סימן ה
סימן ה
הפסק בין בשר לחלב לחולה
בנו 395 יחי' אינו רשאי להחמיר על עצמו בהנוגע לו לבריאותו, וצריך לשתות חלב (שעה א' אחר בשר מותר לחולה 396 לשתות אם סילק ובירך), ולאכול מאכלים טובים. והשי"ת ישלח לו רפו"ש בקרב בתוך כו'.
הערות
- 395. נדפסה באגרות-קודש ח"ב אגרת תקמב.
- 396. שעה א' אחר בשר מותר לחולה : ראה שו"ע יו"ד סי' פט רמ"א ס"א, ופתחי תשובה שם ס"ק ב.
שולחן ערוך, יורה דעה פ״ט - הטקסט מספריא
אָכַל בָּשָׂר, אֲפִלּוּ שֶׁל חַיָּה וָעוֹף, לֹא יֹאכַל גְּבִינָה אַחֲרָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה שֵׁשׁ שָׁעוֹת. וַאֲפִלּוּ אִם שָׁהָה כַּשִּׁעוּר, אִם יֵשׁ בָּשָׂר בֵּין הַשִּׁנַּיִם, צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ. וְהַלּוֹעֵס לְתִינוֹק, צָרִיךְ לְהַמְתִּין. הַגָּה: וְאִם מָצָא אַחַר כָּךְ בָּשָׂר שֶׁבֵּין הַשִּׁנַּיִם, וּמְסִירוֹ, צָרִיךְ לְהָדִיחַ פִּיו קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל גְּבִינָה (הר"ן פכ"ה). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין צְרִיכִין לְהַמְתִּין שֵׁשׁ שָׁעוֹת, רַק מִיָּד אִם סִלֵּק וּבֵרַךְ בִּרְכַת הַמָּזוֹן, מֻתָּר עַל יְדֵי קִנּוּחַ וַהֲדָחָה (תוס' וּמָרְדְּכַי פכ"ה וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י וְהג"ה מַיְמוֹנִי פ"ט דמ"א וְראבי"ה). וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, לְהַמְתִּין אַחַר אֲכִילַת הַבָּשָׂר שָׁעָה אַחַת, וְאוֹכְלִין אַחַר כָּךְ גְּבִינָה. מִיהוּ צְרִיכִים לְבָרֵךְ גַּם כֵּן בִּרְכַת הַמָּזוֹן אַחַר הַבָּשָׂר (עַל פִּי הָאָרֹךְ וְהַגָּהוֹת ש"ד), דְּאָז הָוֵי כִּסְעֻדָּה אַחֶרֶת, דְּמֻתָּר לֶאֱכֹל לְדִבְרֵי הַמְקִלִּין. אֲבָל בְּלֹא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לֹא מֵהָנֵי הַמְתָּנַת שָׁעָה. וְאֵין חִלּוּק אִם הִמְתִּין הַשָּׁעָה קֹדֶם בִּרְכַת הַמָּזוֹן, אוֹ אַחַר כָּךְ (ד"ע ממהרא"י וְלַאֲפוּקֵי או"ה). וְאִם מָצָא בָּשָׂר בֵּין שִׁנָּיו, אַחַר הַשָּׁעָה, צָרִיךְ לְנַקְּרוֹ וְלַהֲסִירוֹ (ד"ע מִמַּשְׁמָעוּת הר"ן הנ"ל). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְבָרֵךְ בִּרְכַת הַמָּזוֹן עַל מְנַת לֶאֱכֹל גְּבִינָה (אָרֹךְ בְּשֵׁם מהר"ח), אֲבָל אֵין נִזְהָרִין בָּזֶה. וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִים לְהַמְתִּין שֵׁשׁ שָׁעוֹת אַחַר אֲכִילַת בָּשָׂר לִגְבִינָה, וְכֵן נָכוֹן לַעֲשׂוֹת.
אָכַל גְּבִינָה, מֻתָּר לֶאֱכֹל אַחֲרָיו בָּשָׂר, מִיָּד, וּבִלְבַד שֶׁיְּעַיֵּן יָדָיו שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם דָּבָר מֵהַגְּבִינָה נִדְבָּק בָּהֶם. וְאִם הָיָה בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְעַיֵּן אוֹתָם הֵיטֵב, צָרִיךְ לְרָחֲצָם. וְצָרִיךְ לְקַנֵּחַ פִּיו וְלַהֲדִיחוֹ. וְהַקִּנּוּחַ הוּא שֶׁיִּלְעֹס פַּת וִיקַנַּח בּוֹ פִּיו יָפֶה, וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִקִּמְחָא וְתַמְרֵי וְיַרְקָא, לְפִי שֶׁהֵם נִדְבָּקִים בַּחֲנִיכַיִם (פי' מָקוֹם לְמַעְלָה מִבֵּית הַבְּלִיעָה קָרוֹב לַשִּׁנַּיִם) וְאֵין מְקַנְּחִים יָפֶה. וְאַחַר כָּךְ יָדִיחַ פִּיו בְּמַיִם אוֹ בְּיַיִן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּבְשַׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל אִם בָּא לֶאֱכֹל בְּשַׂר עוֹף, אַחַר גְּבִינָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא קִנּוּחַ וְלֹא נְטִילָה. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בְּבָשָׂר אַחַר גְּבִינָה (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם מַהֲרַ"ם וּבֵית יוֹסֵף בְּא"ח סִימָן קע"ג), וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁכָּל שֶׁהַגְּבִינָה קָשָׁה אֵין אוֹכְלִין אַחֲרֶיהָ אֲפִלּוּ בְּשַׂר עוֹף, כְּמוֹ בִּגְבִינָה אַחַר בָּשָׂר. (וְכֵן הוּא בַּזֹּהַר). וְיֵשׁ מְקִלִּין. וְאֵין לִמְחוֹת, רַק שֶׁיַּעֲשׂוּ קִנּוּחַ וַהֲדָחָה וּנְטִילַת יָדַיִם. מִיהוּ טוֹב לְהַחְמִיר.
אָכַל תַּבְשִׁיל שֶׁל בָּשָׂר, מֻתָּר לֶאֱכֹל אַחֲרָיו תַּבְשִׁיל שֶׁל גְּבִינָה; וְהַנְּטִילָה בֵּינֵיהֶם אֵינָהּ אֶלָּא רְשׁוּת. וְיֵשׁ מַצְרִיכִים נְטִילָה (שְׁעָרִים וְהַגָּהוֹת ש"ד). אֲבָל אִם בָּא לֶאֱכֹל הַגְּבִינָה עַצְמָהּ אַחַר תַּבְשִׁיל שֶׁל בָּשָׂר, אוֹ הַבָּשָׂר עַצְמוֹ אַחַר תַּבְשִׁיל שֶׁל גְּבִינָה, חוֹבָה לִטֹּל יָדָיו. הַגָּה: וְשֻׁמָּן שֶׁל בָּשָׂר, דִּינוֹ כְּבָשָׂר עַצְמוֹ (רַשְׁבָּ"א סִימָן ש"ז וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהַת ש"ד). וְנָהֲגוּ עַכְשָׁו לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל גְּבִינָה אַחַר תַּבְשִׁיל בָּשָׂר, כְּמוֹ אַחַר בָּשָׂר עַצְמוֹ, וְאֵין לְשַׁנּוֹת וְלִפְרֹץ גָּדֵר (אָרֹךְ וּבֵית יוֹסֵף). מִיהוּ אִם אֵין בָּשָׂר בַּתַּבְשִׁיל, רַק שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בִּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר, מֻתָּר לֶאֱכֹל אַחֲרָיו גְּבִינָה (שָׁם), וְאֵין בּוֹ מִנְהָג לְהַחְמִיר. וְכֵן נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל בָּשָׂר אַחַר תַּבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גְּבִינָה אוֹ חָלָב, מִיהוּ יֵשׁ לִטֹּל יָדָיו בֵּינֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ לֹא יֹאכַל בָּשָׂר מַמָּשׁ רַק תַּבְשִׁיל שֶׁל בָּשָׂר אַחַר תַּבְשִׁיל שֶׁל גְּבִינָה, אִם נָגַע בָּהֶן בְּיָדָיו (בִּשְׁעָרִים וְהג"ה שַׁעֲרֵי דּוּרָא). שַׁמָּשׁ הַמְשַׁמֵּשׁ בִּסְעֻדָּה וְנוֹגֵעַ בָּאֳכָלִין, אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילָה, דְּלֹא הִצְרִיכוּ נְטִילָה רַק לָאוֹכְלִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י).
מִי שֶׁאָכַל גְּבִינָה וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָׂר, צָרִיךְ לְבַעֵר מֵעַל הַשֻּׁלְחָן שִׁיּוּרֵי פַּת שֶׁאָכְלוּ עִם הַגְּבִינָה. וְאָסוּר לֶאֱכֹל גְּבִינָה עַל מַפָּה שֶׁאָכְלוּ בָּהּ בָּשָׂר. וְכֵן לְהֶפֶךְ אָסוּר (כֵּן מַשְׁמָע בְּאָרֹךְ). וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לַחְתֹּךְ גְּבִינָה, אֲפִלּוּ צוֹנֶנֶת, בְּסַכִּין שֶׁרְגִילִין לַחְתֹּךְ בָּשָׂר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַפַּת שֶׁאוֹכְלִים עִם הַגְּבִינָה אָסוּר לַחְתֹּךְ בְּסַכִּין שֶׁחוֹתְכִין בּוֹ בָּשָׂר. הַגָּה: וְכֵן לְהֶפֶךְ נָמֵי אָסוּר. מִיהוּ עַל יְדֵי נְעִיצָה בְּקַרְקַע קָשָׁה, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח וְכָל בּוֹ). אֲבָל כְּבַר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לָהֶם שְׁנֵי סַכִּינִים, וְלִרְשֹׁם אֶחָד מֵהֶם שֶׁיְּהֵא לוֹ הֶכֵּר. וְנָהֲגוּ לִרְשֹׁם שֶׁל חָלָב, וְאֵין לְשַׁנּוֹת מִנְהָג שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.