הלכות חובל ומזיק

הלכה א החובל בחבירו חייב לשלם לו חמשה דברים ואלו הם. נזק וצער ורפוי ושבת ובושת. …

• בבא קמא פג ע"ב · א מתני׳ החובל בחבירו, חייב עליו משום חמשה דברים: בנזק, בצער, בריפוי, בשבת …

הלכה ב נזק כיצד. שאם קטע יד חבירו או רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר …

• כתובות לח ע"א · ד אלא אמר רמי בר חמא, איצטריך: סלקא דעתך אמינא, הני מילי היכא …
• כתובות מ ע"ב · ז פגם, רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת. היכי שיימינן לה? אמר אבוה …
• כתובות מ ע"ב · ח מאי נפקא ליה מינה? אלא בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה, להשיאה …
• בבא קמא מז ע"א · ה וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו. וכן אתה מוצא במזיק …

הלכה ג זה שנאמר בתורה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אינו לחבול בזה כמו …

• כתובות לח ע"א · ד אלא אמר רמי בר חמא, איצטריך: סלקא דעתך אמינא, הני מילי היכא …
• בבא קמא פג ע"ב · ח לא סלקא דעתך; דתניא: יכול סימא את עינו – מסמא את עינו, …

הלכה ד וכן זה שנאמר בחובל בחבירו ומזיקו לא תחוס עינך שלא תחוס בתשלומין שמא תאמר …

• כתובות לח ע"א · ד אלא אמר רמי בר חמא, איצטריך: סלקא דעתך אמינא, הני מילי היכא …
• בבא קמא פג ע"ב · ח לא סלקא דעתך; דתניא: יכול סימא את עינו – מסמא את עינו, …

הלכה ה ומנין שזה שנאמר באיברים עין תחת עין תשלומין הוא. שנאמר בו חבורה תחת חבורה …

• בבא קמא פג ע"ב · ח לא סלקא דעתך; דתניא: יכול סימא את עינו – מסמא את עינו, …

הלכה י המבייש אינו חייב על הבושת עד שיהיה מתכוין שנאמר ושלחה ידה אבל המבייש חבירו …

• יבמות נד ע"א · ט גופא, אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע — חייב בארבעה דברים, וביבמתו …
• בבא קמא כז ע"א · ד חייב בנזק, בצער, בריפוי, בשבת. אבל בשת – לא, דתנן: אינו חייב …

הלכה יא אדם מועד לעולם בין שוגג [ב] בין מזיד בין ער בין ישן בין שכור …

• בבא קמא ג ע"ב · ד וכי תימא: אב – ניעור, תולדה – ישן; והתנן: אדם מועד לעולם, …
• בבא קמא כו ע"א · כב מתני׳ אדם מועד לעולם – בין שוגג בין מזיד, בין ער בין …
• בבא קמא כו ע"א · כג גמ׳ קתני ״סימא את עין חבירו״ דומיא ד״שיבר את הכלים״; מה התם …
• בבא קמא פו ע"ב · ב מתני׳ המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן – חייב. …
• סנהדרין עב ע"א · י פשיטא, מזיק הוא! הא קא משמע לן דאפילו שלא בכוונה. מאי קא …

הלכה יב מי שנפל מן הגג ברוח מצויה והזיק חייב בארבעה דברים ופטור מן הבושת. נפל …

• יבמות נד ע"א · א ישן לא קנה ביבמתו. אלא בנתקע — והא אמר רבה: נפל מן …
• בבא קמא כז ע"א · ה ואמר רבה: נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה, והזיק ובייש – חייב …
• בבא קמא כז ע"א · ו דתניא: ממשמע שנאמר ״ושלחה ידה״ – איני יודע שהחזיקה?! מה תלמוד לומר …

הלכה יד המתכוין לבייש את הקטן ובייש את הגדול נותן לגדול דמי בושתו של קטן. נתכוון …

• בבא קמא פו ע"א · טו מאן תנא להא דתנו רבנן: נתכוון לבייש את הקטן, ובייש את הגדול …

הלכה טו היתה לו אבן מונחת בחיקו בין שלא הכיר בה מעולם בין שהכיר בה ושכחה …

• בבא קמא כו ע"א · כג גמ׳ קתני ״סימא את עין חבירו״ דומיא ד״שיבר את הכלים״; מה התם …
• בבא קמא כו ע"ב · ג אמר רבה: היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה, ועמד ונפלה; …
• בבא קמא כו ע"ב · ו הכיר בה ושכחה, ועמד ונפלה; לענין נזקין – חייב. לענין ארבעה דברים …
• בבא קמא כו ע"ב · ז נתכוין לזרוק שתים, וזרק ארבע; לענין נזקין – חייב. לענין ארבעה דברים …
• בבא קמא כו ע"ב · ח נתכוין לזרוק ארבע, וזרק שמנה; לענין נזקין – חייב. לענין ארבעה דברים …

הלכה טז המזיק את חבירו בכוונה בכל מקום חייב בחמשה דברים. ואפילו נכנס לרשות חבירו שלא …

• בבא קמא מח ע"ב · א שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הזיקו זה את זה – חייבין. …

הלכה יז ב המבקע עצים ברשות הרבים ופרח עץ מהן והזיק ברשות היחיד. או שבקע ברשות …

• בבא קמא לב ע"ב · ב מתני׳ המבקע ברשות הרבים – והזיק ברשות היחיד; ברשות היחיד – והזיק …
• בבא קמא לב ע"ב · כ רב פפא משמיה דרבא מתני לה ארישא: הנכנס לחנותו של נגר שלא …

הלכה יח כשם שאומדין למיתה כך אומדין לנזקין. כיצד הרי שהכה חבירו בצרור קטן שאין בו …

• בבא קמא צא ע"א · טו תא שמע, שמעון התימני אומר: מה אגרוף מיוחד – שמסור לעדה ולעדים, …

הלכה יט הברזל אין לו אומד אפילו מחט קטנה ראויה היא להמית ואין צריך לומר להזיק. …

• בבא קמא לג ע"א · ג מאן דמתני לה אהא – כל שכן אקמייתא; ומאן דמתני לה אקמייתא …

הלכה א החובל ב בחבירו חבלה שהוא ראוי לשלם החמשה דברים כולם משלם חמשה. הזיקו נזק …

• בבא קמא פה ע"א · כג תנא: וכולן משתלמין במקום נזק. מנהני מילי? אמר רב זביד משמיה דרבא, …

הלכה ב כיצד קטע ידו או רגלו או אצבע מהן או שסימא עינו משלם חמשה נזק …

• בבא קמא פה ע"א · כג תנא: וכולן משתלמין במקום נזק. מנהני מילי? אמר רב זביד משמיה דרבא, …
• בבא קמא פו ע"א · ז ומילתא דבעיא ליה לרבה – פשיטא ליה לאביי להך גיסא, ולרבא להך …

הלכה ג כוואהו בשפוד או במסמר על צפורניו במקום שאינו עושה חבורה ולא מעכב מלאכה משלם …

• בבא קמא פג ע"ב · ג צער – כואו (או) בשפוד או במסמר, ואפילו על ציפורנו מקום שאינו …
• בבא קמא פה ע"ב · ו צער – כדקתני: צער – כוואו בשפוד או במסמר, ואפילו על צפורנו …
• בבא קמא פה ע"ב · ז שבת – דהדקיה באינדרונא, ובטליה. בושת – דרק ליה באפיה.

הלכה ד המגלח שיער ראש חבירו נותן לו דמי בשתו בלבד מפני שסופו לחזור. גלחו בסם …

• בבא קמא פו ע"א · ד אלא הכא במאי עסקינן – כגון שגילחו. גילחו – מהדר הדר, והיינו …
• בבא קמא פו ע"א · ה אמרי: הכא במאי עסקינן – כגון שסכו נשא, דלא הדר.

הלכה ז ג המבעית חבירו אע"פ שחלה מן הפחד הרי זה פטור מדיני אדם וחייב בדיני …

• קידושין כד ע"ב · יא אמר ליה: שאני אדם, דכיון דבר דעת הוא – איהו מיבעית נפשיה. …
• בבא קמא נו ע"א · י והאיכא המבעית את חבירו – פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים!
• בבא קמא צא ע"א · יב לא; משום דאמרינן: הוא דאבעית נפשיה. כדתניא: המבעית את חבירו – פטור …

הלכה י ג כיצד משערין הצער במקום שחסרו אבר. הרי שקטע ידו או אצבעו אומדים כמה …

• בבא קמא פג ע"ב · ג צער – כואו (או) בשפוד או במסמר, ואפילו על ציפורנו מקום שאינו …

הלכה יא כיצד משערין השבת. אם לא חסרו אבר אלא חלה ונפל למשכב או שצבתה ידו …

• גיטין מב ע"ב · ד אלא לרבא, דאמר: אינו נותן לו אלא שבתו שבכל יום ויום; האי …
• בבא קמא פג ע"ב · ה שבת – רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין, שכבר נתן לו דמי …
• בבא קמא פה ע"ב · י אמר רבא: קטע את ידו – נותן לו דמי ידו, ושבת – …
• בבא קמא פה ע"ב · יא סימא את עינו – נותן לו דמי עינו, ושבת – רואין אותו …

הלכה יב הכה את חבירו על אזנו או אחזו ותקע באזנו וחרשו נותן לו דמי [א] …

• בבא קמא פה ע"ב · יא סימא את עינו – נותן לו דמי עינו, ושבת – רואין אותו …

הלכה יג סימא את עינו ולא אמדוהו קטע את ידו ולא אמדוהו וקטע את רגלו ולא …

• בבא קמא פה ע"ב · י אמר רבא: קטע את ידו – נותן לו דמי ידו, ושבת – …
• בבא קמא פה ע"ב · יא סימא את עינו – נותן לו דמי עינו, ושבת – רואין אותו …
• בבא קמא פה ע"ב · יג נפקא מיניה דבעי למיתב ליה צער ובושת דכל חדא וחדא; נהי דנזק …
• בבא קמא פה ע"ב · יד ואם תימצי לומר: כיון דלא אמדוהו, קא יהיב ליה דמי כוליה בהדי …

הלכה יד כיצד משערין הריפוי. אומדין כמה ימים יחיה זה מחולי זה וכמה הוא צריך ונותן …

• בבא קמא פג ע"ב · ד ריפוי – הכהו, חייב לרפאותו. עלה בו צמחים, אם מחמת המכה – …
• בבא קמא צא ע"א · יג תא שמע: חמשה דברים אומדין אותו, ונותנין לו מיד. ריפוי ושבת – …

הלכה טו וכן השבת אומדין אותה ונותן הכל מיד. אם היה מתגלגל בחליו והולך וארך בו …

• בבא קמא צא ע"א · יג תא שמע: חמשה דברים אומדין אותו, ונותנין לו מיד. ריפוי ושבת – …
• בבא קמא צא ע"א · טז אמר מר: אמדוהו והבריא, נותנין לו כל מה שאמדוהו. מסייע ליה לרבא …

הלכה יז אמר לו הניזק פסוק עמי ותן על ידי ואני ארפא את עצמי אין שומעין …

• בבא קמא פה ע"א · כב ואי אמר ליה היאך: ״הב לי לדידי, ואנא מסינא נפשאי״, אמר ליה: …

הלכה יח אמר לו המזיק אני ארפא אותך או יש לי רופא שמרפא בחנם אין שומעין …

• בבא קמא פה ע"א · כ ואי אמר ליה: ״אסייך אנא״, אמר ליה: ״דמית עלי כאריא ארבא״. ואי …
• בבא קמא פה ע"א · כא ואי אמר: ״מייתינא לך אסיא רחיקא״, אמר ליה: ״אסיא רחיקא – עינא …

הלכה יט הרי שלא פסק עמו אלא היה מרפא יום ויום ועלו בו צמחים מחמת המכה. …

• בבא קמא פג ע"ב · ד ריפוי – הכהו, חייב לרפאותו. עלה בו צמחים, אם מחמת המכה – …
• בבא קמא פה ע"א · ח רפוי – הכהו, חייב לרפאותו וכו׳. [תנו רבנן:] עלו בו צמחים מחמת …
• בבא קמא פה ע"א · יט אמרי: מאי ״שלא מחמת המכה״ – כדתניא: הרי שעבר על דברי רופא …

הלכה כ כשפוסקין בית דין על המזיק ומחייבין אותו לשלם גובין ממנו הכל מיד ואין [ב] …

• בבא קמא מו ע"ב · ז אלא קרא לכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר …
• בבא קמא מו ע"ב · ח אמרי נהרדעי: פעמים שנזקקין לנתבע תחלה. והיכי דמי? דקא זילי נכסיה.
• בבא קמא צא ע"א · כא ומעשה באחד שפרע ראש האשה [וכו׳]. ומי יהבינן זמן? והאמר רבי חנינא: …
• בבא קמא צא ע"א · כב כי לא יהבינן ליה זמן – לחבלה, דחסריה ממונא; אבל לבושת, דלא …

הלכה א כיצד א משערין הבושת. הכל לפי המבייש והמתבייש. אינו דומה מתבייש מן הקטן למתבייש …

• בבא קמא פג ע"ב · ו בושת – הכל לפי המבייש והמתבייש.

הלכה ג המבייש את הישן חייב בבושת. ואם מת בתוך שנתו ולא הקיץ ולא הרגיש בזה …

• בבא קמא פו ע"ב · ג גמ׳ תנו רבנן: ביישו ערום – חייב, ואינו דומה ביישו ערום לביישו …
• בבא קמא פו ע"ב · ד אמר מר: ביישו ערום – חייב. ערום בר בושת הוא?! אמר רב …
• בבא קמא פו ע"ב · ה ביישו בבית המרחץ – חייב. בית המרחץ בר בושת הוא?! אמר רב …
• בבא קמא פו ע"ב · ו בעי רבי אבא בר ממל: ביישו ישן – ומת, מהו? מאי קמבעיא …
• סנהדרין פה ע"א · יא והאמר רב ששת: ביישו ישן ומת – חייב? הכא במאי עסקינן? בשהכהו …

הלכה ד המבייש את השוטה פטור. והמבייש את החרש חייב. המבייש את הגר או את העבד …

• כתובות לב ע"א · ב אחותו בוגרת נמי, הא איכא בושת ופגם! בשוטה. והא איכא צערא! במפותה.
• בבא קמא פו ע"ב · ג גמ׳ תנו רבנן: ביישו ערום – חייב, ואינו דומה ביישו ערום לביישו …
• בבא קמא פו ע"ב · ד אמר מר: ביישו ערום – חייב. ערום בר בושת הוא?! אמר רב …
• בבא קמא פו ע"ב · ה ביישו בבית המרחץ – חייב. בית המרחץ בר בושת הוא?! אמר רב …
• בבא קמא פו ע"ב · ז תא שמע, רבי מאיר אומר: חרש וקטן – יש להן בושת, שוטה …
• בבא קמא פו ע"ב · ט מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא, דאי משום כיסופא – קטן …

הלכה ה המבייש את חבירו בדברים או שרקק על בגדיו פטור מן התשלומין. ויש לבית דין …

• בבא קמא פו ע"ב · ג גמ׳ תנו רבנן: ביישו ערום – חייב, ואינו דומה ביישו ערום לביישו …
• בבא קמא פו ע"ב · ד אמר מר: ביישו ערום – חייב. ערום בר בושת הוא?! אמר רב …
• בבא קמא פו ע"ב · ה ביישו בבית המרחץ – חייב. בית המרחץ בר בושת הוא?! אמר רב …
• בבא קמא צא ע"א · יז רקק – והגיע בו הרוק, והעביר כו׳. אמר רב פפא: לא שנו …
• בבא קמא צא ע"א · יח אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר אבין, זאת אומרת: ביישו בדברים – …

הלכה ט וכמה הוא משלם. א הבועט בחבירו ברגלו משלם חמש סלעים. הכהו בארכובתו משלם שלש …

• כתובות סו ע"א · ו וכי תימא הכי נמי — והתנן: רקק והגיע בו הרוק, ופרע ראש …
• קידושין יא ע"ב · ח ״ושל דבריהם כסף מדינה״ איצטריכא ליה, דלא תנן. דתניא: התוקע לחבירו – …
• בבא קמא כז ע"ב · י שלח ליה רב חסדא לרב נחמן, הרי אמרו: לרכובה – שלש, ולבעיטה …
• בבא קמא לו ע"ב · יא תנן התם: התוקע לחבירו – נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום …
• בבא קמא פה ע"ב · ז שבת – דהדקיה באינדרונא, ובטליה. בושת – דרק ליה באפיה.
• בבא קמא צ ע"א · יג מתני׳ התוקע לחבירו – נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי …
• בכורות נ ע"ב · א רב יהודה אמר רב אסי: כל ״כסף״ האמור בתורה סתם — כסף …
• בכורות נ ע"ב · י ושל דבריהם כסף מדינה איצטריכא ליה, דתנן: התוקע לחבירו נותן לו סלע, …

הלכה י כל אלו הסלעים הם מכסף ארץ ישראל באותו הזמן. שהיה בכל סלע [ט] חצי …

• קידושין יא ע"ב · ח ״ושל דבריהם כסף מדינה״ איצטריכא ליה, דלא תנן. דתניא: התוקע לחבירו – …
• בבא קמא לו ע"ב · יב ההוא גברא דתקע לחבריה. שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף: …
• בכורות נ ע"ב · א רב יהודה אמר רב אסי: כל ״כסף״ האמור בתורה סתם — כסף …

הלכה יא במה דברים אמורים במכובד אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אלו הדברים וכיוצא …

• בבא קמא צא ע"א · יט הכל לפי כבודו [וכו׳]. איבעיא להו: תנא קמא לקולא קאמר, או לחומרא …

הלכה א ב הנוגף את האשה ויצאו ילדיה אע"פ שלא נתכוון חייב לשלם דמי ולדות לבעל …

• כתובות לב ע"ב · ה כדאמר רבי אילעא: בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין, הכא נמי: בפירוש …
• בבא קמא מב ע"ב · כ והתניא: הכה את האשה ויצאו ילדיה – נותן נזק וצער לאשה, ודמי …
• בבא קמא מח ע"ב · כב מתני׳ שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה – פטור …
• בבא קמא מח ע"ב · כג כיצד משלם דמי ולדות? שמין האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, …
• סנהדרין פד ע"ב · יח הניחא למאן דאמר: מקלקל פטור, אלא למאן דאמר: חייב, מאי איכא למימר?

הלכה ב וכיצד משערין דמי ולדות. שמין האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא …

• בבא קמא מב ע"ב · כ והתניא: הכה את האשה ויצאו ילדיה – נותן נזק וצער לאשה, ודמי …
• בבא קמא מח ע"ב · כב מתני׳ שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה – פטור …
• בבא קמא מח ע"ב · כג כיצד משלם דמי ולדות? שמין האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, …
• בבא קמא מט ע"א · א אם כן, משהאשה יולדת משבחת! אלא שמין את הולדות כמה הן יפין, …

הלכה ג היתה נשואה לגר וחבל בה בחיי הגר נותן דמי ולדות לבעל. מת הגר פטור. …

• בבא קמא מט ע"א · טו היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת – פטור. אמר רבה: לא שנו אלא …

הלכה ד היתה [א] שפחה או עכו"ם בשעת הריון ובשעת נגיפה נשתחררה או נתגיירה הרי דמי …

• בבא קמא מב ע"ב · כ והתניא: הכה את האשה ויצאו ילדיה – נותן נזק וצער לאשה, ודמי …
• בבא קמא מט ע"א · טו היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת – פטור. אמר רבה: לא שנו אלא …

הלכה ה א הנוגף את האשה ויצאו ילדיה ומתה אע"פ שהיה שוגג הרי זה פטור מן …

• בבא קמא לה ע"א · י מה מכה בהמה – לא חלקת בה בין שוגג בין מזיד, בין …
• בבא קמא מב ע"א · יא אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: אנשים – אין אסון באשה יענשו, יש …
• בבא קמא מב ע"א · יג אלא אמר רב אדא בר אהבה: אנשים – כי נתכונו זה לזה, …
• סנהדרין עט ע"ב · ג מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאינו …

הלכה ו במה דברים אמורים כשנתכוון לאשה. אבל אם נתכוון לחבירו ונגף את האשה אע"פ שמתה …

• בבא קמא מב ע"א · יא אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: אנשים – אין אסון באשה יענשו, יש …
• בבא קמא מב ע"א · יג אלא אמר רב אדא בר אהבה: אנשים – כי נתכונו זה לזה, …

הלכה ז המכה אביו ואמו ב ולא עשה בהן חבורה חייב בחמשה דברים. אבל אם עשה …

• כתובות לה ע"א · ב אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר חייבי מיתות שוגגין חייבים? והא תנא …
• כתובות לה ע"א · ד אלא, כי אתא רבין אמר: חייבי מיתות שוגגין — כולי עלמא לא …
• בבא קמא פה ע"ב · טז תא שמע: המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה, והחובל בחבירו ביום …
• בבא קמא פז ע"א · י המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה, והחובל בחבירו בשבת – פטור מכולן, …

הלכה ח והלא החובל מקלקל הוא וכל המקלקלין בשבת פטורין מן המיתה ולמה נחשוב זה החובל …

• בבא קמא לד ע"ב · יז גמ׳ תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן: כל המקלקלין פטורין, חוץ מחובל …

הלכה ט א החובל בחבירו ביום הכפורים אפילו במזיד חייב בתשלומין. אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב …

• כתובות לה ע"א · ו והאי לאו ״מכה״ היא! אנן הכאה הכאה קאמרינן. והא כי כתיב — …
• בבא קמא עא ע"א · ב גנב וטבח ביום הכפורים וכו׳. אמרי: אמאי? נהי דקטלא ליכא, מלקות מיהא …
• בבא קמא פה ע"ב · טז תא שמע: המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה, והחובל בחבירו ביום …
• בבא מציעא צא ע"א · ד תנו רבנן: החוסם את הפרה ודש בה – לוקה, ומשלם ארבעה קבין …
• מכות טז ע"א · יז ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו, וביטלו ולא ביטלו! התם כיון דחייב בתשלומין …

הלכה י החובל בעבד כנעני שלו פטור. חבל בעבד עברי שלו חייב בכולן חוץ מן השבת. …

• גיטין יב ע"ב · ח תא שמע, דאמר רבי יוחנן: הקוטע יד עבדו של חבירו – נותן …
• גיטין יב ע"ב · יב רפואתו דידיה היא, דבעי איתסויי בה! לא צריכא, דאמדוה לחמשא יומי, ועבדו …
• בבא קמא פז ע"א · ז החובל בעבד עברי – חייב בכולן, חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. …
• בבא קמא פז ע"א · יא והחובל בעבד כנעני שלו – פטור מכולן.

הלכה יא כל עבד שיצא לחירות ועדיין לא הגיע גט שחרור לידו אין לו קנס. ואחרים …

• גיטין מב ע"ב · י תא שמע: הפיל את שינו וסימא את עינו – יוצא בשינו, ונותן …
• גיטין מב ע"ב · יא דלמא כמאן דאמר אינו צריך – דתניא: בכולן, עבד יוצא בהן לחירות, …
• בבא קמא עד ע"ב · ב אמר אביי, עליך אמר קרא: ״תחת עינו״ – ולא תחת עינו ושינו, …

הלכה יב מי שחציו עבד וחציו בן חורין שביישו אדם או ציערו או שנגחו שור וכיוצא …

• גיטין מב ע"א · טז נגחו שור; יום של רבו – לרבו, יום של עצמו – לעצמו. …
• גיטין מב ע"ב · ה איבעית אימא: כשהכהו אדם. ואי בעית אימא: מימרא היא, ומימרא לרבא לא …

הלכה יג החובל בעבד עברי של חבירו חייב בחמשה דברים וילקח בהן קרקע ורבו אוכל פירותיה. …

• בבא קמא פו ע"א · ח איתמר: הקוטע יד עבד עברי של חבירו – אביי אמר: נותן לו …
• בבא קמא פו ע"א · ט פשיטא – פיחת אצל עצמו, ואצל רבו לא פיחת – היכי דמי? …

הלכה יד החובל בבת קטנה של אחרים אם נזק הפוחת אותה מכספה הוא הרי הוא של …

• כתובות מג ע"א · יז חבלות, צערא דגופא נינהו. אמר רבי יוסי בר חנינא:
• בבא קמא פז ע"ב · א אמר ליה: לא זכתה תורה לאב, אלא שבח נעורים בלבד. איתיביה: החובל …
• בבא קמא פז ע"ב · יד וכן אמר ריש לקיש: לא זכתה תורה לאב – אלא שבח נעורים …
• בבא קמא פח ע"א · ב אמר רבי יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה, ואפחתה מכספה.

הלכה טו החובל באשת איש השבת והריפוי לבעלה והצער שלה. והבושת והנזק אם בגלוי הוא כגון …

• כתובות סה ע"ב · יד רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבסתר — לה שני חלקים, ולו …

הלכה יז א והמזיק אשתו בתשמיש המטה חייב בנזקיה.

• בבא קמא לב ע"א · ג גמ׳ בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא: המזיק את אשתו בתשמיש …
• בבא קמא לב ע"א · ז התם – תרוייהו כהדדי נינהו; הכא – איהו קעביד מעשה.

הלכה יח האשה שחבלה בבעלה אם היה תוספת בכתובתה מחייבין אותה למכור התוספת לבעלה בטובת הנאה …

• כתובות נז ע"א · ב אבל חכמים אומרים: משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה. …
• בבא קמא פט ע"א · ח ותזבין כתובתה בטובת הנאה, ותתן ליה! הא מני – רבי מאיר היא, …
• בבא קמא פט ע"ב · ד וטעמא מאי – כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה; הכא מגרש לה, …
• בבא קמא פט ע"ב · ו ואי דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא, נוקמה אכתובה דאורייתא – ואידך תזבנה ניהליה …

הלכה יט החובל בבניו הגדולים אם אין סומכין על שלחנו נותן להם מיד. והקטנים ילקח בהן …

• כתובות מו ע"ב · ב מתני׳ האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף, בשטר, ובביאה. זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, …
• קידושין י ע"א · ח אמר אביי: תא שמע: האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה, וזכאי …
• בבא קמא פז ע"ב · ב איתיביה: החובל בבנו גדול – יתן לו מיד, בבנו קטן – יעשה …
• בבא קמא פז ע"ב · ד אמרי: לא קשיא; כאן כשסמוכים על שלחנו, כאן כשאין סמוכין על שלחנו.
• בבא קמא פז ע"ב · יג מאי ״סגולה״? רב חסדא אמר: ספר תורה. רבה בר רב הונא אמר: …

הלכה כ א חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. אע"פ …

• בבא קמא פז ע"א · ח חרש, שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן – חייב, והם שחבלו באחרים …

הלכה כא [ג] העבד ב והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. אבל …

• בבא קמא פז ע"א · ט העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהם – חייב, והם שחבלו באחרים – …
• בבא מציעא י ע"ב · יג אמרת אשה ועבד – בני חיובא נינהו, והשתא מיהא לית להו לשלומי. …

הלכה כב עבדו של אדם כגופו ובהמתו כממונו. כיצד הרי שה.ניח גחלת על לב עבדו של …

• בבא קמא כז ע"א · ז ואמר רבה: הניח לו גחלת על לבו, ומת – פטור. על בגדו, …
• בבא קמא כז ע"א · יא הדר פשטה: עבדו כגופו, שורו כממונו.

הלכה א אסור ג לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו. ולא החובל בלבד אלא כל המכה …

• בבא קמא צ ע"ב · ה אמר לו: לא אמרת כלום. החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי …
• בבא קמא צא ע"ב · ז אלא תנאי היא; דאיכא למאן דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו, ואיכא …

הלכה ב אפילו להגביה ידו על חבירו אסור וכל המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו …

• סנהדרין נח ע"ב · יט מגביה, עבדו, שבת – סימן. אמר ריש לקיש: המגביה ידו על חבירו, …

הלכה ג המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי …

• כתובות לה ע"א · ו והאי לאו ״מכה״ היא! אנן הכאה הכאה קאמרינן. והא כי כתיב — …
• סנהדרין פה ע"א · יב והאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה …
• מכות ט ע"א · א שאין בה שוה פרוטה. דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הכהו הכאה …

הלכה ד קנס קנסו חכמים לאלו השוטים בעלי זרוע שיהא הנחבל נאמן ונשבע בנקיטת חפץ שזה …

• כתובות פז ע"ב · ו תא שמע: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר, …
• שבועות מד ע"ב · יא נחבל – כיצד? היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול; …

הלכה ה במה דברים אמורים כשהיתה המכה במקום שאפשר לו להכות בעצמו או שהיה עמהם שלישי …

• שבועות מו ע"ב · ו נחבל כיצד. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום שיכול …
• שבועות מו ע"ב · ז וניחוש דלמא בכותל נתחכך! תני רבי חייא: שעלתה לו נשיכה בגבו ובין …

הלכה ט אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו. שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא …

• בבא קמא צב ע"א · ד מתני׳ אף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש …

הלכה יא ועוד יש הפרש בין נזקי גופו לנזקי ממונו. שהאומר לחבירו סמא את עיני קטע …

• בבא קמא כז ע"א · ט בגדו – דתנן: ״קרע את כסותי״, ״שבר את כדי״ – חייב. ״על …
• בבא קמא צב ע"א · ה האומר ״סמא את עיני״; ״קטע את ידי״; ״שבר את רגלי״ – חייב. …
• בבא קמא צב ע"א · ו ״קרע את כסותי״; ״שבר את כדי״ – חייב. ״על מנת לפטור״ – …
• בבא קמא צג ע"א · ח אמר ליה: רישא – לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים.
• בבא קמא צג ע"א · יג תניא נמי הכי: ״הכני, פצעני״, ״על מנת לפטור?״ ואמר לו ״הן״ – …

הלכה יב במה דברים אמורים כשבאו הכלים לידו תחילה בתורת שמירה. כגון שהיו שאולין או מופקדין …

• בבא קמא צג ע"א · יד ״שבר את כדי״, ״קרע את כסותי״ – חייב. ורמינהי: ״לשמור״ – ולא …
• בבא קמא צג ע"א · יז אלא אמר רבה: הא והא דאתא לידיה, ולא קשיא; הא דאתא לידיה …

הלכה יג האומר לחבירו שבר כליו של פלוני על מנת שאתה פטור ועשה הרי זה חייב …

• בבא קמא צב ע"א · ו ״קרע את כסותי״; ״שבר את כדי״ – חייב. ״על מנת לפטור״ – …

הלכה א א המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס …

• בבא קמא כו ע"א · כב מתני׳ אדם מועד לעולם – בין שוגג בין מזיד, בין ער בין …
• בבא קמא כט ע"א · ד פליגי בשעת נפילה – בנתקל פושע. מר סבר: נתקל פושע הוא, ומר …
• בבא קמא כט ע"א · יג אמר רב יוסף: במתכוין לזכות בחרסיה. וכן אמר רב אשי: במתכוין לזכות …
• בבא קמא לג ע"א · יא אדם במועד ומועד באדם – משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם …
• בבא קמא לה ע"א · י מה מכה בהמה – לא חלקת בה בין שוגג בין מזיד, בין …
• סנהדרין עב ע"א · י פשיטא, מזיק הוא! הא קא משמע לן דאפילו שלא בכוונה. מאי קא …
• סנהדרין עט ע"ב · ג מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאינו …

הלכה ג במה דברים אמורים ברשות הניזק. אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק …

• גיטין נב ע"ב · יג מתני׳ המטמא, והמדמע, והמנסך; בשוגג – פטור, במזיד – חייב.
• גיטין נב ע"ב · יד גמ׳ איתמר: ״מנסך״ – רב אמר: מנסך ממש, ושמואל אמר: מערב.
• גיטין נב ע"ב · טז ואידך, כדרבי ירמיה – דאמר רבי ירמיה: משעת הגבהה הוא דקנה; מתחייב …
• בבא קמא מח ע"א · יז ואמר רבא: נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל הבית …
• בבא קמא מח ע"א · יח אמר רב פפא: לא אמרן – אלא דלא הוה ידע ביה; אבל …
• בבא קמא מח ע"ב · א שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, הזיקו זה את זה – חייבין. …

הלכה ה ב הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניסם ברשות הואיל ולא קיבל …

• בבא קמא כח ע"א · ח תא שמע: הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן – בעל החצר …

הלכה ו א שור שעלה על גבי שור להרגו ברשות המזיק שהוא בעל התחתון בין שהיה …

• בבא קמא כח ע"א · ד תא שמע: שור שעלה על גבי חבירו להורגו, ובא בעל התחתון ושמט …
• בבא קמא כח ע"א · ה לא, בתם – דאיכא פסידא.
• בבא קמא כח ע"א · ו אי הכי, אימא סיפא: דחפו לעליון ומת – חייב. ואי בתם, אמאי …
• בבא קמא כח ע"א · ז שהיה לו לשמטו, ולא שמטו.

הלכה ז דחפו לעליון ומת אם [א] היה יכול לשומטו ולא שמטו הרי זה חייב. ואם …

• בבא קמא כח ע"א · ד תא שמע: שור שעלה על גבי חבירו להורגו, ובא בעל התחתון ושמט …
• בבא קמא כח ע"א · ה לא, בתם – דאיכא פסידא.
• בבא קמא כח ע"א · ו אי הכי, אימא סיפא: דחפו לעליון ומת – חייב. ואי בתם, אמאי …
• בבא קמא כח ע"א · ז שהיה לו לשמטו, ולא שמטו.

הלכה ח שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה חביתו של …

• בבא קמא לא ע"א · ח תנן: היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה – …
• בבא קמא לא ע"א · י לא, כשעמד לפוש.
• בבא קמא לא ע"א · יא אבל עמד לכתף מאי, פטור? אדתני סיפא: ואם אמר לו לבעל חבית …
• בבא קמא לא ע"ב · ט מתני׳ זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, נשברה כדו של זה בקורתו …
• בבא קמא לא ע"ב · י היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית אחרון; נשברה חבית בקורה – פטור …
• בבא קמא לב ע"א · א ואם עמד בעל קורה – חייב. ואם אמר לבעל חבית ״עמוד״ – …
• בבא קמא לב ע"א · ב היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון; נשברה חבית בקורה – חייב. …
• בבא מציעא פב ע"ב · ה למימרא דסבר רבי מאיר נתקל לאו פושע הוא? והתניא: נשברה כדו ולא …

הלכה ט שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא …

• בבא קמא לב ע"א · יח אמר רבי יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה. ומי אמר רבי יוחנן הכי? …
• בבא קמא לב ע"א · כ ממאי? מדקתני: או שהיו שניהם רצין – פטורין. הא תו למה לי? …

הלכה י אחד המזיק בידו או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו או שפטר מים …

• בבא קמא ג ע"ב · ה אלא אכיחו וניעו. היכי דמי? אי בהדי דאזלי קמזקי – כחו הוה! …

הלכה יא לוטש שהיה מכה בפטיש ויצא גץ מתחת הפטיש והזיק הרי זה חייב כמי שזרק …

• בבא קמא סב ע"ב · א מתני׳ גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק – חייב.
• בבא קמא צח ע"ב · טו מתני׳ נתן לאומנין לתקן, וקלקלו – חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה …
• בבא בתרא כו ע"א · ד ולרבינא, מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש והזיק – דחייב לשלם? התם …

הלכה יב הכובש בהמת חבירו במים או שנפלה ומנעה מלעלות עד שמתה במים. או שהניחה בחמה …

• סנהדרין עו ע"ב · טז ההוא גברא דצמצמה לחיותא דחבריה בשימשא, ומתה. רבינא מחייב, רב אחא בר …

הלכה יד חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה …

• בבא קמא י ע"א · כ מתקיף לה רב ששת: והא איכא מרבה בחבילה!

הלכה טו וכן חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונשבר אע"פ שהיה …

• בבא קמא י ע"ב · ב מתקיף לה רב פפא, והא איכא הא דתניא: חמשה שישבו על ספסל …
• בבא קמא י ע"ב · ה לא צריכא; דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי, והשתא איתבר בחדא שעה; …
• בבא קמא י ע"ב · ז לא צריכא, דבהדי דסמיך בהו, תבר.

הלכה טז א אדם ושור שדחפו בהמה או אדם או כלים או בהמת פסולי המוקדשין לבור …

• בבא קמא נג ע"ב · ו אמר רבא: שור ואדם שדחפו לבור, לענין נזקין – כולן חייבין. לענין …
• בבא קמא נג ע"ב · ז לענין כופר ושלשים של עבד – שור חייב, אדם ובור פטורים. לענין …

הלכה א המזיק ב ממון חבירו היזק שאינו ניכר. הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו …

• מועד קטן יג ע"א · ה אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת — לא קנסו בנו אחריו. מאי …
• גיטין נג ע"א · טו ורבי יוחנן אמר: דבר תורה – אחד שוגג, ואחד מזיד – פטור. …
• בבא קמא קיז ע"א · ב ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן? דתניא, בראשונה היו אומרים: המטמא והמנסך; חזרו …

הלכה ב כיצד הרי שטימא אוכלין טהורים של חבירו או שדמע לו פירות או עירב לו …

• מועד קטן יג ע"א · ה אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת — לא קנסו בנו אחריו. מאי …
• בבא קמא קיז ע"א · ב ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן? דתניא, בראשונה היו אומרים: המטמא והמנסך; חזרו …
• חולין מא ע"א · ג תא שמע: המטמא, והמדמע, והמנסך – בשוגג פטור, במזיד חייב. הכא נמי …

הלכה ג ודבר [ב] זה קנס הוא שקנסוהו חכמים כדי שלא יהיה כל אחד מן המשחיתים …

• מועד קטן יג ע"א · ה אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו ומת — לא קנסו בנו אחריו. מאי …
• גיטין מד ע"ב · ד אמר אביי, נקטינן: טימא טהרות של חבירו, ומת – לא קנסו רבנן …
• גיטין נג ע"א · טו ורבי יוחנן אמר: דבר תורה – אחד שוגג, ואחד מזיד – פטור. …
• חולין מא ע"א · ג תא שמע: המטמא, והמדמע, והמנסך – בשוגג פטור, במזיד חייב. הכא נמי …
• בכורות לה ע"א · א טימא טהרות ומת — לא קנסו בנו אחריו. מאי טעמא? היזק שאינו …

הלכה ד הכהנים שפגלו את הזבח במזיד חייבין לשלם. בשוגג פטורין. וכן העושה מלאכה בפרת חטאת …

• נדרים לו ע"א · ג תנן: הכהנים שפיגלו במקדש, מזידין — חייבין. הא שוגגין — פטורין, אלא …
• גיטין נג ע"א · יח הכי נמי קאמר: מזידין – חייבין; הא שוגגין – פטורין מפני תיקון …
• גיטין נד ע"ב · ו מתני׳ הכהנים שפגלו במקדש, מזידין – חייבין.
• מנחות מט ע"א · ה אמר רבא: ומותבינן אשמעתין, הכהנים שפיגלו במקדש מזידין – חייבין, הא שוגגין …
• כריתות ב ע"ב · טז לאפוקי מדרבי אושעיא, דאמר: שלשה עשר אבות נזיקין הן. ולרבי אושעיא, מניינא …

הלכה ה הכניס פרה למרבק כדי שתינק ותדוש והסיח דעתו ממי חטאת. פטור מדיני אדם וחייב …

• גיטין נג ע"א · כ הוא מותיב לה – והוא מפרק לה: פרה – שהכניסה לרבקה על …
• גיטין נג ע"ב · ב בגופן – מעשה קא עביד בהו; ואי היזק שאינו ניכר שמיה היזק, …
• בבא קמא נו ע"א · ז ותו ליכא? והאיכא (סימן: העושה, בסם, ושליח, חבירו, נשבר.) העושה מלאכה במי …

הלכה ו א המנסך יין חבירו לע"ז לא נאסר היין. שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו …

• חולין מא ע"א · ג תא שמע: המטמא, והמדמע, והמנסך – בשוגג פטור, במזיד חייב. הכא נמי …
• חולין מא ע"א · ה ורב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי: אפילו למאן דאמר אדם אוסר …
• חולין מא ע"א · ו תא שמע: שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו ואחד …
• חולין מא ע"א · ז תא שמע: המטמא והמדמע והמנסך, בשוגג – פטור, במזיד – חייב. הכא …
• חולין מא ע"א · ח אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: התרו בו וקבל עליו …

הלכה ז כל הגורם להזיק ממון חבירו [ג] חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר …

• פסחים כט ע"ב · ב מאן דאמר מעל, קסבר: דבר הגורם לממון — כממון דמי. ומאן דאמר …
• כתובות לד ע"א · ט ורבי מאיר, סבר לה כרבי יעקב, וסבר לה כרבי שמעון. סבר לה …
• בבא קמא כו ע"ב · י ואמר רבה: זרק כלי מראש הגג, והיו תחתיו כרים או כסתות; בא …
• בבא קמא סב ע"א · ז אלא כי תבעי לך, אליבא דמאן דאמר דיינינן דינא דגרמי – עשו …

הלכה ט א וכן השורף שטרותיו של חבירו [ה] חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר. שאע"פ …

• בבא קמא צח ע"א · יא ואמר רבה: השורף שטרו של חבירו – פטור. דאמר ליה: ניירא קלאי …
• בבא קמא צח ע"ב · א אי דאיכא סהדי דידעי מאי הוה בשטרא, ליכתבו ליה שטרא מעליא! ואי …
• בבא קמא צח ע"ב · ה אמר אמימר: מאן דדאין דינא דגרמי – מגבי ביה דמי שטרא מעליא, …

הלכה י ב וכן ראובן שהיה נושה בשמעון ומכר השטר ללוי וחזר אחר שמכרו ומחלו לשמעון. …

• כתובות פו ע"א · ד אמר אמימר: מאן דדאין דינא דגרמי — מגבי ביה דמי שטרא מעליא. …

הלכה יא וכן העושה עבדו אפותיקי וחזר ושחררו חייב המשחרר לשלם לבעל החוב שהרי הפקיע [ח] …

• גיטין מא ע"א · א ויאמר לו: ״עבדי אתה״ – כופין את רבו שני, ועושה אותו בן …
• גיטין מא ע"א · ב במאי קא מיפלגי? במזיק שיעבודו של חבירו קא מיפלגי – דמר סבר …
• בבא קמא לג ע"ב · יט אמר רב הונא בריה דרב יהושע: זאת אומרת, המזיק שעבודו של חבירו …
• בבא קמא צח ע"א · ג אמר רבה: הזורק מטבע של חבירו לים הגדול – פטור. מאי טעמא? …
• בבא קמא צח ע"א · ה ואמר רבה: השף מטבע של חבירו – פטור. מאי טעמא? דהא לא …
• בבא קמא צח ע"א · ח ואמר רבה: הצורם אוזן פרתו של חבירו – פטור. מאי טעמא? פרה …
• בבא קמא ק ע"א · ג אמר ליה: לא, רבי מאיר – וסבירא לן כוותיה.

הלכה יב הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים. וקדם אחר ושברו במקל כשהוא …

• בבא קמא כו ע"ב · ט ואמר רבה: זרק כלי מראש הגג, ובא אחר ושברו במקל – פטור. …

הלכה יג ד שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות. ואילן העומד לקציצה מפני …

• בבא קמא צא ע"ב · יג הקוצץ נטיעותיו [וכו׳]. תני רבה בר בר חנה קמיה דרב: ״שורי הרגת״, …
• בבא קמא צא ע"ב · יד אמר ליה: איסמייה? אמר ליה: לא; תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה, ובאילן …
• בבא קמא צא ע"ב · טו אי הכי, מאי קא טעין ליה? דאמר ליה: אנא בעינא למיעבד הא …
• בבא קמא צא ע"ב · טז דתניא: ״ושפך וכסה״ – מי ששפך, יכסה. ומעשה באחד ששחט, וקדם חבירו …

הלכה יד וכן מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכסה הדם שלא מדעת השוחט. חייב ליתן …

• בבא קמא צא ע"ב · יג הקוצץ נטיעותיו [וכו׳]. תני רבה בר בר חנה קמיה דרב: ״שורי הרגת״, …
• בבא קמא צא ע"ב · יד אמר ליה: איסמייה? אמר ליה: לא; תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה, ובאילן …
• בבא קמא צא ע"ב · טו אי הכי, מאי קא טעין ליה? דאמר ליה: אנא בעינא למיעבד הא …
• בבא קמא צא ע"ב · טז דתניא: ״ושפך וכסה״ – מי ששפך, יכסה. ומעשה באחד ששחט, וקדם חבירו …
• חולין פז ע"א · ד תניא אידך: ״ושפך וכסה״, במה ששפך – בו יכסה, שלא יכסנו ברגל, …

הלכה יז כל המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק. הרי הניזק נשבע בתקנת חכמים ונוטל …

• בבא קמא סב ע"א · ה אמר רב: שמעית מילתא לרבי יהודה, ולא ידענא מאי היא. אמר שמואל: …

הלכה יח ב כיצד לקח כיס חבירו והשליכו לים או לאש. או שמסרו ביד אנס ואבד. …

• בבא קמא סב ע"א · ח ההוא גברא דבטש בכספתא דחבריה, שדייה בנהרא. אתא מריה ואמר: הכי והכי …
• בבא קמא סב ע"א · י אמר ליה: אי דקא טעין זוזי – הכא נמי, הכא במאי עסקינן …
• בבא קמא סב ע"א · יא אמר ליה רב יימר לרב אשי: טעין כסא דכספא בבירה, מאי? אמר …

הלכה א המוסר ממון [א] חבירו בידי אנס חייב לשלם מן היפה שבנכסיו. ואם מת גובין …

• כריתות ב ע"ב · טז לאפוקי מדרבי אושעיא, דאמר: שלשה עשר אבות נזיקין הן. ולרבי אושעיא, מניינא …

הלכה ב א במה דברים אמורים כשהראה המוסר מעצמו. אבל אם אנסוהו [ג] עובדי כוכבים או …

• בבא קמא ס ע"ב · יט שלחו ליה: אסור להציל עצמו בממון חבירו; אבל אתה מלך אתה, [ומלך] …

הלכה ג כיצד הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן וכיוצא בדברים אלו. ועמד מוסר …

• בבא קמא ס ע"ב · יט שלחו ליה: אסור להציל עצמו בממון חבירו; אבל אתה מלך אתה, [ומלך] …
• בבא קמא קיז ע"א · יא אמר ליה: אהדר עובדא למריה, דתניא: ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו …
• בבא קמא קיז ע"א · יב אמר רבה: אם הראה מעצמו, כנשא ונתן ביד דמי.
• בבא קמא קיז ע"א · יד אמרו ליה רבנן לרב אשי, והתניא: אם נשא ונתן ביד – חייב! …

הלכה ד נשא ממון חבירו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם מכל מקום. אע"פ שהמלך [ה] אנסו …

• בבא קמא קיז ע"א · יא אמר ליה: אהדר עובדא למריה, דתניא: ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו …
• בבא קמא קיז ע"א · יב אמר רבה: אם הראה מעצמו, כנשא ונתן ביד דמי.
• בבא קמא קיז ע"א · יד אמרו ליה רבנן לרב אשי, והתניא: אם נשא ונתן ביד – חייב! …

הלכה ה ב בעלי דין שהיתה ביניהם מריבה על הקרקע או על מטלטלין. זה אומר שלי …

• בבא קמא קיז ע"א · יז ההוא שותא דהוו מנצו עלה בי תרי. האי אמר: דידי הוא, והאי …

הלכה ו מי שנתפש על חבירו ולקחו עובדי כוכבים ממון ממנו בגלל חבירו. אין חבירו חייב …

• בבא קמא קיג ע"ב · יח ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט. והני מילי דברלא ארעא וכרגא …

הלכה ז ג מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו. כגון שהראה מעצמו או שנאנס ונשא …

• בבא קמא סב ע"א · ז אלא כי תבעי לך, אליבא דמאן דאמר דיינינן דינא דגרמי – עשו …

הלכה ט * אסור [י] למסור האדם ביד עובד כוכבים בין בגופו בין בממונו. ואפילו היה …

• גיטין ז ע"א · ו שרטט וכתב ליה: ״אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד …
• בבא מציעא פג ע"ב · ח אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא. אתיוה לרבי …
• בבא מציעא פג ע"ב · ט שלח ליה: קוצים אני מכלה מן הכרם. שלח ליה: יבא בעל הכרם …

הלכה י א מותר להרוג המוסר [כ] בכל מקום ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. …

• בבא קמא קיז ע"א · יח ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה. אתא לקמיה דרב, אמר ליה: …

הלכה יא ב עשה המוסר אשר זמם ומסר. יראה לי שאסור להרגו אלא אם כן הוחזק …

• בבא קמא קיט ע"א · ז מאן דאמר מותר לאבדו ביד – לא יהא ממונו חמור מגופו. ומאן …

הלכה יב רודף שהיה ד רודף אחר חבירו להרגו או לדבר עבירה ושבר את הכלים בין …

• בבא קמא קיז ע"ב · יא רבה לטעמיה, דאמר רבה: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ושיבר את …
• בבא קמא קיז ע"ב · יב ונרדף ששיבר את הכלים של רודף – פטור, שלא יהא ממונו חביב …
• בבא קמא קיז ע"ב · יג ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין …
• סנהדרין עד ע"א · ז לא שנא, דאמר רבא: רודף שהיה רודף אחר חבירו, ושיבר את הכלים …

הלכה יג נרדף ששבר כלים של רודף פטור. לא יהיה ממונו חביב מגופו. ואם שבר כלים …

• בבא קמא קיז ע"ב · יא רבה לטעמיה, דאמר רבה: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ושיבר את …
• בבא קמא קיז ע"ב · יב ונרדף ששיבר את הכלים של רודף – פטור, שלא יהא ממונו חביב …
• בבא קמא קיז ע"ב · יג ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין …

הלכה יד מי שרדף אחר הרודף להושיע הנרדף ושבר את הכלים בין של רודף בין של …

• בבא קמא קיז ע"ב · יא רבה לטעמיה, דאמר רבה: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ושיבר את …
• בבא קמא קיז ע"ב · יב ונרדף ששיבר את הכלים של רודף – פטור, שלא יהא ממונו חביב …
• בבא קמא קיז ע"ב · יג ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין …

הלכה טו ה ספינה [נ] שחשבה להשבר מכובד המשוי. ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים …

• בבא קמא קיז ע"ב · י ההוא גברא דאקדים ואסיק חמרא למברא, קמי דסליקו אינשי במברא. בעי לאטבועי, …