ב · יח ההיא אודיתא דלא הוה כתב בה ״אמר לנא, כתבו וחתמו והבו ליה״, …

הלכה ד שטר הודיה שיצא ולא היה כתוב בו אמר לנו כתבו וחתמו ותנו לו, הרי …

• סנהדרין ל ע"א · ב סבר רבינא למימר: היינו דריש לקיש. אמר ליה רב נתן בר אמי: …
• סנהדרין ל ע"א · ה ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו? דכתיב בה: ״ואמרנא ליה …

הלכה ה כבר בארנו שהודיה בבית דין או עדות בבית דין כמלוה הכתובה בשטר ולפיכך כותבין …

• בבא מציעא יז ע"א · ג רב זביד משמיה דרב נחמן אמר: בין ״צא תן לו״, בין ״חייב …
• בבא מציעא יז ע"א · ט אמר רבי אבין אמר רבי אלעא אמר רבי יוחנן: היה חייב לחבירו …
• בבא מציעא יז ע"א · י אמרוה קמיה דרבי אבהו, אמר להו: מסתברא מלתא דרבי אבין שנתחייב שבועה …
• בבא בתרא ו ע"א · ה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, תא שמע: ״מנה לי …

הלכה ו שנים שבאו לדין ונתחייב האחד לשני ואמרו לו צא ותן לו ויצא וחזר ואמר …

• בבא מציעא יז ע"א · ד אלא אי איכא לפלוגי – הכי הוא דאיכא לפלוגי: אמרו לו ״צא …
• בבא מציעא יז ע"א · ה ״חייב אתה ליתן לו״, ואמר ״פרעתי״, והעדים מעידין אותו שלא פרע, וחזר …

הלכה ח יש לטוען בבית דין לחזור ולטעון טענה אחרת להכחיש הטענה הראשונה וסומכין על טענתו …

• בבא בתרא לא ע"א · ו ומודי עולא היכא דאמר ליה: של אבותי ולא של אבותיך – דאינו …
• בבא בתרא לא ע"א · ז ומודו נהרדעי היכא דאמר ליה: של אבותי שלקחוה מאבותיך – דחוזר וטוען. …

הלכה ב טען שהוא משכון בידו יכול לטעון עד כדי דמיו ונשבע בנקיטת חפץ ונוטל כמו …

• בבא מציעא קטז ע"א · ה ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: זיל …

הלכה ג במה דברים אמורים בדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר, כגון בגדים ופירות וכלי תשמיש הבית …

• בבא מציעא קטז ע"א · ז התם לאו מידי (דעבדא) [דעביד] לאושולי ולאוגורי הוא. הכא מידי דעביד לאושולי …
• בבא בתרא נב ע"ב · א כדשלח רב הונא בר אבין: דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, ואמר ״לקוחין הן …

הלכה י וכלי שהפסדו מרובה משכרו ובני אדם מקפידין עליו שלא ישאילוהו הרי הוא בחזקת שאינו …

• בבא מציעא קטז ע"א · ח ורבא לית ליה האי סברא? והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא …
• שבועות מו ע"ב · ג ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר, אבל דברים שאין עשוין להשאיל …

הלכה א האומן אין לו חזקה בכלים שתחת ידו, אחד כלים העשויים להשאיל ולהשכיר ואחד שאר …

• בבא מציעא ב ע"א · ב זה אומר: ״כולה שלי״, וזה אומר: ״חציה שלי״, האומר כולה שלי – …
• בבא בתרא מה ע"א · ז אומן אין לו חזקה וכו׳. אמר רבה: לא שנו אלא שמסר לו …
• בבא בתרא מו ע"א · ט אמר רבא: שפיר קאמר ליה –

הלכה ב לא ראה הכלי ביד האומן אלא טען ואמר כלי פלוני נתתיו לו לתקן והאומן …

• בבא מציעא קיב ע"ב · ה אלא בעל הבית טרוד בפועלים הוא. אי הכי ניתב ליה בלא שבועה! …
• בבא בתרא מה ע"א · ח אמר ליה אביי: אי הכי, אפילו בעדים נמי – מתוך שיכול לומר …
• בבא בתרא מה ע"ב · א המפקיד אצל חבירו בעדים – אינו צריך להחזיר לו בעדים? לא סלקא …
• בבא בתרא מה ע"ב · ו לא, לעולם דאיכא עדים; והוא דראה.
• בבא בתרא מה ע"ב · ח מתיב רבא לסיועי לרבה: הנותן טליתו לאומן, אומן אומר: שתים קצצת לי, …
• בבא בתרא מו ע"א · ב לא, לעולם דליכא עדים; והוא דלא ראה.
• שבועות מה ע"ב · יא מכלל דתרוייהו סבירא להו: המפקיד אצל חבירו בעדים – אין צריך להחזיר …

הלכה ד מי שנכנס לביתו של חבירו בפני בעל הבית ויצא וכלים טמונין תחת כנפיו והעדים …

• שבועות מו ע"ב · א ואמר ״לקוחין הן בידי״ – אינו נאמן. ולא אמרן אלא בעל הבית …

הלכה ו מי שלקח קרדום ואמר הריני הולך לגזור דקלו של פלוני שמכרו לי וכרת הדקל …

• בבא בתרא לג ע"ב · ה אמר רב זביד: אם טען ואמר ״לפירות ירדתי״ – נאמן. לאו מי …

הלכה ז שנים שהיו אוחזין בכלי אחד או שהיו רוכבין על גבי בהמה אחת, או שהיה …

• בבא מציעא ב ע"א · א שנים אוחזין בטלית, זה אומר: ״אני מצאתיה״, וזה אומר: ״אני מצאתיה״. זה …
• בבא מציעא ב ע"א · ג היו שנים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג, …
• בבא מציעא ג ע"א · ב אפילו תימא סומכוס, שבועה זו מדרבנן היא כדרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן: …
• בבא מציעא ח ע"ב · יא מיתיבי: היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו׳. מני? אילימא רבי מאיר …

הלכה ח זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו …

• בבא מציעא קיב ע"ב · ז אי הכי, אפילו קצץ נמי! אלמה תניא, אומן אומר: שתים קצצת לי, …

הלכה ט היו שנים אדוקין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה נוטל …

• בבא מציעא ז ע"א · ז תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: שנים אדוקים בטלית – …
• בבא מציעא ז ע"א · ח אלא מתניתין, דקתני דפלגי בהדדי, ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו …
• בבא בתרא קע ע"א · יב והוינן בה – ולית ליה לרבי הא דתנן: שנים אוחזין בטלית, זה …

הלכה י היה זה אוחז בחוטין שבשפת הטלית וזה בחוטין שבשפת האחרת חולקין כלה בשוה אחר …

• בבא מציעא ז ע"א · ז תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: שנים אדוקים בטלית – …
• בבא מציעא ז ע"א · ח אלא מתניתין, דקתני דפלגי בהדדי, ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו …
• בבא מציעא ז ע"א · יג אמר רבא: אם היתה טלית מוזהבת – חולקין. פשיטא? לא צריכא, דקאי …
• בבא מציעא ז ע"א · יד הא נמי פשיטא! לא צריכא דמיקרב לגבי דחד. מהו דתימא דאמר ליה: …
• בבא מציעא ח ע"א · ג והא דתנן: היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו׳, הכי נמי דפלגי …

הלכה יא היה אוחז האחד את כולה וזה מתאבק עמו ונתלה בה הרי זו בחזקת האוחז …

• בבא מציעא ו ע"א · טז אם תמצי לומר תקפה אחד בפנינו מוציאין אותה מידו, הקדישה – אינה …

הלכה יב באו שניהם אדוקין בה ושמטה האחד מיד חבירו בפנינו ושתק השני אף על פי …

• בבא מציעא ו ע"א · טו ואיבעית אימא, כדקתני: דאתו לקמן כי תפיס לה חד מינייהו, ואידך מסרך …

הלכה יג באו שניהם אדוקין בטלית ואמרנו להם צאו וחלקו את דמיה יצאו וחזרו והרי היא …

• בבא מציעא ו ע"א · יג אמר רב נחמן, תא שמע: במה דברים אמורים ששניהם אדוקין בה, אבל …
• בבא מציעא ו ע"א · יד לא, הכא במאי עסקינן – כגון דאתו לקמן כדתפיסו לה תרוייהו, ואמרינן …

הלכה א בהמה או חיה שאינה שמורה אלא מהלכת בכל מקום ורועה, אינה בחזקת זה שתפסה …

• כתובות פד ע"ב · י והאמר ריש לקיש: הגודרות אין להן חזקה! שאני תורא דמסירה לרועה.
• גיטין כ ע"ב · טו מאי הוי עלה? תא שמע, דאמר ריש לקיש: הגודרות, אין להן חזקה.
• בבא בתרא לו ע"א · ט והעבדים וכו׳. עבדים יש להם חזקה?! והאמר ריש לקיש: הגודרות – אין …

הלכה ב היתה הבהמה שמורה או מסורה לרועה אף על פי שהביא זה עדים שהיא שלו …

• בבא בתרא לו ע"א · יא הנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא. אתא מרי חושלא, תפסינהו, והוה קא טעין …

הלכה ג לפיכך מי שתפס בהמת חבירו שהיתה שמורה או ביד רועה, והבעלים טוענין היא יצאת …

• בבא בתרא לו ע"א · יא הנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא. אתא מרי חושלא, תפסינהו, והוה קא טעין …

הלכה ד וכן העבדים שיכולין להלך אינן בחזקת זה שהן תחת ידו אלא כיון שהביא הטוען …

• בבא בתרא לו ע"א · ט והעבדים וכו׳. עבדים יש להם חזקה?! והאמר ריש לקיש: הגודרות – אין …
• בבא בתרא לו ע"א · י אמר רבא: אם היה קטן מוטל בעריסה – יש לו חזקה לאלתר. …

הלכה ה הטוען את חבירו ואמר בגד או בהמה או עבד זה שבידך שלי הוא או …

• גיטין כ ע"ב · טו מאי הוי עלה? תא שמע, דאמר ריש לקיש: הגודרות, אין להן חזקה.

הלכה ו ספינה וכיוצא בה שהיו שנים נחלקין עליה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה …

• בבא בתרא לד ע"ב · א ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי, האי אמר: ״דידי היא״, והאי …
• בבא בתרא לד ע"ב · ב אזל, ולא אשכח סהדי. אמר להו: אפקוה, וכל דאלים גבר. מפקינן, או …

הלכה ב במה דברים אמורים שמצריכין ראובן להביא ראיה או יסתלק בשלא נשתמש בה זמן מרובה, …

• בבא בתרא כט ע"א · ו אלא אמר רבא: שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר, טפי …
• בבא בתרא לח ע"א · ו אמר רבי אבא בר ממל אמר רב, לעולם קסבר: מחאה שלא בפניו …

הלכה ג הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה ועומד במקום זה שלשים יום או …

• בבא בתרא ל ע"א · ה ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ביתא? אמר ליה: מינך זבנתיה, …

הלכה ה הרי שמיחה שמעון במדינה רחוקה מפני מה לא יטעון ראובן ויאמר לא שמעתי שמיחה …

• כתובות יז ע"ב · יב ברח מחמת מאי? אי דברח מחמת נפשות — פשיטא דלא מהימן, דלא …
• בבא בתרא כט ע"א · ח דאמר ליה: חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך – חברא אית ליה.
• בבא בתרא לח ע"א · ו אמר רבי אבא בר ממל אמר רב, לעולם קסבר: מחאה שלא בפניו …

הלכה ו לפיכך אם מיחה שמעון בפני עדים ואמר להם אל תוציאו דבר זה מפיכם אין …

• בבא בתרא לח ע"ב · ה ורב – מאי קא משמע לן? מחאה שלא בפניו הויא מחאה?! והא …
• בבא בתרא לח ע"ב · ו דאמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: מיחה בפני שני …
• בבא בתרא לט ע"א · ב אמר ״לא תימרו ליה״, מאי? אמר רב זביד: הא קאמר ״לא תימרו …
• בבא בתרא לט ע"א · ג אמרו ליה: ״לא אמרינן ליה״ – אמר רב זביד: הא קא אמרו …
• בבא בתרא לט ע"א · ד אמר להו: ״לא תיפוק לכו שותא״ – אמר רב זביד: הא קאמר …

הלכה ז כיצד המחאה אומר בפני שנים פלוני שהוא משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד …

• בבא בתרא לח ע"ב · ח היכי דמי מחאה? אמר רב זביד: ״פלניא גזלנא הוא״ – לא הויא …

הלכה ח מחאה בפני שנים מחאה וכותבין אע"פ שלא אמר להם כתובו, וכיון שמיחה בשנה ראשונה …

• בבא בתרא לט ע"ב · ו אמר רבא: הלכתא – צריך למחות בסוף כל שלש ושלש. תני בר …
• בבא בתרא מ ע"א · א ואין צריך לומר ״כתובו״; מודעא – בפני שנים, ואין צריך לומר ״כתובו״;

הלכה ט הביא ראובן עדים שזה שמעון בעל השדה קבץ פירות שדה זו ונתנם לי תעמוד …

• בבא בתרא לה ע"ב · ד חזקתן שלש שנים מיום ליום וכו׳. אמר רבי אבא: אי דלי ליה …

הלכה א שלש שנים שאמרנו מיום ליום אפילו היו חסרים יום אחד לא החזיק ומסלקין אותו …

• בבא בתרא כח ע"א · א חזקת הבתים , והבורות, והשיחין, והמערות, והשובכות, והמרחצאות, ובית הבדין, ובית השלחין, …
• בבא בתרא כח ע"א · ב שדה הבעל – חזקתה שלש שנים, ואינן מיום ליום.
• בבא בתרא לו ע"ב · ז שמואל – מאי היא? דאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי רבי …
• בבא בתרא לז ע"ב · ה אמרי נהרדעי: אכלן רצופין – אין לו חזקה. מתקיף לה רבא: אלא …

הלכה ב הביא עדים שהיה דר בחצר זו שלש שנים או ששכרה שלש שנים הרי זו …

• בבא בתרא כט ע"א · יד אמר אביי: מאן מסהיד אבתים – שיבבי; שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא.
• בבא בתרא כט ע"א · טו רבא אמר: כגון דאתו בי תרי, ואמרי: אנן אגרינן מיניה, ודרינן ביה …
• בבא בתרא כט ע"א · יח אמר מר זוטרא, ואי טעין ואמר: ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדר …

הלכה ג היה זה המחזיק או העדים שדרו בה מן הרוכלין המחזרין בעיירות וכיוצא בהן, טוענין …

• בבא בתרא כט ע"ב · א ומודי מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות, דאף על גב דלא טען – …
• בבא בתרא כט ע"ב · ב ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא – דליממא עבידא, לליליא לא עבידא.

הלכה ד שלש שנים שאמרנו צריך שיהיו רצופות זו אחר זו, הרי שהחזיק בשדה וזרעה שנה …

• בבא בתרא כט ע"א · ט אמר רב הונא: שלש שנים שאמרו, הוא שאכלן רצופות. מאי קמשמע לן? …
• בבא בתרא כט ע"א · י אמר רב חמא: ומודי רב הונא באתרי דמוברי באגי.
• בבא בתרא כט ע"א · יב ואי נמי, בהכי ניחא לי – דעבדא טפי.

הלכה ה שני שותפין שהחזיקו בשדה שש שנים האחד אכלה ראשונה ושלישית וחמישית, והשני אכלה שניה …

• בבא בתרא כט ע"ב · ד אתו לקמיה דרבא, אמר להו: מאי טעמא עבדיתו הכי – כי היכי …
• בבא בתרא כט ע"ב · ה ולא אמרן אלא דלא כתוב עיטרא, אבל כתוב עיטרא – קלא אית …

הלכה ו אכלה שנה זה המחזיק ומכרה ואכלה הלוקח שנה ומכר ללוקח שני ואכלה שנה, אם …

• בבא בתרא מא ע"ב · י שלשה לקוחות מצטרפין. אמר רב: וכולם בשטר.

הלכה ז אכלה האב שנה והבן שתים האב שתים והבן שנה האב שנה והבן שנה והלוקח …

• בבא בתרא מב ע"א · ה תנו רבנן: אכלה האב שנה והבן שתים; האב שתים והבן שנה; האב …

הלכה ח אכלה בפני האב שהיה בעל השדה שנה ובפני בנו שתים, או בפני האב שתים …

• כתובות יז ע"ב · ט בשלמא גבי אביו משכחת לה, כגון שאכלה שתים בחיי האב, ואחת בחיי …
• בבא בתרא מב ע"א · ו למימרא דלוקח אית ליה קלא?! ורמינהי: אכלה בפני האב שנה ובפני הבן …
• בבא בתרא מב ע"א · ז אמר רב פפא: כי תניא ההיא – במוכר שדותיו סתם.

הלכה ט נרה שנה אחר שנה אפילו כמה שנים הואיל ולא נהנה בה אינה חזקה, וכן …

• בבא בתרא לו ע"א · ז אמר רב נחמן: תפתיחא – לא הוי חזקה. אפיק כורא ועייל כורא …
• בבא בתרא לו ע"ב · א אפילו יום אחד נמי! אלא דכולי עלמא – ניר לא הוי חזקה; …

הלכה יא אכלה שחת לא החזיק, ואם היה המקום דרכן לזרוע לשחת מפני שדמיו יקרין הרי …

• בבא בתרא לו ע"א · ו אמר רב יוסף: אכלה שחת – לא הוי חזקה. אמר רבא: ואי …

הלכה יב אכלה ערלה שביעית וכלאים אף על פי שנהנה בעבירה הרי זו חזקה.

• כתובות פ ע"א · ג אמרי דייני דפומבדיתא: עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות. רב יהודה לטעמיה, …
• בבא בתרא לו ע"א · ה ואמר רב יהודה: אכלה ערלה – אינה חזקה. תניא נמי הכי: אכלה …

הלכה יג היה המקום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאינו ראוי לזריעה צריך ליהנות בו בדבר …

• בבא בתרא כט ע"ב · ח מתקיף לה רב ביבי בר אביי: אלא מעתה, צונמא – במה יקנה? …

הלכה יד היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חבירו או שהיה מגדל שם תרנגולין או מעמיד …

• בבא בתרא נז ע"א · ד מתני׳ אלו דברים שיש להן חזקה, ואלו דברים שאין להן חזקה? היה …

הלכה טו שדה שהיא מוקפת גדר ובא זה שהחזיק בה וזרע חוץ לגדר ונהנה בכל מקום …

• בבא בתרא לו ע"א · ג ואמר רב יהודה: האי מאן דנקיט מגלא ותובליא, ואמר: ״איזיל איגזרה לדקלא …

הלכה טז אכלה כולה חוץ מבית רובע החזיק בכולה חוץ מאותו בית רובע שלא נהנה בו, …

• בבא בתרא כט ע"ב · ו אמר רבא: אכלה כולה, חוץ מבית רובע – קנה כולה, חוץ מבית …

הלכה יז החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהן ואחד החזיק בקרקע וזרעה ואכל פירותיה וכל אחד משניהם …

• בבא בתרא לז ע"א · ג זה החזיק באילנות, וזה החזיק בקרקע – אמר רב זביד: זה קנה …

הלכה יח וכן האוכל כל פירות אילן שלש שנים וטען על בעל האילן אתה מכרת לי …

• בבא בתרא לח ע"א · א מתקיף לה רבא, ולימא ליה: כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא, …
• בבא בתרא לח ע"א · ב אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואי כורכמא דרישקא …

הלכה יט שדה אילן שהיו בו שלשים אילנות בתוך בית שלש סאין ואכל עשרה בשנה ראשונה …

• בבא בתרא לו ע"ב · ח אמר רבי ישמעאל: במה דברים אמורים – בשדה הלבן. אמר אביי: מדרבי …
• בבא בתרא לז ע"א · ב והני מילי היכא דלא אפיקו, אבל אפיקו ולא אכל – לא הויא …

הלכה כ במה דברים אמורים בשאכל הוא מקצת הפירות ובזזו העם שאר הפירות, אבל אם מניח …

• בבא בתרא לז ע"א · ב והני מילי היכא דלא אפיקו, אבל אפיקו ולא אכל – לא הויא …

הלכה א ואלו שאין מעמידין הקרקע בידן אע"פ שאכלום שלש שנים האומנין והאריסין והאפוטרופין והשותפין והאיש …

• בבא בתרא מב ע"א · ח מתני׳ האומנין, והשותפין, והאריסין, והאפוטרופין – אין להם חזקה. לא לאיש חזקה …
• בבא בתרא מט ע"א · ה ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו׳. פשיטא – כיון דאית ליה לפירא, …
• בבא בתרא מט ע"א · ו לא צריכא, דכתב לה: ״דין ודברים אין לי בנכסייך״.
• בבא בתרא מט ע"א · ח אמרי לה דבי רבי ינאי: מתניתין בכותב לה ועודה ארוסה – וכדרב …

הלכה ב וכן ראשי גליות של אותו זמן והגזלן והעכו"ם אין אכילתן ראיה מפני שהן בעלי …

• בבא בתרא לו ע"א · ח והני דבי ריש גלותא – לא מחזקי בן, ולא מחזקינן בהו.

הלכה ד האומנין כיצד, כגון שהיו בונין בה או מתקנין אותה שנים רבות ירדו מאומנותן אם …

• בבא בתרא מז ע"א · ז תנו רבנן: אומן – אין לו חזקה, ירד מאומנותו – יש לו …

הלכה ה האריסין כיצד, כגון שהיה אריס לאביו של בעל השדה או לאנשי משפחתו שכיון שהוא …

• בבא בתרא מו ע"ב · ג אריס אין לו חזקה. אמאי? עד האידנא פלגא, והשתא כולה! אמר רבי …

הלכה ו אריס של בתי אבות שהוריד אריסין תחת ידו יש לו חזקה שאין מורידין אריסים …

• בבא בתרא מו ע"ב · ד אמר רב נחמן: אריס שהוריד אריסין תחתיו – יש לו חזקה. מאי …
• בבא בתרא מו ע"ב · ה אמר רבי יוחנן: אריס שחלק לאריסין – אין לו חזקה. מאי טעמא? …
• בבא בתרא מז ע"א · ז תנו רבנן: אומן – אין לו חזקה, ירד מאומנותו – יש לו …

הלכה ח השותפין כיצד, אם היה שותף בשדה זו ואין בה דין חלוקה אע"פ שאכל את …

• בבא בתרא מב ע"ב · ב רמי ליה רבי אבא לרב יהודה במערתא דבי רב זכאי, מי אמר …
• בבא בתרא נא ע"א · ב ולא לאשה בנכסי בעלה וכו׳. פשיטא – כיון דאית לה מזוני, מזוני …

הלכה ט ובן שפירש מאביו ואשה שנתגרשה אפילו ספק גירושין הרי הן כשאר כל אדם.

• בבא בתרא מז ע"א · ז תנו רבנן: אומן – אין לו חזקה, ירד מאומנותו – יש לו …
• בבא בתרא מז ע"א · ח בשלמא בן שחלק – איצטריך, סלקא דעתך אמינא: אחולי אחיל גביה, קמשמע …

הלכה יא הגזלן כיצד מי שהוחזק גזלן על שדה זו או מי שהוחזקו אבותיו שהן הורגין …

• בבא בתרא מז ע"א · ו היכי דמי גזלן? אמר רבי יוחנן: כגון שהוחזק על שדה זו בגזלנותא. …

הלכה א כל אלו שאין אכילתן ראיה אם הביאו עדים שמכרו להם הבעלים שדה זו או …

• בבא בתרא מז ע"ב · ב אמר רב נחמן, אמר לי הונא: כולן שהביאו ראיה – ראייתן ראיה, …
• בבא בתרא מט ע"א · ה ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו׳. פשיטא – כיון דאית ליה לפירא, …
• בבא בתרא מט ע"א · ו לא צריכא, דכתב לה: ״דין ודברים אין לי בנכסייך״.
• בבא בתרא מט ע"א · ח אמרי לה דבי רבי ינאי: מתניתין בכותב לה ועודה ארוסה – וכדרב …
• בבא בתרא מט ע"ב · ד מי לא תנן: לקח מן האיש, וחזר ולקח מן האשה – מקחו …
• בבא בתרא מט ע"ב · ה הא איתמר עלה, אמר רבה בר רב הונא: לא נצרכה אלא באותן …
• בבא בתרא נ ע"א · ה אבל היכא דזבינו תרוייהו לעלמא, אי נמי זבנה איהי לדידיה – זבינה …

הלכה ב כיצד הגזלן אין לו ראיה, כיון שהוחזק גזלן על שדה זו אע"פ שהביא ראיה …

• גיטין נח ע"א · כב לקח מן הסיקריקון וכו׳: אמר רב: לא שנו אלא דאמר לו: ״לך, …
• בבא בתרא מז ע"ב · ה קא משמע לן כדשמואל – דאמר: אף בשטר נמי לא קנה, עד …
• בבא בתרא מז ע"ב · ו ורב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן: קרקע אין לו, אבל מעות …

הלכה ג בן האומן ובן האריס וכן /ובן/ האפוטרופוס שאכלו שדה זו שני חזקה, אם טענו …

• כתובות יז ע"ב · ו משום דקא בעי למיתני סיפא: אם יש עדים שהיא שלו, והוא אומר: …
• בבא בתרא מז ע"א · ב אמר רבי יוחנן: אומן אין לו חזקה, בן אומן יש לו חזקה. …
• בבא בתרא מז ע"א · ג היכי דמי? אי אתו בטענתא דאבוהון – אפילו הנך נמי לא. אי …
• בבא בתרא מז ע"א · ד לא צריכא, דקא אמרי עדים: ״בפנינו הודה לו״. הנך – איכא למימר …
• בבא בתרא מז ע"א · ה אמר רבא: פעמים שאפילו בן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה. …

הלכה ד בן הגזלן אע"פ שהביא ראיה שהודו הבעלים לאביו שמכר אינה ראיה כמו שבארנו, אבל …

• בבא בתרא מז ע"א · ב אמר רבי יוחנן: אומן אין לו חזקה, בן אומן יש לו חזקה. …
• בבא בתרא מז ע"א · ג היכי דמי? אי אתו בטענתא דאבוהון – אפילו הנך נמי לא. אי …
• בבא בתרא מז ע"א · ד לא צריכא, דקא אמרי עדים: ״בפנינו הודה לו״. הנך – איכא למימר …
• בבא בתרא מז ע"א · ה אמר רבא: פעמים שאפילו בן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה. …

הלכה ה העכו"ם אפילו אכלה כמה שנים אין אכילתו ראיה, ואם לא הביא שטר תחזור השדה …

• בבא בתרא לה ע"ב · ז אמר רב יהודה אמר רב: ישראל הבא מחמת גוי – הרי הוא …

הלכה ו טען זה הישראל הבא מחמת העכו"ם ואמר בפני לקחה העכו"ם שמכר לי מזה הישראל …

• בבא בתרא לו ע"א · ב אלא אמר רבא, אי אמר ישראל: ״קמי דידי זבנה גוי מינך, וזבנה …

הלכה ז אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל, כיצד אכלה בפניו כשהוא קטן שנה אחת ושתים …

• כתובות יז ע"ב · ט בשלמא גבי אביו משכחת לה, כגון שאכלה שתים בחיי האב, ואחת בחיי …
• בבא מציעא לט ע"א · יב אמר רבא, שמע מיניה מדרב הונא: אין מחזיקין בנכסי קטן,

הלכה ח מי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות וטען ואמר משכונה הן בידי ויש לי חובה …

• בבא בתרא לג ע"א · ב אמינא: אי מהדרנא לה ארעא ליתמי, ואמינא דאית לי זוזי אחריני גבי …
• בבא בתרא לג ע"א · ג אמר ליה: ״לקוחה בידי״ לא מצית אמרת – דהא איכא עלה קלא …

הלכה י בורח שברח מחמת סכנת נפשות כגון שהיה המלך מבקש להמיתו, אין מחזיקין בנכסיו אפילו …

• כתובות יז ע"ב · יב ברח מחמת מאי? אי דברח מחמת נפשות — פשיטא דלא מהימן, דלא …
• בבא בתרא לח ע"ב · ז אמר רבא, הלכתא: אין מחזיקין בנכסי בורח, ומחאה שלא בפניו הויא מחאה. …

הלכה יא מחזיקין בנכסי אשת איש, כיצד אכלה מקצת שני חזקה בחיי הבעל ושלש שנים אחר …

• בבא בתרא נ ע"ב · ד ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו. והאמר רב: אשת איש צריכה למחות! במאן? …
• בבא בתרא נ ע"ב · ט רב יוסף אמר: לעולם באחר, וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל, ושלש …

הלכה יב כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה, כיצד הרי שאכל פירות שדה זו כמה …

• בבא בתרא מא ע"א · ב מתני׳ כל חזקה שאין עמה טענה, אינה חזקה. כיצד? אמר לו: ״מה …

הלכה יג הבא מחמת ירושה צריך להביא ראיה שדר אביו בשדה זו או נשתמש בה אפילו …

• בבא בתרא מא ע"א · ג ״שמכרת לי״; ״שנתת לי במתנה״; ״אביך מכרה לי״; ״אביך נתנה לי במתנה״ …
• בבא בתרא מא ע"ב · ז אמר רבא: כוותיה דרבי חייא מסתברא, דקתני: הבא משום ירושה – אינו …
• בבא בתרא מא ע"ב · ט איבעיא להו: נראה בו, מאי? אמר אביי: היא היא. רבא אמר: עביד …

הלכה יד הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערער ואמר לו מה לך ולשדה זו …

• בבא בתרא ל ע"א · ו ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינתה, …
• בבא בתרא ל ע"ב · א דהאי ארעא דידי היא, ואת לא זבינתה מינאי? זיל, לאו בעל דברים …
• בבא בתרא מא ע"ב · ה ההוא גברא, דדר בקשתא בעיליתא ארבע שני. אתא מארי דביתא, אשכחיה. אמר …
• בבא בתרא מא ע"ב · ו אמר רב: הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואמרי ליה: וכי אין אדם עשוי …

הלכה א מי שערער על שדה זו והביא עדים שהיא ידועה לו והביא זה שבתוכה שטר …

• בבא בתרא קסט ע"ב · טו תנו רבנן: הבא לידון בשטר ובחזקה, נידון בשטר; דברי רבי. רבן שמעון …
• בבא בתרא קע ע"ב · א אמר אלא לברר! אמר ליה: אנא נמי – לברר קאמינא.
• סנהדרין כג ע"ב · טז דתניא: הבא לידון בשטר ובחזקה, נידון בשטר – דברי רבי. רבן שמעון …

הלכה ב עדי החזקה שהעיד אחד משניהם שאכלה חטים שני חזקה והשני העיד שאכלה שעורים עדותן …

• בבא בתרא נו ע"ב · ז אמר רב יהודה: אחד אומר אכלה חטים, ואחד אומר אכלה שעורים – …
• בבא בתרא נו ע"ב · ח אמר ליה רב יהודה: הכי השתא?! התם, בשתא דקא מסהיד מר – …

הלכה ג מי שירד לשדה בחזקת שהוא יורש ואכל פירותיה ונמצא יורש אחר שהוא קרוב ממנו …

• בבא בתרא לג ע"א · ה אמר ליה: ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא! אמר: זה …

הלכה ד שנים שהיו עוררין על השדה זה אומר שלי וזה אומר שלי ואין לאחד מהן …

• בבא בתרא לד ע"ב · ג זה אומר: ״של אבותי״, וזה אומר: ״של אבותי״ – אמר רב נחמן: …
• בבא בתרא לה ע"ב · ב אמרי נהרדעי: אם בא אחד מן השוק, והחזיק בה – אין מוציאין …
• בבא בתרא לה ע"ב · ג רב אשי אמר: לעולם שמיה גזלן, ומאי ״לא שמיה גזלן״? שלא ניתן …

הלכה ה הביא האחד עדים שהיא של אבותיו ושאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידו, והביא …

• בבא בתרא לא ע"א · י אמר רב נחמן: אוקי אכילה לבהדי אכילה, ואוקי ארעא בחזקת אבהתא. אמר …
• בבא בתרא לא ע"ב · ה הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא. אמר רב נחמן: אנן אחתיניה, אנן מסקינן …

הלכה ו זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי זה הביא עדים שהיא של אבותיו …

• בבא בתרא לא ע"א · ג אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי אמר ליה: מינך זבנתה ואכלתיה …
• בבא בתרא לא ע"א · ה טוען וחוזר וטוען, או אין טוען וחוזר וטוען? עולא אמר: טוען וחוזר …
• בבא בתרא לא ע"א · ו ומודי עולא היכא דאמר ליה: של אבותי ולא של אבותיך – דאינו …
• בבא בתרא לא ע"א · ז ומודו נהרדעי היכא דאמר ליה: של אבותי שלקחוה מאבותיך – דחוזר וטוען. …
• בבא בתרא לג ע"ב · ד ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מינך זבני, …

הלכה ז ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו ואמר ראובן שדה זו מלוי קניתיה …

• בבא בתרא ל ע"ב · ז ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינתה, …
• בבא בתרא ל ע"ב · ח אמר ליה: מי סברת ״שני חזקה״ – תלת שני קא אמינא?! שני …
• בבא בתרא ל ע"ב · ט והני מילי דאכלה שבע – דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך;

הלכה ט הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען ממך לקחתיה והרי שטרי והוציא …

• בבא בתרא לב ע"ב · ב אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי, אמר ליה: שטרא מעליא הוא. …

הלכה י הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה …

• בבא בתרא כט ע"ב · ט ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ביתא? אמר ליה: מינך זבינתיה, …
• בבא בתרא כט ע"ב · י אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: זיל ברור אכילתך. אמר ליה רבא: …

הלכה יא מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו בין שהיו ארבע השדות המקיפות אותה לארבעה …

• יבמות לז ע"ב · כג והוינן בה: לרבנן שפיר קאמר אדמון? ואמר רב יהודה אמר רב: הכא …
• יבמות לז ע"ב · כד אי הכי, מאי טעמא דאדמון? ואמר רבא: בארבעה דאתו מכח ארבעה, וארבעה …
• יבמות לז ע"ב · כה כי פליגי, בחד דאתי מכח ארבעה. אדמון סבר, מצי אמר ליה: מכל …
• כתובות קט ע"ב · ח גמ׳ מאי טעמא דרבנן, שפיר קאמר אדמון! אמר רב יהודה אמר רב: …
• כתובות קט ע"ב · ט אמר רבא: בארבעה דאתו מכח ארבעה, וארבעה דאתו מכח חד — כולי …
• כתובות קט ע"ב · י אדמון סבר: מכל מקום דרכא אית לי גבך. ורבנן סברי: אי שתקת …

הלכה א ראובן שמכר לשמעון שדה והיה לוי מעדי השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון …

• כתובות קט ע"א · יג וחכמים אומרים: איבד את זכותו. עשאה סימן לאחר — איבד את זכותו.
• כתובות קט ע"ב · ב עשאה סימן לאחר. אמר אביי: לא שנו אלא לאחר, אבל לעצמו — …
• בבא בתרא ל ע"ב · ד כמאן, כאדמון? דתנן: העורר על השדה וחתום עליה בעד – אדמון אומר: …

הלכה ב טען העד ואמר תלם אחד הוא שעשיתי סימן ולא כל השדה ואותו התלם הסמוך …

• כתובות קט ע"א · יד גמ׳ אמר אביי: לא שנו אלא עד, אבל דיין — לא איבד …
• כתובות קט ע"ב · א אבל הדיינין חותמים אף על פי שלא קראוהו.
• כתובות קט ע"ב · ה אמר: אי הוה אבוהון דיתמי קיים, הוה טעין ואמר: ״תלם אחד עשיתי …

הלכה ג בא שמעון ונמלך בלוי ואמר לו הריני קונה שדה פלונית מראובן ובעצתך אקנה אותה, …

• בבא בתרא ל ע"ב · ב ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינתה, …
• בבא בתרא ל ע"ב · ג אמר ליה: והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך, ואמרת לי: ״זיל …

הלכה ד ראובן שערער על שמעון ושמעון אמר איני יודע מה אתה סח אלא שדה זו …

• בבא בתרא ל ע"ב · ה אפילו תימא רבנן – התם עבד ליה מעשה; אבל הכא דבורא – …
• בבא בתרא ל ע"ב · ו ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינתה, …

הלכה ה ראובן שערער והביא עדים ששדה זו שלו ושמעון שבתוכה טוען אתה מכרתה לי ואכלתיה …

• בבא בתרא לד ע"א · ג אמר להו אביי: מי דמי?! התם סהדא לאורועי קאתי – כי אתי …
• בבא בתרא לד ע"א · ד אלא אי דמיא הא דרבי אבא – לחד סהדא ולתרתי שני – …

הלכה ט אסור לאדם לטעון טענת שקר כדי לעות הדין או כדי לעכבו, כיצד היה נושה …

• שבועות לא ע"א · ז מנין לנושה בחבירו מנה, שלא יאמר: אטעננו במאתים – כדי שיודה לי …
• שבועות לא ע"א · ח מנין לנושה בחבירו מנה וטענו מאתים, שלא יאמר: אכפרנו בבית דין ואודה …
• שבועות לא ע"א · ט מנין לשלשה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים, …

הלכה י היו שלשה נושין מנה באחד וכפר בהן לא יהיה אחד תובע ושנים מעידים וכשיוציאו …

• שבועות לא ע"א · ז מנין לנושה בחבירו מנה, שלא יאמר: אטעננו במאתים – כדי שיודה לי …
• שבועות לא ע"א · ח מנין לנושה בחבירו מנה וטענו מאתים, שלא יאמר: אכפרנו בבית דין ואודה …
• שבועות לא ע"א · ט מנין לשלשה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים, …