הלכות גניבה

הלכה א כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנוב. ואין …

• בבא קמא קיג ע"א · כג וגזל גוי מי שרי? והתניא: אמר רבי שמעון, דבר זה דרש רבי …

הלכה ב אסור לגנוב כל שהוא דין תורה. ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב על מנת …

• בבא מציעא סא ע"ב · ב ״לא תגנבו״ דכתב רחמנא למה לי? לכדתניא: לא תגנב – על מנת …

הלכה ג אי זהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים. כגון הפושט ידו …

• בבא קמא נז ע"א · טז אמר ליה, שאני אומר: לסטים מזויין, כיון דמיטמר מאינשי – גנב הוא.
• בבא קמא עט ע"ב · ד ואלא גזלן היכי דמי? אמר רבי אבהו: כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר: …

הלכה ד גנב שהעידו עליו עדים כשרים שגנב חייב לשלם א שנים לבעל הגניבה. אם גנב …

• בבא קמא סד ע"ב · יח לא סלקא דעתך; דתניא, רבי יעקב אומר: ״שנים ישלם״ – שלא בשבועה. …
• שבועות מט ע"א · יא אמר לאחד בשוק: ״היכן שורי שגנבת?״ הוא אומר: ״לא גנבתי״, והעדים מעידים …

הלכה ה ב גנב שהודה מעצמו שגנב משלם את הקרן ופטור מן הכפל שנאמר אשר ירשיעון …

• בבא מציעא ג ע"ב · ה מאי ״ממון״ – קנס. ומה פיו שאין מחייבו קנס, מחייבו שבועה! עדים …

הלכה ו תשלומי כפל נוהגין בכל חוץ משה ושור שהגונב את השור או את השה וטבח …

• בבא קמא נד ע"ב · ו מתני׳ אחד שור ואחד כל בהמה – לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, …
• בבא קמא סב ע"ב · ז מתני׳ מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה. שמדת תשלומי כפל …
• בבא קמא ע ע"א · ט מתני׳ גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פיהם, או על פי …
• שבועות מט ע"א · יא אמר לאחד בשוק: ״היכן שורי שגנבת?״ הוא אומר: ״לא גנבתי״, והעדים מעידים …

הלכה ט העבד שגנב פטור מן הכפל ובעליו פטורין שאין אדם חייב על נזקי עבדיו אע"פ …

• בבא קמא ד ע"א · ב ולאו קל וחומר הוא – ומה שן, שאין כוונתו להזיק – חייב; …
• בבא קמא ד ע"א · ג אמר רב אשי: אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו? שמא …

הלכה יא ד היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאליה כגון כבשה שילדה וגזזה משלם אותה ואת …

• בבא מציעא פז ע"ב · יח ״בכרם רעך״, ולא בכרם נכרי. הניחא למאן דאמר גזל נכרי אסור, היינו …

הלכה יב הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב ולא נשתנית חוזרת לבעליה בין לפני יאוש בין לאחר …

• בבא קמא סו ע"א · ד אמר רבה: שינוי קונה – כתיבא ותנינא. כתיבא – ״והשיב את הגזלה …
• בבא קמא סו ע"א · יא ורב יוסף אמר: יאוש אינו קונה, ואפילו מדרבנן.

הלכה יג ב גנב כחושה והשמינה או שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה …

• בבא קמא סה ע"א · ה אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא. דתניא: …
• בבא קמא סה ע"א · ז תא שמע: שמינה והכחישה – משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין …
• בבא קמא סה ע"ב · יב אמר רבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור – נעשה …
• בבא קמא סה ע"ב · יג איתיביה רבי חנינא לרבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור …
• בבא קמא סו ע"ב · יד אלא אמר רבא: האי מילתא קשי בה רבה לרב יוסף עשרין ותרתין …
• בבא קמא סז ע"א · ב רבי זירא אמר: שינוי החוזר לברייתו – בשינוי השם – לא הוי …

הלכה יד ג גנב בהמה או כלי וכיוצא בהן ובשעת הגניבה היה שוה ארבעה ועכשיו בשעת …

• בבא קמא סה ע"א · ג גופא – אמר רב: קרן – כעין שגנב. תשלומי כפל ותשלומי ארבעה …
• בבא קמא סה ע"א · ט היכי דמי? אילימא דמעיקרא שויא זוזא, ולבסוף שויא ארבעה זוזי – קרן …
• בבא קמא סה ע"א · י אמרי: כי קאמר רב – כגון דמעיקרא שויא ארבע[ה] ולבסוף שויא זוזא; …
• בבא מציעא מג ע"א · י גמ׳ אמר רבה: האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה, מעיקרא שויא זוזא, …

הלכה טו מי שגנב כלי ד ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאליו אין שמין …

• בבא קמא יא ע"א · ט אמר שמואל: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן, אלא לנזקין. ואני אומר: …

הלכה טז הגנב שגנב וטבח או מכר לפני יאוש בעלים אע"פ שלא קנה לוקח והרי הגניבה …

• בבא קמא סח ע"ב · ז לאחר יאוש מאי? רבי יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור.

הלכה יז הגונב מגנב אחר אע"פ שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר אינו …

• בבא קמא סב ע"ב · ח אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, ולא הטובח ולא המוכר אחר …
• בבא קמא סח ע"א · יב מכדי לאחר יאוש קיימינן; ואי סלקא דעתך יאוש קונה, שני אמאי אינו …
• בבא קמא סח ע"א · כא איתמר: המוכר לפני יאוש – רב נחמן אמר: חייב, רב ששת אמר: …

הלכה יח א גנב וטבח ובא גנב אחר וגנב. הגנב האחרון משלם תשלומי כפל לגנב הראשון …

• בבא קמא סח ע"א · ח קתני מיהא מציעתא: גנב ומכר, ובא אחר וגנבו – הראשון משלם תשלומי …
• בבא קמא סח ע"א · י אלא פשיטא לאחר יאוש. ואי סלקא דעתך יאוש קונה, אמאי משלם תשלומי …
• בבא קמא סח ע"א · יד אלא לעולם כולה לפני יאוש, ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא, ואימא הכי: …
• בבא קמא סח ע"א · טו גנב וטבח, ובא אחר וגנבו – הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני …

הלכה א הגונב את העכו"ם או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם …

• בבא קמא סב ע"ב · יד כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט …
• בבא קמא סב ע"ב · טו יצאו קרקעות – שאינן מטלטלין; יצאו עבדים – שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות …
• בבא קמא עו ע"א · יד והכי קתני: אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה, וכן גונב …
• בבא מציעא נו ע"א · יב מתני׳ אלו דברים שאין להם אונאה: העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות. אין להן …
• שבועות מב ע"ב · יב מתני׳ ואלו דברים שאין נשבעין עליהן: העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אין בהן …
• בכורות יא ע"א · טז ואי סלקא דעתך להקדש מדמינן ליה, ״וגנב מבית האיש״ אמר רחמנא, ולא …

הלכה ב ב וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות אינו משלם תשלומי כפל. שלא חייבה התורה הכפל …

• בבא קמא סב ע"ב · יד כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט …
• בבא קמא סב ע"ב · טו יצאו קרקעות – שאינן מטלטלין; יצאו עבדים – שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות …
• בבא מציעא נו ע"א · יב מתני׳ אלו דברים שאין להם אונאה: העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות. אין להן …
• שבועות מב ע"ב · יב מתני׳ ואלו דברים שאין נשבעין עליהן: העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אין בהן …

הלכה ג הגונב פטר חמור של חבירו קודם שיפדה משלם תשלומי כפל לבעלים. שאע"פ שאינו עכשיו …

• בכורות יא ע"א · יד אמר רב נחמן, תא שמע: הגונב פטר חמור של חבירו — משלם …

הלכה ד ג הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו. וכן אם גנב חלבו …

• כתובות ל ע"ב · ד ולאביי פטור?! והאמר רב חסדא: מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו …
• נדרים פד ע"ב · ט אמר רב הושעיא: לא קשיא, הא רבי, והא רבי יוסי ברבי יהודה. …
• קידושין נח ע"ב · ב נימא כתנאי: הגונב טבלו של חבירו – משלם לו דמי טבלו של …

הלכה ו הגונב משל אביו וטבח או מכר ואחר כך מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. …

• גיטין נה ע"ב · ו מתיב רבא: גנב והקדיש, ואחר כך טבח ומכר – משלם תשלומי כפל, …
• בבא קמא סח ע"ב · ט איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: גנב והקדיש, ואחר כך טבח – משלם …
• בבא קמא ע ע"א · יא גנב משל אביו וטבח ומכר, ואחר כך מת אביו; גנב וטבח, ואחר …
• בבא קמא עד ע"ב · יד גנב וטבח בשבת; גנב וטבח לעבודה זרה; גנב משל אביו, ומת אביו, …

הלכה ח א השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל בלבד. אבל אם שחט לרפואה …

• כתובות לד ע"א · א רבי שמעון היא, דאמר: שחיטה שאינה ראויה — לא שמה שחיטה. התינח …
• בבא קמא ע ע"א · יב גנב וטבח לרפואה או לכלבים; השוחט ונמצאת טריפה; השוחט חולין בעזרה – …
• בבא קמא עא ע"א · יג אמרי: מאן חכמים – רבי שמעון, דאמר: שחיטה שאינה ראויה – לא …
• בבא קמא עב ע"א · ח איכא דמתני לה אהא – אמר רבי שמעון משום דרבי לוי סבא: …
• בבא קמא עח ע"ב · ו מתני׳ מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפות; השוחט …

הלכה ט ב וכן הגונב כלאים הבא מן השה וממין אחר או שגנב טריפה או קטעת …

• בבא קמא עז ע"ב · ו איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: גנב כלאים וטבחה, טריפה ומכרה …
• בבא קמא עח ע"ב · יח תנו רבנן: הגונב הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא, וכן הגונב בהמת השותפין …

הלכה י ג גנב ונתן לאחר במתנה או שנתן לאחר לטבוח וטבח או שנתן לאחר למכור …

• כתובות לג ע"ב · יא וכי זה חוטא וזה מתחייב? אמר רבא, אמר רחמנא: ״וטבחו או מכרו״, …
• קידושין מג ע"א · א נילף מיניה! משום דהוה מעילה טביחה ומכירה שני כתובים הבאים כאחד, וכל …
• בבא קמא עח ע"ב · כו תנו רבנן: גנב, ונתן לאחר וטבח; גנב, ונתן לאחר ומכר;
• בבא קמא עט ע"א · ב מאי קא משמע לן? אשמעינן רישא גנב ונתן לאחר וטבח – דיש …

הלכה יא גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלשים יום ובתוך שלשים יום הוכר הגנב אינו משלם …

• בבא קמא סח ע"א · ה כדאמר רב נחמן: פרט לשהקנה לשלשים יום, הכא נמי, פרט לשהקנה לשלשים …
• בבא קמא עח ע"ב · ו מתני׳ מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, או שהיתה לו בו שותפות; השוחט …
• בבא קמא עח ע"ב · ז גמ׳ מאי ״חוץ מאחד ממאה שבו״? אמר רב: חוץ מדבר הניתר עמו …
• בבא קמא עח ע"ב · ח מיתיבי: מכרה חוץ מידה, חוץ מרגלה, חוץ מקרנה, חוץ מגיזותיה – אינו …
• בבא קמא עח ע"ב · יב אמרי: רב דאמר – כי האי תנא, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר …

הלכה יב גנב וקטע ממנה אבר ואחר כך מכרה או שמכרה חוץ ממלאכתה או שמכרה חוץ …

• בבא קמא עח ע"ב · כב בעי רבי ירמיה: מכרה חוץ משלשים יום; חוץ ממלאכתה; חוץ מעוברה; מהו?
• בבא קמא עח ע"ב · כה בעי רב פפא: גנבה, קטעה ומכרה, מהו? מי אמרינן: מאי דגנב – …

הלכה יד א שותפין שגנבו. אם טבח אחד מהן או מכר מדעת חבירו משלמין תשלומי ארבעה …

• שבת צג ע"ב · ד אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: צבי שנכנס לבית, …
• בבא קמא עח ע"ב · כא אלא אמר רב נחמן: לא קשיא; כאן בשותף שטבח לדעת חבירו, כאן …
• בבא מציעא ח ע"א · ז תדע שאילו אמר לשלוחו: ״צא וגנוב לי״, וגנב – פטור. ושותפין שגנבו …

הלכה טו גנב ועמד בדין ואמרו לו הדיינין צא תן לו מה שגנבת ויצא ואחר כך …

• בבא קמא סח ע"ב · יח דאמר רבא: ״צא תן לו״, טבח ומכר – פטור. מאי טעמא?
• בבא קמא סט ע"א · א ״חייב אתה ליתן לו״, טבח ומכר – משלם תשלומי ארבעה וחמשה. מאי …

הלכה טז הגונב ברשות הבעלים הואיל והגניבה עדיין היא ברשותם פטור *מן הכפל. וכן אם טבח …

• כתובות לא ע"ב · ט רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרשות הרבים, וברשות הרבים נמי קנה, ותרוייהו בדיוקא …
• כתובות לא ע"ב · י רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא. רבינא דייק מרישא: היה מושכו …
• בבא קמא עט ע"א · ה מתני׳ גנב ברשות הבעלים, וטבח ומכר חוץ מרשותם; או שגנב חוץ מרשותם, …
• בבא קמא עט ע"א · ו היה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים – פטור. הגביהו או הוציאו מרשות …
• בבא קמא עט ע"א · ז נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב, לשומר חנם, לשואל, לנושא שכר ולשוכר; …
• בבא קמא עט ע"א · ט אמר רב יימר, תא שמע: נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר …

הלכה יז א היה העדר ביער כיון שהכיש א תהבהמה וטמנה בתוך האילנות והעצים חייב בתשלומי …

• בבא קמא עט ע"ב · ב אמר רבי אלעזר: ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר – משלם תשלומי ארבעה …

הלכה יח גנב ברשות הבעלים ואחר שידעו שנגנבה הוציאה וטבחה או מכרה חוץ מרשותן. או שגנב …

• בבא קמא עט ע"א · ה מתני׳ גנב ברשות הבעלים, וטבח ומכר חוץ מרשותם; או שגנב חוץ מרשותם, …

הלכה א כבר בארנו בהלכות נערה שכל העושה עבירה שיש בה עון מיתת בית דין ותשלומין …

• כתובות לה ע"א · ד אלא, כי אתא רבין אמר: חייבי מיתות שוגגין — כולי עלמא לא …
• בבא קמא לה ע"א · י מה מכה בהמה – לא חלקת בה בין שוגג בין מזיד, בין …
• בבא קמא עא ע"א · ב גנב וטבח ביום הכפורים וכו׳. אמרי: אמאי? נהי דקטלא ליכא, מלקות מיהא …
• בבא קמא קיב ע"א · יא דאמר רב פפא: היתה פרה גנובה לו, וטבחה בשבת – חייב; שכבר …
• בבא מציעא צא ע"א · ד תנו רבנן: החוסם את הפרה ודש בה – לוקה, ומשלם ארבעה קבין …
• סנהדרין עט ע"ב · ג מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאינו …
• מכות טז ע"א · יז ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו, וביטלו ולא ביטלו! התם כיון דחייב בתשלומין …
• חולין פא ע"ב · ט ואזדו לטעמייהו, דכי אתא רב דימי אמר: חייבי מיתות שוגגין, וחייבי מלקות …
• חולין פא ע"ב · י רבי יוחנן אומר: חייב, דהא לא אתרו ביה; וריש לקיש אומר: פטור, …

הלכה ב כיצד זרק חץ בשבת מתחלת ארבע לסוף ארבעה וקרע בגד חבירו בהליכתו או שהדליק …

• שבת צא ע"ב · י מתיב רב ביבי בר אביי: הגונב כיס בשבת — חייב, שכבר נתחייב …
• כתובות ל ע"א · ו מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה? אמר אביי: נאמר ״אסון״ בידי אדם. …
• כתובות לא ע"א · ב גופא, אמר רב חסדא: מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של …
• כתובות לא ע"א · ה גופא, אמר רבי אבין: הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין …
• כתובות לא ע"ב · ט רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרשות הרבים, וברשות הרבים נמי קנה, ותרוייהו בדיוקא …
• בבא קמא ע ע"א · י גנב ומכר בשבת; גנב ומכר לעבודה זרה; גנב וטבח ביום הכפורים;
• בבא קמא קיז ע"א · ח מעיקרא סברי כרבי אבין – דאמר רבי אבין: זרק חץ מתחילת ארבע …
• בבא בתרא פו ע"א · ו יתיב אביי וקאמר להא שמעתא; איתיביה רב אדא בר מתנה לאביי: הגונב …
• בבא בתרא פו ע"א · ז היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא – פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין …
• סנהדרין עב ע"א · יא מתיב רב ביבי בר אביי: הגונב כיס בשבת – חייב, שהרי נתחייב …
• סנהדרין עב ע"א · יג והלכתא: דשדנהו בנהרא.

הלכה ג גנב וטבח בשבת או לע"ז אפילו בשגגה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה כמו שביארנו.

• כתובות לג ע"ב · יג מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עבד איהו לא מיחייב, …
• בבא קמא עא ע"א · ה ולא?! והתניא: גנב וטבח בשבת; גנב וטבח לעבודה זרה; גנב שור הנסקל …
• בבא קמא עד ע"ב · יד גנב וטבח בשבת; גנב וטבח לעבודה זרה; גנב משל אביו, ומת אביו, …

הלכה ד היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל שהרי איסור …

• כתובות לד ע"ב · ד אמר רב פפא: היתה פרה גנובה לו, וטבחה בשבת — חייב, שכבר …
• בבא קמא קיב ע"א · יא דאמר רב פפא: היתה פרה גנובה לו, וטבחה בשבת – חייב; שכבר …

הלכה ה גנב ומכר בשבת או שמכר לע"ז חייב לשלם תשלומי ארבעה וחמשה שאין במכירה מיתה. …

• בבא קמא ע ע"א · י גנב ומכר בשבת; גנב ומכר לעבודה זרה; גנב וטבח ביום הכפורים;
• בבא קמא ע ע"ב · יג אלא אמר רב פפא, באומר לו: ״זרוק גניבותיך לחצרי, ותיקני לי גניבותיך״.
• בבא קמא ע ע"ב · טז באומר: ״לא תיקני לי גניבותיך עד שתנוח״.

הלכה ו עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה. …

• כתובות לג ע"ב · ט וכי תימא: רבי מאיר, לוקה ומשלם — אית ליה, מת ומשלם — …
• כתובות לג ע"ב · י הא איתמר עלה, אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן, ואמרי לה: אמר …
• בבא קמא עא ע"א · ו אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה: אמר רבי יעקב אמר רבי …
• בבא קמא עא ע"א · ט דבי רבי ישמעאל תנא: ״או״ – לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא: …

הלכה ז היו שנים מעידים שגנב בין שהעידו הן עצמן שטבח או מכר בין שהעדיו אחרים …

• בבא קמא טו ע"א · כא ואם איתא, ליתני נמי הא – תם אינו משלם על פי עצמו, …
• בבא קמא ע ע"א · ט מתני׳ גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פיהם, או על פי …
• בבא קמא עד ע"ב · יג מתני׳ גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פי עד אחד או …
• בבא מציעא ג ע"ב · ה מאי ״ממון״ – קנס. ומה פיו שאין מחייבו קנס, מחייבו שבועה! עדים …

הלכה ח מי שהודה בקנס ואחר כך באו עדים. אם הודה בתחילה בפני ב"ד ובבית דין …

• בבא קמא יד ע"ב · כא פרט למודה בקנס ואחר כך באו עדים, שהוא פטור.
• בבא קמא עד ע"ב · יח לאפוקי מדרב הונא אמר רב – דאמר רב הונא אמר רב: מודה …
• בבא קמא עד ע"ב · כב אמר ליה: שאני רבן גמליאל, דלא בפני בית דין אודי. והא רבי …
• שבועות לג ע"א · י כי תיבעי לך – אליבא דרבנן, דאמרי: מודה בקנס ואחר כך באו …

הלכה ט א כיצד הודה בבית דין שגנב ואחר כך באו עדים שגנב פטור מן הכפל …

• כתובות מא ע"א · א מתני׳ האומר: ״פתיתי את בתו של פלוני״ — משלם בושת ופגם על …
• בבא קמא עה ע"א · יד אמר רב המנונא: מסתברא מילתיה דרב באומר ״גנבתי״, ובאו עדים שגנב – …
• בבא קמא עה ע"א · יז איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ״גנבתי״, ובאו …
• שבועות מט ע"א · יא אמר לאחד בשוק: ״היכן שורי שגנבת?״ הוא אומר: ״לא גנבתי״, והעדים מעידים …

הלכה י הגונב שור של שני שותפין וטבחו או מכרו והודה בבית דין לאחד מהן וכפר …

• בבא קמא עא ע"ב · יט לצפרא אמר ליה: ״חמשה בקר״ אמר רחמנא – ואפילו חמשה חצאי בקר. …

הלכה יב האיש נמכר בגניבתו ג אבל לא האשה ודבר זה מפי הקבלה. ואין הגנב נמכר …

• סוטה כג ע"א · ו האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה. האיש מוכר את …
• קידושין יח ע"א · ח ואינה נמכרת ונשנית. מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה? והתניא: ״בגנבתו״ – ולא …

הלכה יד היה קרן הגניבה שוה מאה ואין הגנב שוה אלא חמשים הרי זה נמכר ושאר …

• קידושין יח ע"א · יא תנו רבנן: גניבו אלף, ושוה חמש מאות – נמכר וחוזר ונמכר. גניבו …

הלכה טו א גנב ונמכר וחזר וגנב. אם לשני גנב הרי זה נמכר פעם שנייה ואפילו …

• קידושין יח ע"א · י אמר ליה אביי: ״בגניבתו״ – טובא משמע! אלא אמר אביי: לא קשיא, …

הלכה א ב הטוען שנגנב מביתו הפקדון אם נשבע ואחר כך באו עדים ששקר טען ושהפקדון …

• בבא קמא נז ע"ב · ג אמר ליה, הכי קאמר: לא; אם אמרת בשומר חנם – שכן משלם …
• בבא קמא סב ע"ב · י מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר …
• בבא קמא סג ע"ב · ג ״היכן פקדוני?״ אמר לו: ״נגנב״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים מעידים אותו …
• בבא קמא סג ע"ב · ד קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל – אבל בטוען טענת …
• בבא קמא סה ע"א · יא תני רבי חנינא לסיועיה לרב: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, …
• בבא קמא סה ע"ב · א וחכמים אומרים: ״בראשו וחמשתיו״; ממון המשתלם בראש – מוסיף חומש, ממון שאין …
• בבא קמא קו ע"ב · ג אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון …
• בבא קמא קו ע"ב · ה מה לגנב – שכן משלם תשלומי כפל שלא בשבועה, תאמר בטוען טענת …
• בבא מציעא מא ע"ב · ח ואידך לכדתניא: ״ונקרב בעל הבית אל האלהים״ לשבועה. אתה אומר לשבועה, או …
• שבועות לז ע"ב · ג תא שמע: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, והודה, ובאו עדים; …
• שבועות מט ע"א · י ״היכן שורי?״ ואמר לו: ״נגנב״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו …

הלכה ב במה דברים אמורים שנשבע קודם ששלח בפקדון יד. אבל אם שלח בו יד וטען …

• בבא קמא קז ע"ב · ט אמר רב ששת: הטוען טענת גנב בפקדון, כיון ששלח בו יד – …

הלכה ג וכן הטוען טענת אבידה בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ואחר כך באו …

• בבא קמא סג ע"ב · ב תנן התם: ״היכן פקדוני?״ אמר ליה: ״אבד״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים …
• בבא קמא סג ע"ב · ד קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל – אבל בטוען טענת …
• בבא קמא קז ע"ב · ו אמר ליה: זו לא שמעתי, כיוצא בה שמעתי; דאמר רבי אסי אמר …

הלכה ד הטוען טענת גנב באבידה ונשבע ואחר כך באו עדים שהאבידה ברשותו ושקר טען משלם …

• בבא קמא נז ע"א · יג אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דשומר אבידה כשומר חנם …
• בבא קמא נז ע"א · יד אמר ליה: הכא במאי עסקינן – כגון שטוען טענת לסטים מזויין.

הלכה ה א הטוען טענת גנב בפקדון ונשבע. ואחר כך באו עדים שהוא ברשותו. וחזר וטען …

• בבא קמא קח ע"א · י מי אמרינן: תרי גווני ממונא קאמר רחמנא דלא נשתלמו עילוי חד ממונא …
• בבא קמא קח ע"א · יא תא שמע, דאמר רבא: ״וחמשתיו יסף עליו״ – התורה ריבתה חמישיות הרבה …

הלכה ו טען טענת גנב ונשבע וחזר וטען טענת אבידה ונשבע. ובאו עדים שלא נגנב והודה …

• בבא קמא סה ע"ב · א וחכמים אומרים: ״בראשו וחמשתיו״; ממון המשתלם בראש – מוסיף חומש, ממון שאין …
• בבא קמא קח ע"א · ו אלא לאו שמע מינה: ממון המחייבו כפל – פוטר(ת)ו מן החומש? שמע …

הלכה ז מסר שורו לשנים וטענו טענת גנב ונשבעו והודה אחד מהם והשני באו עליו עדים. …

• בבא קמא קח ע"א · ח מי אמרינן: בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא; האי נשלם …

הלכה ח בעל הפקדון שתבע את השומר ונשבע שנגנב ואחר כך הוכר הגנב ותבע השומר את …

• בבא קמא קח ע"ב · ד תבעוהו בעלים לשומר, ונשבע, והוכר הגנב; תבעו שומר, והודה; תבעוהו בעלים, וכפר, …
• בבא קמא קח ע"ב · ה אמר רבא: אם באמת נשבע – נפטר הגנב בהודאת שומר. אם בשקר …
• בבא קמא קח ע"ב · ו בעי רבא: עמד לישבע בשקר ולא הניחוהו, מהו? תיקו. רב כהנא מתני …
• בבא קמא קח ע"ב · ז תבעוהו בעלים לשומר – ושילם, והוכר הגנב, תבעוהו בעלים – והודה, תבעו …
• בבא קמא קח ע"ב · ט אתמר: נגנבה באונס והוכר הגנב, אמר אביי: אם שומר חנם הוא – …

הלכה ט ג הטוען טענת גנב בפקדון של קטן אע"פ שנתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא …

• בבא קמא קו ע"ב · יז איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אבא: ״כי יתן איש״ …

הלכה י שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו וסלע ד מכיס שהופקד אצלו …

• בבא קמא נז ע"א · יב דאמר רבי אלעזר: הכל צריכין דעת בעלים, חוץ מהשבת אבידה – שהרי …
• בבא קמא קיח ע"ב · ו סברוה, דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק – דאמר רבי יצחק: אדם …
• בבא קמא קיח ע"ב · ח אמר רב זביד משמיה דרבא: בשומר שגנב מרשות בעלים – כולי עלמא …
• בבא מציעא כא ע"ב · ז תא שמע: מעות מפוזרות – הרי אלו שלו, אמאי? הא לא ידע …
• בבא מציעא לא ע"א · יד לעולם דמינטרא, והא קא משמע לן: דלא בעינן דעת בעלים. וכדרבי אלעזר …
• בבא מציעא מא ע"א · א צריך דעת בעלים.
• בבא מציעא סד ע"א · ב אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי איניש תקיפא הוא …

הלכה יב במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים. אבל הגונב טלה מעדר חבירו וידעו …

• בבא קמא קיח ע"א · יא מתני׳ הגונב טלה מן העדר והחזירו, ומת או נגנב – חייב באחריותו. …
• בבא קמא קיח ע"א · טו רב חסדא אמר: לדעת – מנין פוטר, שלא לדעת – צריך דעת. …

הלכה ב הגונב ומכר ולא נתייאשו הבעלים ואחר כך הוכר הגנב ובאו עדים שזה החפץ שמכרו …

• בבא קמא קטו ע"א · טז אמר רבא: אם גנב מפורסם הוא, לא עשו בו תקנת השוק. והא …

הלכה ג נת.ייאשו הבעלים מן הגניבה בין שנתייאשו ואחר כך מכר הגנב בין שנתייאשו אחר שמכר. …

• גיטין נה ע"א · יד מאי טעמא? יאוש כדי לא קני; ומה טעם אמרו: לא נודעה מכפרת? …
• בבא קמא סח ע"א · יד אלא לעולם כולה לפני יאוש, ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא, ואימא הכי: …
• בבא קמא קטו ע"א · יא ובהא פליגי – מר סבר: יאוש ואחר כך שינוי רשות – קני, …
• בבא קמא קטו ע"א · יג רב משמיה דרבי חייא אמר הדין עם הראשון – דינא דלוקח דלישקול …

הלכה ו [ג] גנב ופרע בחובו [ד] גנב ופרע בהיקפו אין בזה תקנת השוק אלא הבעלים …

• בבא קמא קטו ע"א · יז איתמר: גנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהיקיפו – לא עשו בו תקנת …

הלכה ז הלוקח מגנב שאינו מפורסם בין שלקח ממנו שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה …

• בבא קמא קטו ע"א · כא והלכתא: בכולהו עשו בו תקנת השוק, לבר מגנב ופרע בחובו, גנב ופרע …

הלכה ח היה נושה בגנב מאה זוז וגנב והביא לבעל חובו ונתן לו מאה אחרת הרי …

• בבא קמא קטו ע"א · כד מתקיף לה רב כהן: ודלמא גלימא – בהני זוזי קמאי יהבה ניהליה, …

הלכה ט לקח מגנב שאינו מפורסם במאה ומכר לאחר במאה ועשרים והוכר הגנב. בעל הגניבה נותן …

• בבא קמא קטו ע"א · כז אלא אמר רבא: ליזיל מריה דספרא ויהיב ליה לבר מחוזאה מאה ועשרין …

הלכה י ב בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו ויצא לו שם גניבה בעיר והכיר …

• בבא קמא קיד ע"ב · כח מתני׳ המכיר כליו וספריו ביד אחר, ויצא לו שם גניבה בעיר – …
• בבא קמא קיד ע"ב · ל אמר רב יהודה אמר רב: כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו, ועמד …
• בבא קמא קיד ע"ב · לא רב כהנא מסיים בה משמיה דרב: כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו, …
• בבא קמא קיד ע"ב · לד ודלמא הוו עתיקי, וקא טעין חדתי! אמר רב, כגון דאמרי: ״הללו כליו …
• בבא קמא קיד ע"ב · לז אמר רבא: לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו, אבל בעל …

הלכה יא א היה בעל הבית עשוי למכור את כליו ולא היו מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר …

• בבא קמא קיד ע"ב · כח מתני׳ המכיר כליו וספריו ביד אחר, ויצא לו שם גניבה בעיר – …
• בבא קמא קיד ע"ב · ל אמר רב יהודה אמר רב: כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו, ועמד …
• בבא קמא קיד ע"ב · לא רב כהנא מסיים בה משמיה דרב: כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו, …
• בבא קמא קיד ע"ב · לד ודלמא הוו עתיקי, וקא טעין חדתי! אמר רב, כגון דאמרי: ״הללו כליו …
• בבא קמא קיד ע"ב · לז אמר רבא: לא שנו אלא בעל הבית העשוי למכור כליו, אבל בעל …

הלכה א כל א דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו. וכן אם רוב אותו הדבר …

• בבא קמא קיח ע"ב · יד מתני׳ אין לוקחין מן הרועים – צמר וחלב וגדיים, ולא משומרי פירות …
• בבא קמא קיח ע"ב · טז גמ׳ תנו רבנן: אין לוקחין מן הרועים לא עזים ולא גדיים ולא …
• בבא קמא קיח ע"ב · יח רבי יהודה אומר: בייתות לוקחין מהן, מדבריות אין לוקחין מהן. כללו של …
• בבא קמא קיח ע"ב · יט אמר מר: לוקחין מהן ארבע וחמש צאן, ארבע וחמש גיזין. השתא יש …

הלכה ב כללו של דבר כל שהרועה מוכרו אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללקחו …

• בבא קמא קיח ע"ב · טז גמ׳ תנו רבנן: אין לוקחין מן הרועים לא עזים ולא גדיים ולא …
• בבא קמא קיח ע"ב · יח רבי יהודה אומר: בייתות לוקחין מהן, מדבריות אין לוקחין מהן. כללו של …
• בבא קמא קיח ע"ב · יט אמר מר: לוקחין מהן ארבע וחמש צאן, ארבע וחמש גיזין. השתא יש …

הלכה ג ב אין לוקחין משומרי פירות עצים או פירות אלא בזמן שהן יושבין ומוכרים והסלים …

• בבא קמא קיח ע"ב · יד מתני׳ אין לוקחין מן הרועים – צמר וחלב וגדיים, ולא משומרי פירות …
• בבא קמא קיט ע"א · ב ולא משומרי פירות כו׳. רבא זבין שבישתא מאריסא. אמר ליה אביי, והא …
• בבא קמא קיט ע"א · ג תנו רבנן: שומרי פירות – לוקחין מהן כשהן יושבין ומוכרין, והסלין לפניהם, …

הלכה ד ג אין לוקחין מן הנשים [א] ומן העבדים מן הקטנים אלא דברים שחזקתן שהן …

• בבא קמא קיח ע"ב · טו אבל לוקחין מן הנשים – כלי צמר ביהודה, וכלי פשתן בגליל, ועגלים …
• בבא קמא קיט ע"א · יח אבל לוקחין מן הנשים. תנו רבנן: לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה …

הלכה ה לוקחין מן הבדדין זיתים במדה ושמן במדה אבל לא זיתים מועטים ולא שמן מועט …

• בבא קמא קיט ע"א · כ והבדדין – לוקחין מהן זתים במידה, ושמן במידה. אבל לא זיתים במועט …

הלכה ו ה מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית. …

• בבא קמא קיט ע"א · כב מתני׳ מוכין שהכובס מוציא – הרי אלו שלו, והסורק מוציא – הרי …

הלכה ז ו החייט ששייר מן החוט כדי [ב] משיכת מחט ושייר מן הבגד מטלית שהיא …

• בבא קמא קיט ע"א · כג החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו, ומטלית שהיא שלש על שלש …

הלכה ח נסורת שהחרש מוציא במעצד שלו. בכשיל של בעל הבית. ואם היה עושה אצל בעל …

• בבא קמא קיט ע"א · כג החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו, ומטלית שהיא שלש על שלש …

הלכה ט כל אומן שמכר דבר מן הדברים שאינו שלו כהלכות המדינה. כגון מוכין שמכרן הסורק …

• בבא קמא קיט ע"ב · ו תנו רבנן: אין לוקחין מן הסורק מוכין, מפני שאינו שלו. ובמקום שנהגו …

הלכה ג כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מדה חסרה או משקל חסר עובר בלא תעשה …

• בבא בתרא פט ע"ב · י אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתרה …

הלכה ד היו המדות והמשקלות של בני העיר חתומות בחותם ידוע וזו המדה או המשקל החסרים …

• בבא מציעא נב ע"א · ט עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה? בסלע – עד שקל. בדינר – …
• בבא מציעא נב ע"א · יא אמר אביי: מאי ״רובע״ דקתני – נמי רובע שקל. אמר רבא: דיקא …
• בבא מציעא נב ע"ב · ג אמר מר: יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו. ורמינהו: לא יעשנה …
• בבא מציעא נב ע"ב · ד אמר רבי אלעזר, ואמרי לה רב הונא אמר רבי אלעזר, לא קשיא: …

הלכה ה חסרה ועמדה על מחצה יקיים. עמדה על פחות ממחצה או על יתר ממחצה יקוץ …

• בבא מציעא נב ע"א · טז יתר על כן מאי? אמר רב הונא: פחות מכן – יקוץ, יתר …

הלכה ז עושה אדם מדותיו סאה וחצי סאה ורובע סאה. וקב וחצי קב ורובע הקב וחצי …

• בבא בתרא צ ע"א · א ועוכלא. וכמה היא עוכלא? אחד מחמשה ברביע. ובמדת הלח הוא עושה הין, …
• בבא בתרא צ ע"א · ב ולעביד נמי קביים! אתי לאיחלופי בתרקב. אלמא טעו אינשי תילתא – אי …
• בבא בתרא צ ע"א · ד שלישית ההין, רביעית ההין – לא ליעביד! כיון דהוו במקדש, לא גזרו …

הלכה ח אחד הנושא ג והנותן עם ישראל או עם עכו"ם אם מדד או שקל בחסר …

• בבא קמא קיג ע"ב · א שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? תלמוד לומר: ״וחשב עם קנהו״ – …

הלכה ט וכן במדת הקרקע אם הטעה את חבירו במשיחת הקרקע עובר בלא תעשה שנאמר לא …

• בבא בתרא פט ע"ב · ח תנו רבנן: ״לא תעשו עול במשפט; במדה, במשקל ובמשורה״; ״במדה״ – זו …

הלכה י בני חבורה המקפידים זה על זה שהחליפו חלק בחלק או לוה ממנו מאכל והחזיר …

• שבת קמט ע"א · יד מפיס אדם עם בניו וכו׳. עם בניו ועם בני ביתו אין, ועם …
• בבא מציעא עה ע"א · ח ואמר רב יהודה אמר שמואל: בני חבורה המקפידין זה על זה, עוברין …

הלכה יב [ג] קשה עונשן של מדות יתר מעונשן של עריות שזה בינו לבין המקום וזה …

• יבמות כא ע"א · ו לימא פליגא דרבי לוי, דאמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות יותר …
• בבא בתרא פח ע"ב · ו אמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה …
• בבא בתרא פח ע"ב · ח ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.

הלכה א מצות עשה לצדק המאזנים והמשקלות והמדות יפה יפה ולדקדק בחשבונן בשת עשייתן שנאמר מאזני …

• בבא מציעא קז ע"ב · יב אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה: לא תזלזל במשחתא, דכל פורתא …

הלכה ב ארבע אמות הסמוכין לחריץ מזלזלין במשיחתן והסמוכים לשפת הנהר אין מושחין אותן כלל מפני …

• בבא מציעא קז ע"ב · יב אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה: לא תזלזל במשחתא, דכל פורתא …
• בבא מציעא קז ע"ב · יג רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה: ארבע אמות דאניגרא – לבני אניגרא. …

הלכה ג והמודד את הקרקע ב לא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים מפני שהחבל …

• בבא מציעא סא ע"ב · ד תנו רבנן: ״לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה״. ״במדה״ – זו …
• בבא בתרא פט ע"ב · ח תנו רבנן: ״לא תעשו עול במשפט; במדה, במשקל ובמשורה״; ״במדה״ – זו …

הלכה ד אין עושים ג משקלות לא של ברזל ולא של עופרת ולא של שאר מיני …

• בבא בתרא פט ע"ב · ד תנו רבנן: אין עושין משקלות – לא של בעץ, ולא של אבר, …

הלכה ה ד אין עושין את המחק לא של דלעת מפני שהוא מיקל ולא של מתכת …

• בבא בתרא פט ע"ב · ה תנו רבנן: אין עושין המחק של דלעת – מפני שהוא קל, ולא …
• בבא בתרא פט ע"ב · ו תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר. …

הלכה ו ה אין עושין את המחק צדו אחד קצר וצדו אחד עבה. ולא ימחוק מעט …

• בבא בתרא פט ע"ב · ה תנו רבנן: אין עושין המחק של דלעת – מפני שהוא קל, ולא …
• בבא בתרא פט ע"ב · ו תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר. …

הלכה ז אין טומנין את המשקלות במלח כדי [ב] שיפחתו. ולא ירתיח במדת הלח בעת שמודד. …

• בבא מציעא סא ע"ב · ד תנו רבנן: ״לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה״. ״במדה״ – זו …
• בבא בתרא פט ע"ב · ח תנו רבנן: ״לא תעשו עול במשפט; במדה, במשקל ובמשורה״; ״במדה״ – זו …
• בבא בתרא פט ע"ב · ט וקל וחומר – ומה משורה, שהיא אחד משלשים וששה בלוג – הקפידה …

הלכה ח מוכרי עששיות של ברזל וכיוצא בהן צריך להיות חוטי המאזנים שאוחז השוקל בידו תלוי …

• בבא בתרא פט ע"א · יד תנו רבנן: נפש מאזנים – תלויה באויר שלשה טפחים, וגבוהה מן הארץ …
• בבא בתרא פט ע"א · טו ושל חנווני ושל בעל הבית – תלויה באויר טפח, וגבוהה מן הארץ …
• בבא בתרא פט ע"ב · א אמר רב פפא: דיגרומי.

הלכה ט מאנזים של מוכרי צמר ושל מוכרי זכוכית יהיה אורך החוטים שהן תלויין בו שני …

• בבא בתרא פט ע"א · יד תנו רבנן: נפש מאזנים – תלויה באויר שלשה טפחים, וגבוהה מן הארץ …
• בבא בתרא פט ע"א · טו ושל חנווני ושל בעל הבית – תלויה באויר טפח, וגבוהה מן הארץ …
• בבא בתרא פט ע"ב · א אמר רב פפא: דיגרומי.

הלכה י מאזנים של חנוני ושל בעל הבית יהיה אורך החוט שהן תלויים בו טפח וגבוהין …

• בבא בתרא פט ע"א · יד תנו רבנן: נפש מאזנים – תלויה באויר שלשה טפחים, וגבוהה מן הארץ …
• בבא בתרא פט ע"א · טו ושל חנווני ושל בעל הבית – תלויה באויר טפח, וגבוהה מן הארץ …
• בבא בתרא פט ע"ב · א אמר רב פפא: דיגרומי.

הלכה יג וכמה בלח אחד למאה וביבש אחד לארבע מאות. כיצד מכר לו [ג] עשר ליטרא …

• בבא בתרא פח ע"ב · א וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומין. …
• בבא בתרא פח ע"ב · ד אלא רישא במקום שנהגו; ואי איתמר דריש לקיש – אסיפא איתמר: היה …
• בבא בתרא פח ע"ב · ה אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש וכו׳. איבעיא להו: היכי קאמר? אחד …

הלכה יד במה דברים אמורים ב במקום שנהגו למכור עין בעין. אבל במקום שנהגו להכריע חייב …

• בבא בתרא פח ע"ב · א וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומין. …
• בבא בתרא פח ע"ב · ד אלא רישא במקום שנהגו; ואי איתמר דריש לקיש – אסיפא איתמר: היה …
• בבא בתרא פח ע"ב · ה אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש וכו׳. איבעיא להו: היכי קאמר? אחד …

הלכה טו היה שוקל לו עשר ליטרים לא יאמר לו שקול אחת אחת והכרע אלא שוקל …

• בבא בתרא פט ע"א · יב תנו רבנן: היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא, לא יאמר לו: שקול …
• בבא בתרא פט ע"א · יג תנו רבנן: היה מבקש ממנו עשר ליטרין, לא יאמר לו: שקול לי …

הלכה טז ג מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה. בגסה לא ימוד בדקה. למחוק לא …

• בבא בתרא פח ע"ב · ב מקום שנהגו למוד בדקה – לא ימוד בגסה. בגסה – לא ימוד …
• בבא בתרא פט ע"א · ד ומנין שאם אמר: הריני מוחק במקום שגודשין – ולפחות לו מן הדמים, …

הלכה יז בני מדינה שרצו להוסיף על המדות או על המשקלות לא יוסיפו יתר על שתות. …

• בבא בתרא צ ע"א · ה אמר שמואל: אין מוסיפין על המדות יותר משתות, ולא על המטבע יתר …
• בבא בתרא צ ע"ב · א מנה?! מאתן וארבעין הוו! אלא שמע מינה תלת: שמע מינה מנה של …
• מנחות עז ע"א · ו אמר שמואל: אין מוסיפין על המדות יותר משתות, ולא על המטבע יותר …
• בכורות ה ע"ב · ב ושמע מינה, מוסיפין על המדות, ואין מוסיפין יתר על שתות, ושמע מינה …

הלכה יח הסיטון מקנח א תמדותיו אחת לשלשים יום. [ד] ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש. …

• בבא בתרא פח ע"א · יב מתני׳ הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום. ובעל הבית, אחד לשנים עשר …
• בבא בתרא פח ע"א · יג חנווני, מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים …

הלכה יט המבקש לשקול שלשה רביעי ליטרא נותן ליטרא בכף מאזנים והבשר ורביע ליטרא בכף שניה …

• בבא בתרא פט ע"א · יב תנו רבנן: היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא, לא יאמר לו: שקול …
• בבא בתרא פט ע"א · יג תנו רבנן: היה מבקש ממנו עשר ליטרין, לא יאמר לו: שקול לי …

הלכה כ חייבין בית דין [ה] להעמיד שוטרים ד בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו …

• בבא בתרא פט ע"א · י נפק דרש להו: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים. אמר ליה: מה …

הלכה א ה כל הגונב נפש אדם עובר בלא תעשה שנאמר לא תגנוב. פסוק זה האמור …

• בבא קמא סח ע"ב · ו אמר לו רבי יוחנן: גניבה בנפש תוכיח – שאין יאוש בעלים, וחייב! …
• סנהדרין פד ע"ב · א מתני׳ אלו הן הנחנקין – המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן …
• סנהדרין פו ע"א · טז תנו רבנן: ״לא תגנב״ – בגונב נפשות הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב …

הלכה ב אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו …

• סנהדרין פה ע"ב · יח מתני׳ הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר: …
• סנהדרין פה ע"ב · יט גמ׳ ותנא קמא לא בעי עימור? אמר רבי אחא בריה דרבא: עימור …

הלכה ג גנבו ונשתמש בו ומכרו ועדיין הגנוב ברשות עצמו ולא הכניסו הגנב לרשותו פטור. גנבו …

• סנהדרין פה ע"ב · כ בעי רבי ירמיה: גנבו ומכרו ישן, מהו? מכר אשה לעוברה, מהו? יש …
• סנהדרין פה ע"ב · כד תניא אידך: ״כי ימצא איש גנב נפש מאחיו״ – אחד הגונב את …
• סנהדרין פו ע"א · א תני תנא קמיה דרב ששת. אמר ליה: אני שונה רבי שמעון אומר …

הלכה ד וכן אם גנב אשה ומכרה לעובריה בלבד כגון שהתנה על הלוקח שזו השפחה לי …

• סנהדרין פה ע"ב · כ בעי רבי ירמיה: גנבו ומכרו ישן, מהו? מכר אשה לעוברה, מהו? יש …
• סנהדרין פה ע"ב · כא ותיפוק ליה דליכא עימור כלל? לא צריכא: ישן – דזגא עליה, אשה …

הלכה ה א הגונב את בנו או את אחיו הקטן. וכן האפוטרופין שגנבו את היתומים שהן …

• סנהדרין פה ע"ב · יח מתני׳ הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר: …
• סנהדרין פו ע"א · ח אמר רבא: הלכך, הני מקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין בידן דמו, ופטירי.

הלכה ו אחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו בין …

• סנהדרין פה ע"ב · כג אין לי אלא איש שגנב, בין אשה ובין איש, ואשה שגנבה איש. …
• סנהדרין פה ע"ב · כד תניא אידך: ״כי ימצא איש גנב נפש מאחיו״ – אחד הגונב את …

הלכה ז הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים אלא אם הרגו בעל הבית …

• סנהדרין עב ע"א · טז תניא אידך: ״אם זרחה השמש עליו דמים לו״. וכי השמש עליו בלבד …
• סנהדרין עב ע"ב · ג תנו רבנן: ״דמים לו״ – בין בחול בין בשבת, ״אין לו דמים״ …
• סנהדרין עב ע"ב · ו תנו רבנן: ״והכה״ – בכל אדם, ״ומת״ – בכל מיתה שאתה יכול …

הלכה ח ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או …

• סנהדרין עב ע"ב · יא תנו רבנן: ״מחתרת״ – אין לי אלא מחתרת. גגו, חצירו וקרפיפו מנין? …
• סנהדרין עב ע"ב · יב תניא אידך: ״מחתרת״ – אין לי אלא מחתרת. גגו, חצירו וקרפיפו מנין? …

הלכה ט ומפני ב מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי …

• סנהדרין עב ע"א · ג מתני׳ הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את …
• סנהדרין עב ע"א · ד גמ׳ אמר רבא: מאי טעמא דמחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על …

הלכה י היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא …

• סנהדרין עב ע"ב · א כאן – באב על הבן, כאן – בבן על האב.

הלכה יג כל גנב שיש לו דמים אם נפל עליו גל בשבת מפקחים עליו. ואם שבר …

• כתובות לד ע"ב · ב ואמר רבה: היה גדי גנוב לו וטבחו במחתרת — חייב, שכבר נתחייב …
• סנהדרין עב ע"א · ג מתני׳ הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את …
• סנהדרין עב ע"א · ה אמר רב: הבא במחתרת ונטל כלים ויצא – פטור. מאי טעמא? בדמים …
• סנהדרין עב ע"ב · ה אמר רב ששת: לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל.