הלכות בכורות

הלכה ב בכור אדם ובכור חמור נפדים ופדיונם לכהנים ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה כשאר קדשים …

• זבחים עה ע"ב · ד בכור אינו נפדה; תמורתו מהו? בכור אינו נשקל בליטרא; תמורתו מהו? אמר …
• בכורות ב ע"א · א מתני׳ הלוקח עובר חמורו של נכרי, והמוכר לו, אף על פי שאינו …

הלכה ג בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר …

• זבחים לז ע"ב · א לימד על בכור בעל מום, שניתן לכהן. שלא מצינו לו בכל התורה …
• חולין קלא ע"א · ז למאי, לאו להוציאן בדיינין? לא, לכדתנן: למה אמרו נכסי כהן? שקונה בהן …
• בכורות כח ע"א · ג ואידך, הא מהתם איכא למימר: האי ״יהיה לך״ — לימד על בכור …
• בכורות לא ע"ב · ו חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים. בשלמא בכור — באיטליז הוא …
• בכורות לב ע"ב · ט מתני׳ בית שמאי אומרים: לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור, ובית הלל …
• תמורה ה ע"ב · א ולרבא, האי ״הוא״ למעוטי בכור, דתניא: בבכור נאמר ״לא תפדה״ ונמכר הוא, …
• תמורה ז ע"ב · יד גמ׳ תנן התם: בכור מוכרין אותו תם חי, ובעל מום חי ושחוט, …
• תמורה ח ע"ב · יא אמר להו: לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע, …
• תמורה כד ע"א · יח אמר רב חסדא: בית שמאי היא, דאמר: בכור בקדושתיה קאי, דתנן: בית …

הלכה ד מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קדש שנאמר תקדיש לה' אלהיך ואם …

• נדרים יג ע"א · ו ומאן דאסר, בכור נמי מתפיסו בנדר הוא. דתניא, משום רבי אמרו: מנין …
• נדרים יג ע"א · ז ומאן דשרי, כי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש?
• נזיר ד ע"ב · יא ורבי יעקב אמר לך: בכור נמי מתפיסו בנדר הוא. דתניא: של בית …
• נזיר ד ע"ב · יב ורבי יוסי אמר לך: נהי דמצוה להקדישו, אי לא מקדיש ליה, מי …
• ערכין כט ע"א · כב גמ׳, ורבנן: ״אל תקדיש״ מיבעי ליה ללאו, ״תקדיש״ מיבעי ליה לכדתניא: מנין …

הלכה ה מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ …

• בכורות יד ע"א · ג וכל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד …
• בכורות לג ע"א · ו ואידך? מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין פטורין מן …
• תמורה כא ע"א · ד ויש להן פדיון, ולתמורותיהן פדיון, חוץ מן הבכור והמעשר. ובאין מחוצה לארץ, …
• תמורה כא ע"ב · ג רבי עקיבא אומר: יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית …

הלכה ז הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו …

• בכורות יג ע"א · י הכהנים והלוים חייבים, שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה, אלא מפדיון הבן ומפטר …

הלכה ח נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד לו מום …

• ראש השנה ו ע"ב · יח ולא פליגי: הא בתם,
• בכורות כו ע"ב · ט הבכור נאכל שנה בשנה, בין תם בין בעל מום, שנאמר: ״לפני ה׳ …
• בכורות כז ע"ב · ג בכור נאכל שנה בשנה כו׳. מדקאמר ״נולד בו מום בתוך שנתו״, למימרא …

הלכה ט הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ויאכל:

• בכורות כו ע"ב · ט הבכור נאכל שנה בשנה, בין תם בין בעל מום, שנאמר: ״לפני ה׳ …
• בכורות כח ע"א · ט תא שמע: נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו, משלימין לו …

הלכה יא שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה שנים עשר חדש מיום ליום ואם היתה …

• בכורות כח ע"א · ו תא שמע, דתניא: בכור בזמן הזה, עד שלא נראה להראותו לחכם — …

הלכה יב עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שהוא עובר בלא תעשה אם היה תם הרי …

• ראש השנה ו ע"ב · ט וחכמים אומרים: מונה שנים עשר חדש מיום ליום, ואם נתעברה שנה — …
• ערכין לא ע"ב · ח ואמר רבי אבא בר ממל: נולדו לו שני טלאים, אחד בחמשה עשר …

הלכה יג אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן אלא יטפל בו בעליו …

• ראש השנה ה ע"ב · יד תלמוד לומר: ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך …
• זבחים כט ע"ב · ב תלמוד לומר: ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך וגו׳״ – מקיש בכור …
• תמורה כא ע"ב · י תלמוד לומר: ״מעשר דגנך ותירושך ויצהרך״, מקיש בכור למעשר, מה מעשר אינו …

הלכה יד היה הבכור בעל מום ואמר לו בתוך זמן זה תנהו לי שאוכלנו עתה או …

• בכורות כו ע"ב · ח מתני׳ עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור? בדקה — שלשים יום, ובגסה …
• בכורות כו ע"ב · יז אם אמר לו הכהן בתוך הזמן ״תנהו לי״, הרי זה לא יתן …
• בכורות כו ע"ב · יח תנו רבנן: הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים, ובבית הגרנות, ובבית המטבחים …
• תמורה ח ע"ב · יב אמר להו: ולא סבירא לכו הדתנן: עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור? …

הלכה טז הבכור אין פודין אותו שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז …

• מכות יז ע"א · יד ״ובכרת״ – זה הבכור. אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם …

הלכה יז בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן בין לפני הבית בין שלא לפני …

• בבא קמא יב ע"ב · יא ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בכור בזמן …
• תמורה ז ע"ב · יד גמ׳ תנן התם: בכור מוכרין אותו תם חי, ובעל מום חי ושחוט, …

הלכה יח המפשיט בכור בעל מום הרי זה מותר להפשיטו באי זה דרך שירצה אם רצה …

• ביצה כח ע"א · ח דתנן: פסולי המוקדשין — הנאתן להקדש, ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור.
• בבא קמא יב ע"ב · י ומחיים מי אמר? והתנן: בכור, מוכרין אותו תם – חי (ולא שחוט), …
• בכורות לא ע"א · יד מתני׳ כל פסולי המוקדשין , הנאתן להקדש, נמכרין באיטליז, ונשחטין באיטליז, ונשקלין …
• בכורות לא ע"ב · ו חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים. בשלמא בכור — באיטליז הוא …
• תמורה ה ע"ב · א ולרבא, האי ״הוא״ למעוטי בכור, דתניא: בבכור נאמר ״לא תפדה״ ונמכר הוא, …
• תמורה כא ע"א · ג מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים? שכל הקדשים נמכרים באיטלז, ונשחטין …

הלכה א כל המומים הקבועים הפוסלין את הקדשים ונפדים עליהן אם נפל אחד מהן בבכור הרי …

• חולין יז ע"ב · יג אמר רב הונא בר רב קטינא אמר רבי שמעון בן לקיש, שלש …

הלכה ד יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני …

• בכורות יט ע"א · ב מתני׳ יוצא דופן והבא אחריו, רבי טרפון אומר: שניהם ירעו עד שיסתאבו, …

הלכה ה בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום …

• בכורות מא ע"ב · ג תא שמע: רבי אילעאי אומר משום רבי ישמעאל: אנדרוגינוס בכור הוא, ומומו …
• בכורות מא ע"ב · ט וחכמים אומרים: אינו בכור כו׳. אמר רב חסדא: מחלוקת באנדרוגינוס, אבל בטומטום …
• בכורות מב ע"ב · ג תהי בה רבי יוחנן: מאן דלא חש לתנא קמא ולרבי ישמעאל? ולימא …

הלכה ו רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה שנאמר אך …

• בבא קמא עח ע"א · ו אי נמי, נדמה אמרת לא – דכתיב: ״אך בכור שור״ – עד …
• בכורות ה ע"ב · ז מתני׳ פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה כמין סוס — פטורה מן …
• בכורות ה ע"ב · כח מיבעי ליה לכדתניא: רבי יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר ״אך פדה תפדה …
• בכורות ו ע"א · ו אמר רב פפא: כל מקנך תזכר — כלל, שור ושה וחמור — …
• בכורות ו ע"א · יד אם תמצא לומר: כיון דמין טמאה הוא קדוש, פרה שילדה מין סוס …
• בכורות טז ע"ב · ב רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, …
• בכורות יז ע"א · ה אמר ליה רב הושעיא לרבה: כי עיילת לקמיה דרב הונא, בעי מיניה: …

הלכה ז המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד …

• גיטין מד ע"א · יט בעא מיניה רבי ירמיה מרבי אסי: מכר עבדו ומת, מהו שיקנסו את …
• בכורות לד ע"א · י מתני׳ הצורם אוזן בבכור — הרי זה לא ישחוט עולמית, דברי רבי …
• בכורות לד ע"ב · יז אמר ליה: תניתוה, שדה שנתקווצה בשביעית — תזרע למוצאי שביעית, ניטייבה נידיירה …

הלכה ח הרגיל לבכור שיפול בו מום כגון שנתן דבילה על אזנו עד שבא כלב ונטלה …

• ביצה כז ע"ב · ג ומנא תימרא דגרמא אסור, דתניא: ״מום לא יהיה בו״, אין לי אלא …
• מנחות נו ע"ב · ח ורבנן נמי, הכתיב: ״כל מום לא יהיה בו״? ההוא מיבעי ליה לכדתניא: …
• בכורות לד ע"א · א אלא שלא יתן בו מום, מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על …

הלכה י ראינוהו שעשה מעשה המרגיל להטיל בו מום ונפל בו מום ואין אנו יודעין אם …

• בכורות לו ע"א · י ואמר רבא: מה לו לשקר, אי בעי אמר: באורחא דנרש אזלי. ואמר …

הלכה יא היה בכור רודף את האדם ובעטו כדי לטרדו ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם …

• בכורות לה ע"א · י מתני׳ היה בכור רדפו, בעטו, ועשה בו מום — הרי זה שוחטין …

הלכה יב קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכן הנכרי שעשה לדעתו הרי זה ישחוט עליו …

• בכורות לה ע"א · ב מתני׳ מעשה בזכר של רחלים זקן, ושערו מדולדל, וראהו קסטור אחד ואמר: …
• בכורות לה ע"א · ג פעם אחת היו תינוקות משחקין בשדה, וקשרו זנבי טלאים זה בזה, ונפסקה …

הלכה יג בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום ואם נעשה בו מום …

• פסחים יא ע"א · כא וחכמים אומרים: יקיז, ובלבד שלא יטיל בו מום. התם, מתוך שאדם בהול
• מנחות נו ע"א · כ וחכמים אומרים: יקיז, אף במקום שעושין בו מום, ובלבד שלא ישחוט על …
• בכורות לג ע"ב · ה מתני׳ בכור שאחזו דם, אפילו מת — אין מקיזין לו דם, דברי …

הלכה יד מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו במה דברים אמורים בזמן …

• בכורות ג ע"ב · יג והאמר רב יהודה: מותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם! …
• בכורות לה ע"א · יד אמר רב יהודה: מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. אמר …
• בכורות נג ע"ב · א אפשר כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: מותר לו לאדם להטיל מום בבכור …
• תמורה כד ע"ב · ד גמ׳ אמר רב יהודה: מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. …
• תמורה כד ע"ב · ה אמר לך רב יהודה: הני מילי — בזמן שבית המקדש קיים, כי …

הלכה טו עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת נאמן אפילו אשה נאמנת …

• שבת קמה ע"ב · ג אמר ליה רב אמי לרב אסי: והא תנא דבי מנשיא: אין עד …
• בכורות לו ע"א · ב איבעיא להו: עד מפי עד, מהו לעדות בכור? רב אסי אסר, ורב …

הלכה טז כל המומין הראויין לבא בידי אדם נאמן הרועה עליהן לומר מאליהן נפלו ולא נעשו …

• בכורות לה ע"א · יח גמ׳ רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר: ״רועי ישראל״ בי כהנים — …

הלכה יז כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו נפל נאמן ואין חוששין להן שמא הם …

• יומא עח ע"א · יג אמר ליה רבי אבא: לא כך היה מעשה, אלא כך היה מעשה: …
• בכורות לה ע"א · יז מתני׳ כל המומין הראויין לבא בידי אדם, רועי ישראל נאמנין, רועים כהנים …
• בכורות לה ע"ב · טו אי הכי מאי למימרא? מהו דתימא: ניחוש לחשדא, קא משמע לן. והלכתא …

הלכה יח בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום והעיד עליו עד אחד שזה המום מאליו …

• בכורות לו ע"א · יז מתני׳ נאמן הכהן לומר: הראיתי בכור זה ובעל מום הוא.

הלכה יט וכן נאמן הכהן לומר על בכור מום בכור זה נתנו לי ישראל במומו ולא …

• בכורות לו ע"א · יח גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב: נאמן הכהן לומר ״בכור זה נתן …

הלכה א אין שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות …

• סנהדרין ה ע"א · י מאי רשותא? כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל, אמר ליה רבי …
• בכורות לא ע"א · ז תנו רבנן: כל הבכורות אדם רואה, חוץ משל עצמו, ורואה את קדשיו, …

הלכה ב אם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין המובהקין כגון שנסמית עינו או …

• בכורות לו ע"ב · טז מתני׳ בכור שנסמית עינו, ושנקטעה ידו, ושנשברה רגלו — הרי זה ישחט …
• בכורות לו ע"ב · יז גמ׳ רבי שמלאי ורבי יהודה נשיאה תרוייהו משמיה דרבי יהושע בן לוי …
• בכורות לו ע"ב · כא אי ממתניתין הוה אמינא: במקום מומחה, קא משמע לן: במקום שאין מומחה …

הלכה ג אין רואין את הבכור לישראל עד שיהיה כהן עמו שמא יאמר לו המומחה מום …

• בכורות לו ע"ב · ט ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי, אמר: למאי ניחוש ליה? אי כהן …
• בכורות לו ע"ב · י אמר ליה רבינא לרב אשי: ודלמא ישראל הוא, ואמר רב יהודה: אין …
• בכורות לו ע"ב · יא אמר ליה: הכי השתא?! התם, נהי דקדשים בחוץ לא אכיל, אממוניה דכהן …

הלכה ד השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו אע"פ שהוא מום גלוי שאינו משתנה …

• ביצה כז ע"א · י דתנן: השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו — רבי יהודה …
• בכורות כח ע"א · יב מתני׳ השוחט את הבכור ומראה את מומו — רבי יהודה מתיר, רבי …

הלכה ה בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים ובדקו המומחה והושיבוהו על הרגוזו ומעכו ולא …

• בכורות מ ע"א · ה מתני׳ אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת. רבי ישמעאל …

הלכה ו מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו …

• בכורות כח ע"א · יב מתני׳ השוחט את הבכור ומראה את מומו — רבי יהודה מתיר, רבי …
• בכורות כח ע"ב · ו תנא: כשהוא משלם — משלם רביע לדקה, ומחצה לגסה. מאי טעמא? אמר …

הלכה ז הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה …

• בכורות כח ע"ב · יז מתני׳ הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות — אין שוחטין על פיו, …
• בכורות כט ע"א · ד אי הכי, תם נמי אמרי: בעל מום הוא, והאי דלא קשרי ליה …

הלכה ח החשוד על הבכורות למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים מפני שהוא …

• בכורות כט ע"ב · ד מתני׳ החשוד על הבכורות, אין לוקחין ממנו בשר צבאים, ולא עורות שאינן …

הלכה ט השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את …

• בכורות לז ע"א · ו מתני׳ השוחט את הבכור, ונודע שלא הראהו — מה שאכלו אכלו, ויחזיר …

הלכה י בכור שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טריפה אחר שהופשט העור ישרף כמו שביארנו …

• זבחים קג ע"ב · יד אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה – שיאותו …
• זבחים קד ע"א · יח אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא. ואף …
• זבחים קד ע"א · יט והלכתא כדברי חכמים; בשר בקבורה, והעור בשריפה.

הלכה יא הבכור שנאכל בשרו כהלכה בין תמים בין בעל מום כשם שמותר ליהנות בעורו כך …

• בכורות כה ע"ב · יח מיתיבי: התולש צמר מבכור תם, אף על פי שנולד בו מום ושחטו …
• בכורות כו ע"א · ח אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, דתנן: שער …

הלכה יב בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגיזה מותר בהנאה …

• בכורות כה ע"ב · ב צמר המדולדל בבכור, את שנראה עם הגיזה — מותר, ואת שאינו נראה …
• בכורות כו ע"ב · ה צמר המדולדל כו׳. היכי דמי ״אינו נראה עם הגיזה״? אמר רבי אלעזר …

הלכה יג גיזת בכור אפילו בעל מום שנתערבה בגיזי חולין אפילו אחת בכמה אלפים הכל אסורים …

• בכורות כה ע"ב · א וחכמים אוסרין, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי יוסי: לא בזה התיר …
• בכורות כה ע"ב · ח אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא בגיזת בכור בעל מום …
• תמורה לד ע"א · ג גמ׳ שער הנזיר יקבר. רמי ליה טבי לרב נחמן: תנן שער הנזיר …

הלכה א בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות הנכרי שאם היה …

• פסחים ו ע"א · ד איכא דאמרי, אמר רבא: בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה, ואף על גב …
• חולין קלה ע"ב · יד כתב רחמנא: ״ובכרת בקרכם וצאנכם״, אלא ״בקרך וצאנך״ למה לי? למעוטי שותפות …
• בכורות ג ע"א · יב וכמה תהא שותפות של גוי, ותהא פטורה מן הבכורה? אמר רב הונא: …
• בכורות ג ע"א · טז אמר להו רב פפא: מאי שנא בו, דבעינן ״כל בכור״ וליכא? אמו …
• בכורות יג ע"א · ט מתני׳ הלוקח עובר פרתו של נכרי, והמוכר לו, אף על פי שאינו …
• בכורות נו ע"ב · י והאי בבכור כתיב! אם אינו ענין לבכור, דהא איתיה בשותפות, דכתיב: ״ובכורות …

הלכה ב הלוקח עובר פרתו של נכרי או המוכר עובר פרתו לנכרי אע"פ שאינו רשאי הרי …

• בכורות ב ע"א · א מתני׳ הלוקח עובר חמורו של נכרי, והמוכר לו, אף על פי שאינו …
• בכורות יג ע"א · ט מתני׳ הלוקח עובר פרתו של נכרי, והמוכר לו, אף על פי שאינו …

הלכה ג המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה והולדות ביניהם או נכרי שקבל מישראל כזה …

• בבא מציעא ע ע"ב · ח וכל יד גוי באמצע – פטור מן הבכורה.
• בכורות ב ע"א · א מתני׳ הלוקח עובר חמורו של נכרי, והמוכר לו, אף על פי שאינו …
• בכורות ב ע"ב · כב וחכמים אומרים: כל זמן שיד הגוי באמצע — פטורה מן הבכורה.
• בכורות יג ע"א · ט מתני׳ הלוקח עובר פרתו של נכרי, והמוכר לו, אף על פי שאינו …

הלכה ד המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב ופסק עמו שיהיה השכר ביניהם ואם פיחתו פיחתו …

• בבא מציעא ע ע"ב · ג גמ׳ למימרא דברשותא דמקבל קיימא? ורמינהו: המקבל צאן ברזל מן הגוים – …
• בבא מציעא ע ע"ב · ז אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה מרה אונסא וזולא, וגבי …
• בכורות טז ע"א · טו מתני׳ המקבל צאן ברזל מן הגוי —
• בכורות טז ע"ב · ח אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה אונסא וזולא, והכא גבי …

הלכה ז הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה וילדה אצלו הרי …

• נדרים יט ע"א · ב אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לספק נזירות להקל — כרבי אליעזר, אימא …
• בבא מציעא ו ע"ב · ב כי אתא לסורא, אמר ליה רב המנונא: מתניתין היא. ספק בכורות, אחד …
• בכורות יט ע"ב · ה מתני׳ הלוקח בהמה מן הגוי, ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה. …

הלכה ח לקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה אלא …

• בכורות יג ע"א · יג אמר רבי יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא: ישראל …
• בכורות כ ע"ב · ד אמר רבי חנינא מסורא: חלב פוטר איכא בינייהו, רבי עקיבא סבר: חלב …
• בכורות כג ע"ב · ח מתני׳ רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן הגוי — …
• בכורות כד ע"א · יג אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ראה חזיר שכרוך אחר …

הלכה ט הלוקח בהמה מישראל הרי זו בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה שאין …

• בכורות כא ע"ב · ז ושמואל אמר: בכור ספק, סבר לשחיטה קא בעי ליה. ורבי יוחנן אמר: …

הלכה י בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל וזהו הנקרא טינוף …

• חולין עז ע"א · יב שליא שיצתה מקצתה – אסורה באכילה, סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה.
• בכורות יט ע"ב · ב אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אי סלקא דעתך בכור לדבר אחד …
• בכורות כ ע"א · ו במאי קמיפלגי רבי ישמעאל ורבי יהושע? לימא בטינוף פוטר קמיפלגי, רבי ישמעאל …
• בכורות כ ע"ב · ו ואמרינן: מאי טעמא דרבי יהושע? קסבר: רוב מעוברות יולדות, ומיעוט מפילות, וכל …
• בכורות כא ע"ב · ד היכי דמי טינוף? אמר רבא, כדאמרי רעותא: דצלתא אצר חיותא. ושמואל אמר: …

הלכה יא בהמה גסה שהפילה חררת דם הרי זו נפטרה מן הבכורה שחזקתה שהולד בתוכה ורבה …

• חולין עז ע"א · יג המבכרת שהפילה שליא – ישליכנה לכלבים, ובמוקדשין תקבר, ואין קוברין אותה בפרשת …
• נדה כז ע"ב · יא ותני רבי חייא עלה: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ומאחר שאינה …

הלכה יב כבר ביארנו בענין נדה שהולד באדם נגמר לארבעים יום והמפלת לפחות מארבעים אינו ולד …

• בכורות כא ע"ב · ה אמר רב חסדא: הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום. בעי רב …
• בכורות כב ע"א · א כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה.
• נדה כז ע"ב · י ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: רבי שמעון ורבי אליעזר בן …

הלכה יג בהמה שיצאה מליאה ובאה ריקנית הבא אחר כן בכור מספק שמא דבר שאינו פוטר …

• בכורות כא ע"ב · ט מתני׳ רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי …
• נדה כט ע"א · כא תא שמע: בהמה שיצאה מלאה, ובאה ריקנית — הבא אחריו בכור מספק.

הלכה יד מבכרת המקשה לילד מחתך אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור יצא רובו הרי זה …

• חולין סט ע"ב · י מתני׳ המבכרת, המקשה לילד – מחתך אבר אבר, ומשליך לכלבים. יצא רובו …
• חולין ע ע"א · ה הכי נמי קאמר: במה דברים אמורים? במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח – …

הלכה טו יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע ונפטרה מן הבכורה יצא …

• חולין סט ע"ב · יא גמ׳ אתמר: יצא שליש ומכרו לגוי, וחזר ויצא שליש אחר – רב …
• חולין סט ע"ב · יד ואזדו לטעמייהו, דאתמר: יצא שליש דרך דופן, ושני שלישי דרך רחם – …

הלכה טז יצא מיעוט אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר …

• חולין ע ע"א · ח פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר, ואזלינן בתר רוב אבר!
• חולין ע ע"א · ט אלא, כגון שיצא חציו ברוב אבר, וקא מיבעיא ליה: ההוא מיעוט דבגואי, …

הלכה יז בכור שכרכו בסיב והוציאו ולא נגע ברחם או שכרכו בשליית בהמה אחרת או שנכרכה …

• חולין ע ע"א · יג בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו, מהו?
• חולין ע ע"א · יד בשליתו, מהו? בשליתו? אורחיה הוא! אלא בשליא אחרת, מהו?
• חולין ע ע"א · טו כרכתו ואחזתו והוציאתו, מהו? היכי דמי? אי דנפק דרך רישיה – פטרתיה! …

הלכה יח הדביק שני רחמים זה לזה ויצא מזה ונכנס לזה הרי זה ספק אם נפטרה …

• חולין ע ע"א · יז הדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס לזה, מהו? דידיה פטר, דלאו דידיה …

הלכה יט נפתחו כותלי בית הרחם ויצא הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת או אוירו:

• חולין ע ע"א · יח בעי רב אחא: נפתחו כותלי בית הרחם, מהו? אויר רחם מקדיש, והאיכא, …

הלכה כ נעקרו כותלי בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק אם במקומו מקדש או מקדש …

• חולין ע ע"א · יט בעי מר בר רב אשי: נעקרו כותלי בית הרחם, מהו? נעקרו – …

הלכה כא נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש נפרץ מקצתו ועומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך …

• חולין ע ע"א · כ בעי מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: נגממו כותלי בית הרחם, מהו? אמר …
• חולין ע ע"א · כא עד כאן לא איבעיא ליה אלא פרוץ מרובה על העומד, דאיכא עומד …

הלכה א רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד אי אפשר שלא …

• בכורות יז ע"א · כא מתני׳ רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחת — …
• בכורות יז ע"ב · א וחייב במתנות, ורבי יוסי פוטר. מת אחד מהן — רבי טרפון אומר: …
• בכורות יח ע"א · ח רבי עקיבא אומר: ״משמנין״ כו׳. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי …

הלכה ב שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים שניהן לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני …

• בבא מציעא ו ע"ב · ב כי אתא לסורא, אמר ליה רב המנונא: מתניתין היא. ספק בכורות, אחד …
• בכורות יח ע"ב · יג מתני׳ שתי רחיליו שלא ביכרו וילדו שני זכרים — שניהם לכהן. זכר …
• בכורות יח ע"ב · יד וחייב במתנות, רבי יוסי פוטר. מת אחד מהן, רבי טרפון אומר: יחלוקו, …
• בכורות יח ע"ב · טו אחת ביכרה, ואחת לא ביכרה, וילדה שני זכרים, אחד לו ואחד לכהן. …
• בכורות יח ע"ב · טז וחייב במתנות. רבי יוסי פוטר, שרבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן …

הלכה ג כל בכור שהוא ספק דינו שירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו ואם תפשו …

• בבא מציעא ו ע"ב · ג והא הכא דאמר תקפו כהן – אין מוציאין אותו מידו, דקתני המוציא …
• בכורות יט ע"ב · ז זה הכלל: כל שידוע שביכרה — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא …

הלכה ד מי שהיה בעדרו מבכרות ושאינן מבכרות וילדו ואין שם אדם ונכנס ומצא את המבכרות …

• בכורות כג ע"ב · ה מאי איריא משום ביטול ברוב? תיפוק לי דלא איתחזי כלל! הא נמי …
• בכורות כד ע"א · ה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה …

הלכה ה שנים שהפקידו שני זכרים אצל הרועה האחד בכור והשני פשוט ומת אחד מהן מניח …

• בכורות יח ע"ב · י אלא במאי פליגי? רבי עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה …

הלכה ו הפקיד בכור אצל בעל הבית והניחו בעל הבית עם פשוט שלו ומת אחד מהן …

• בכורות יח ע"ב · י אלא במאי פליגי? רבי עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה …

הלכה ח כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ואם קדם מום עובר …

• חולין קל ע"א · א מתני׳ הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני …
• בכורות יד ע"א · א מתני׳ כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו — חייבין בבכורה ובמתנות, …
• בכורות יד ע"א · ג וכל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד …
• בכורות טו ע"ב · ט תניא כוותיה דרב ששת: קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו — חייבין …
• בכורות לג ע"א · ו ואידך? מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין פטורין מן …
• תמורה י ע"ב · ח אמר ליה: אין, והתנן: כל קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו — …
• תמורה לג ע"ב · ז והתנן: כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו, חייבין בבכורה ובמתנות, ויוצאין …

הלכה ט הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית הרי …

• בכורות יב ע"ב · ז ואמר רב חסדא: בהמת שביעית פטורה מן הבכורה, וחייבת במתנות.

הלכה א מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה ואין …

• ראש השנה ז ע"ב · ז באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. מני — רבי מאיר היא. דתניא, …
• בכורות נג ע"א · א מתני׳ מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, …

הלכה ב מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא …

• בכורות נג ע"א · א מתני׳ מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, …

הלכה ה מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל מפי השמועה למדו שזה …

• בבא קמא יג ע"א · ז כדתניא: בבכור נאמר ״לא תפדה״, ונמכר תם – חי, ובעל מום – …
• בכורות לא ע"ב · ז והתניא: בבכור נאמר ״לא תפדה״ ונמכר חי, במעשר נאמר ״לא יגאל״ ואינו …
• תמורה ה ע"ב · א ולרבא, האי ״הוא״ למעוטי בכור, דתניא: בבכור נאמר ״לא תפדה״ ונמכר הוא, …

הלכה ו מדברי סופרים שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי לפיכך אין …

• בבא קמא יג ע"א · ז כדתניא: בבכור נאמר ״לא תפדה״, ונמכר תם – חי, ובעל מום – …

הלכה ז ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו מפני השבת אבידה ליתומים לא …

• בכורות לא ע"ב · ח הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא, ושנייה בקדמותא מברייתא, במעשר בהמה …

הלכה ח מעשר בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו ולא אסרו למכור אלא …

• בכורות לא ע"ב · יב מאי ברייתא? דתניא: מעשר בהמה של יתומים — מוכרין אותו, ומעשר בהמה …
• בכורות לב ע"א · ד איבעיא להו: מהו להבליעו בעצמות? רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד אמר: …

הלכה ט הכל נאמנים על מומי מעשר לומר מום זה מאליו בא ולא נעשה לדעת ואפילו …

• בכורות לא ע"א · ז תנו רבנן: כל הבכורות אדם רואה, חוץ משל עצמו, ורואה את קדשיו, …
• בכורות לה ע"ב · י מעשר ודאי מהימן, דאי בעי שדי ביה מומא בכוליה עדריה. אלא ספק …
• בכורות לו ע"ב · יג מתני׳ הכל נאמנין על מומי מעשר.

הלכה י הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה הרי הם פטורים מן המעשר …

• ביצה לט ע"ב · ה וסבר רב נחמן יש ברירה? והתנן: האחין השותפין, כשחייבין בקלבון — פטורין …
• ביצה לט ע"ב · ט ורב נחמן אמר: אפילו חלקו גדים כנגד גדים וטלאים כנגד טלאים — …
• בבא קמא קי ע"ב · יא יורשין הוו – דאמר מר: קנו בתפיסת הבית – חייבין; או דלמא …
• חולין כה ע"ב · י האחין השותפין, כשחייבין בקלבון – פטורין ממעשר בהמה; כשחייבין במעשר בהמה – …
• בכורות יא ע"א · יח אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן, שהרי שנינו: הלקוח ושניתן לו …
• בכורות נה ע"ב · ט מתני׳ הלוקח, או שניתן לו במתנה — פטור ממעשר בהמה.
• בכורות נו ע"ב · ז מתני׳ האחין והשותפין, שחייבין בקלבון — פטורין ממעשר בהמה, חייבין במעשר בהמה …
• בכורות נו ע"ב · יב חייבין בזה ובזה — שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה, פטורין מזה ומזה …
• בכורות נו ע"ב · יז אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים — אומר זה חלקו …

הלכה יא האחין והשותפין שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה חייבין במעשר שעדיין לא נעשו הבהמות לקוחין …

• חולין כה ע"ב · י האחין השותפין, כשחייבין בקלבון – פטורין ממעשר בהמה; כשחייבין במעשר בהמה – …
• בכורות נו ע"ב · יג חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה — שחלקו בזה ובזה.

הלכה יב הלוקח עשרה עוברים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר שהרי ברשותו נולדו:

• בכורות נו ע"א · ו אי מה בנך אינו בלקוח כלל, אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל, …

הלכה יג כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר שמתנות כהונה מתנות הם …

• בבא קמא קי ע"ב · י אלא כי קמבעיא לן – כגון שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר. …
• בבא קמא קי ע"ב · יז וקא קרי מיהת ״מתנה״ – שמע מינה מקבלי מתנות הוו! שמע מינה.

הלכה יד הכל נכנסין לדיר להתעשר בין תמימים בין בעלי מומין וכל איסורי מזבח חוץ מן …

• בבא קמא עח ע"א · ד אי למעשר, ״תחת״–״תחת״ יליף, מקדשים!
• בכורות נז ע"א · ו מתני׳ הכל נכנסין לדיר להתעשר, חוץ מן כלאים, וטרפה, ויוצא דופן, ומחוסר …
• בכורות נח ע"ב · ט תנו רבנן: ״כל אשר יעבר תחת״ — פרט לטריפה שאינה עוברת תחת …
• תמורה יט ע"ב · טו כדתניא, רבי שמעון בן יהודה אמר משום רבי שמעון: מחוסר זמן נכנס …
• תמורה כט ע"א · יג והא מהכא נפקא, ״כל אשר יעבור תחת השבט״, פרט לטרפה שאינה עוברת.

הלכה א מי שהיו לו עשרה טלאים והפריש אחד מעשרה היו לו מאה והפריש עשרה למעשר …

• בכורות נח ע"ב · ד מתני׳ באי זה צד מעשרין? כונסן לדיר, ועושה להם פתח קטן כדי …
• בכורות נח ע"ב · ט תנו רבנן: ״כל אשר יעבר תחת״ — פרט לטריפה שאינה עוברת תחת …
• בכורות נח ע"ב · י ואין לי אלא שקרא שמו ״עשירי״, לא קרא שמו ״עשירי״ מנין? תלמוד …

הלכה ב אין צריך לצרף כל בהמה שנולדה ברשותו לדיר אחד אלא מצרף כל עדר ועדר …

• בכורות נד ע"ב · י מתני׳ מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה, וכמה היא רגל בהמה …

הלכה ג היו שלשה עדרים בין כל אחד ואחד ששה עשר מיל הרי שלשתן מצטרפין כיצד …

• בכורות נה ע"א · ב תרגמה שמואל אליבא דרב: כגון שהיו תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע, …

הלכה ד אין מעשרין מן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן אבל מעשרין מן …

• בכורות נג ע"א · א מתני׳ מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, …
• בכורות נד ע"ב · ח איכא דאמרי, אמר רבא: בלא ״עשירי״ נמי לא מצית אמרת בקר וצאן …

הלכה ה אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת כשם שאין מעשרין בזרע …

• בכורות נג ע"א · ב בחדש ובישן, ואינן מתעשרין מזה על זה. שהיה בדין, ומה אם החדש …

הלכה ו כל הנולדים באחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול מצטרפין ומעשרין מאלו על אלו נולדו …

• ראש השנה ב ע"א · ב באחד באלול — ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: …
• בכורות כ ע"ב · ח תנו רבנן: גדייה שילדה שלש בנות, וכל בנותיה ילדו שלש שלש — …
• בכורות נז ע"ב · ט כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול — הרי אלו מצטרפין. …

הלכה ז אין הטלאים הנולדים כמו הטבל שאסור לאכול ממנו עד שיעשר כמו שביארנו במקומו אלא …

• בכורות נח ע"א · ב ואף על גב דתנן: עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט — …

הלכה ח קבעו חכמים שלשה זמנים בשנה למעשר בהמה ומשיגיע זמן מהן אסור לו למכור או …

• בכורות נז ע"ב · ו מתני׳ שלש גרנות למעשר בהמה: בפרס הפסח, ובפרס העצרת, ובפרס החג, והן …
• בכורות נח ע"א · א כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים.

הלכה ט הכניס כל הצאן או הבקר לדיר והתחיל למנות ולקדש עשירי עד שנשארו בתוך הדיר …

• בכורות נט ע"ב · יז ואמר רבא: היו לו חמשה עשר טלאים, לא יאמר: אברור עשרה ואכניסם …

הלכה א המכניס צאן לדיר והתחילו לצאת אחת אחת והוא מונה כמו שביארנו וטעה במניין וקרא …

• עירובין נ ע"א · יב דתנן: קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי — שלשתן מקודשין.
• נזיר לא ע"ב · יא אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות …
• נזיר לא ע"ב · יב אמרו להם בית הלל: לא השבט קידשו. ומה אילו טעה והניח את …
• נזיר לב ע"א · ט אמר מר: אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי כו׳. איתמר: מעשר, …
• קידושין נא ע"א · ד שאני מעשר בהמה, דאיתיה בטעות. דתנן: קרא לתשיעי ״עשירי״, ולעשירי ״תשיעי״, ולאחד …
• בכורות ס ע"א · א לא יאמר: אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורים, אלא כונסן לדיר, …

הלכה ב והיאך דינם התשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר יקרב שלמים …

• מנחות צא ע"ב · ט דתניא, רבי נתן אומר: ״לכבש״ – זו עולת יולדת, ״האחד״ – זה …
• בכורות סא ע"א · ב והא דתני ימותו — רבי יהודה היא, דאמר: טעות מעשר, תמורה הויא, …
• בכורות סא ע"א · י איתמר: האומר לשלוחו ״צא ועשר עלי״, רב פפי משמיה דרבא אמר: קרא …

הלכה ג זה שאמרנו שאם קרא לאחד עשר עשירי נתקדש כשקרא לעשירי תשיעי אבל אם קרא …

• בכורות נט ע"א · ב אמר רבא: עשירי מאליו הוא קדוש. מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא …
• בכורות נט ע"א · ג ודלמא ״עשירי״ הוא דלא קרייה, ״קדש״ קרייה! אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי …
• בכורות ס ע"א · ט אמר רבי יהודה: וכי יש תמורה עושה תמורה? אמרו משום רבי מאיר: …

הלכה ד יצאו תשיעי ועשירי כאחד בין שקרא שניהם עשירי בין שקראם תשיעי שניהם מוקדשין ויאכלו …

• עירובין נ ע"א · י ואמר (רבה): יצאו שנים בעשירי, וקראן עשירי — עשירי ואחד עשר מעורבין …
• קידושין נא ע"א · ג והרי מעשר בהמה, דליכא לחצאין, וליכא בזה אחר זה. ואמר רבא: יצאו …
• בכורות ס ע"ב · ז אמר רבא: יצאו שנים בתשיעי, קראן ״תשיעי״ — עשירי וחולין מעורבין זה …

הלכה ה התחיל למנות ויצאו תחילה שנים שהן ראשון ושני הרי זה מונה הכל זוג זוג …

• בבא מציעא ו ע"ב · י דאמר רבא: מנין הראוי פוטר.
• בכורות ס ע"א · ז מתני׳ יצאו שנים כאחת — מונה אותם שנים שנים, מנאן אחד — …
• בכורות ס ע"א · י גמ׳ אמר רבי יוחנן: מנאן זוגות זוגות, קינטרין קינטרין — עשירי למנינו …
• בכורות ס ע"א · יא ״למנינו״ מאי? רב מארי אמר: למנין שלו הוא קדוש, רב כהנא אמר: …

הלכה ז מנאן למפרע כגון שיצא ראשון ואמר עשירי ויצא שני ואמר תשיעי עד שיצא העשירי …

• בכורות ס ע"א · טו תא שמע: מנאן למפרע — עשירי שבמנין הוא קדוש. בשלמא למאן דאמר …

הלכה ט הכניס עשרה טלאים לדיר והיה מונה והולך מת אחד מן המנויין מונה ומשלים כדרכו …

• בכורות נט ע"ב · יא תניא כוותיה דרבא: היו לו עשרה טלאים והכניסן לדיר, ומנה חמשה, ומת …

הלכה י מת אחד מאלו שבתוך הדיר אלו שנמנו פטורין מפני שהמניין הראוי למעשר פוטר אע"פ …

• בבא מציעא ו ע"ב · י דאמר רבא: מנין הראוי פוטר.
• בכורות נט ע"א · ה אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי ״עשירי״, ומת עשירי בדיר — תשיעי נאכל …
• בכורות נט ע"א · ו ודלמא דאיפטרו במנין הראוי, דהאמר רבא: מנין הראוי פוטר!
• בכורות נט ע"ב · יא תניא כוותיה דרבא: היו לו עשרה טלאים והכניסן לדיר, ומנה חמשה, ומת …
• בכורות נט ע"ב · יב ואמר רבא: היו לו ארבעה עשר טלאים והכניסן לדיר, ויצאו ששה בפתח …
• בכורות נט ע"ב · יד יצאו ארבעה בפתח זה, וששה בפתח זה, ונשתיירו שם ארבעה — אם …
• בכורות נט ע"ב · טו יצאו ארבעה בפתח זה, וארבעה בפתח זה, ונשתיירו שם ששה — אם …

הלכה יא היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח שני …

• בכורות ס ע"א · ג תרגמה רב הונא בר סחורה קמיה דרבא בריגלא: בדיר שיש לו שני …

הלכה יב היה מונה והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר הרי הוא כמנוי לכל דבר:

• בכורות ס ע"ב · טו אי משום הא לא איריא, הכא במאי עסקינן? דקדים חד מינייהו ואפיק …

הלכה יד היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר לתוך …

• בבא מציעא ו ע"ב · ח הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי דספיקא לאו בר עשורי היא, …
• בכורות נח ע"ב · ה היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד — אין זה מעשר. …

הלכה טו קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר כולן ירעו עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן:סליקו …

• בכורות נח ע"ב · ה היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד — אין זה מעשר. …