אגרת מה
אגרת מה
[קיץ תקפ"ג?]
לכללות 2146 אנ"ש ידידיי וריעיי האהובים שבכל עיר ומנין כולם יעמדו על הברכה וכו'
עתה באתי 2147 לפרש שיחתי ולבקש את אהוביי אחיי וריעיי 2148 עוד הפעם, שיעוררו נא לבבם הטוב והנאמן מעולם אלי, ולכל בית אאמו"ר הגאון ז"ל, לטובתינו ולטובתם באמת לאמיתו. כי מודעת זאת 2149 מצוק העיתים שבמדינתינו 2150 לכל כגדול כקטן 2151 , ולזאת נפלו מעמדות שלנו מאד מכמה טעמים, ובפרט מחמת גירוש הכפרים ה' ירחם, וישיבתינו כעת בדוחק גדול מאד, כאשר יספר ידידי חביבי המופל' ר"ב שד"ר 2152 מוכ"ז 2153 , דבר שאי אפשר לבאר במכתב.
והכל מחמת מיעוט ההשתדלות והתאמצות הגובים על אודות קביעות הוואחער 2154 מידי שבוע, והעיקר אצל הגבוהים 2155 , וגם הבינונים, שאין זה לפי כבודם 2156 . ובאמת דבר זה לטובה גדולה להם, להקל עליהם עול המשא בעת ביאת השד"ר, כי לא כל העיתים שוות 2157 וכו' כידוע. וטובתינו מאד בזה שהי' בקל מאד להיות הוספה ממילא למלאות חסרון היורדים וכו'. ולחכמים ונבונים אין צריך לפרש עד היכן הדבר הזה נוגע לנו באמת, ויתנו לבם נא אך הפעם לדברי אמת האלה, וישמעו לקולי ועצתי אמונה 2158 , שהגבוהים דוקא יעמדו בחק קביעות הוואחער ליד הגובים מידי שבוע, ומהם יראו הבינונים והנמוכים. ועלי לזכור חסדם זה האמיתי כל הימים, לברכם בכל לבבי ולעורר עליהם רחמים רבים בכל עת מצוא 2159 וכו'. נא ונא.
והגובים יתנו נא טוב התאמצותם בכל עוז, לדבר תמיד על לב יחידי סגולה בכל עת מצוא שלא יפרשו עצמם, וישמעו לרצוני ובקשתי כנ"ל, ועלי לזכור לטוב בכל לב להגובים, וייטיב ה' לטובים 2160 , ויברכם ה' ברוחניות וגשמיות.
ולהיות למזכרת אהבה וחיבה יתירה מודעת להם 2161 , ירשמו שמותם וביתם בפנקס מיוחד ביד ידידי המופלג הנ"ל, למען יהי' חקוק בלבי לזכרון טוב כל הימים באמת ובאמונה.
דברי אוהבם הנאמן דורש ומעתיר בעדם כל הימים בכל לב ונפש ברוחניות, המבקש בכל לבו חסד אלקים אמת 2162 לאמיתו
דובער באאמו"ר הגאון מוהרש"ז ז"ל נ"ע מלובאוויטש
הערות
- 2146. נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ע' סי' מז. ובאגרות קודש ח"ב מהדורת תשנ"ג אגרת ג. ע"פ כת"י 2000 ע, א. גזירת גירוש הכפרים השניה, הנזכרת כאן, התחילה בפקודה שניתנה בניסן תקפ"ג (ראה מבוא פרק ו. לעיל אגרת הקודמת), ומסתבר שהאגרת שלפנינו נכתבה באותה תקופה.
- 2147. עתה באתי: ע"פ יהושע ה, יד.
- 2148. אח י י ורעי י : ע"פ תהלים קכב, ח.
- 2149. מודעת זאת: ישעי' יב, ה.
- 2150. מצוק העיתים שבמדינתינו: ראה מבוא פרק ח.
- 2151. כגדול כקטן: ע"פ דה"א כה, ח. ובכ"מ.
- 2152. ר"ב שד"ר: כנראה החסיד ר' בנימין קלעצקער. ראה גם לקמן אגרת נט (במענה לסעיף 4).
- 2153. מוכ " ז : מוביל כתב זה.
- 2154. הוואחער : תשלומים שבועיים.
- 2155. הגבוהים : הנגידים.
- 2156. שאין זה לפי כבודם: למסור כל שבוע לגובים.
- 2157. לא כל העיתים שוות: תמיד פ"א מ"ב.
- 2158. ו עצתי אמונה: ע"פ פיוט לר"ה אתה הוא אלקינו.
- 2159. בכל עת מצוא: ע"פ תהלים לב, ו.
- 2160. וייטיב ה' לטובים: ע"פ תהלים קכה, ד.
- 2161. וחיבה יתירה מודעת להם: ע"פ אבות פ"ג, יד.
- 2162. חסד אלקים אמת: ע"פ תהלים סא, ח.
משנה תמיד א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
מי שהוא רוצה לתרום את המזבח. משכים וטובל עד שלא יבא הממונה. וכי באיזו שעה הממונה בא. לא כל העתים שוות. פעמים שהוא בא מקריאת הגבר. או סמוך לו מלפניו או מלאחריו. הממונה בא ודופק עליהם. והם פתחו לו. אמר להן מי שטבל יבא ויפיס. הפיסו. זכה מי שזכה:
משנה אבות ג׳ - הטקסט מספריא
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת. מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה. איש את רעהו חיים בלעו. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה. הרי זה מושב לצים. שנאמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים. מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה. שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר שנאמר (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו:
רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד. ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. שנאמר (ישעיה כח, ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה. כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא. שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':
רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה. והמהלך בדרך יחידי. והמפנה לבו לבטלה. הרי זה מתחייב בנפשו:
רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:
רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה. שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ומנין אפילו שנים. שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגומר. ומנין אפילו אחד. שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו. שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה. ומפסיק ממשנתו. ואומר מה נאה אילן זה. ומה נאה ניר זה. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:
רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. שנאמר (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו. עד שישב ויסירם מלבו:
רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת:
הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו. אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית. ויין של צהרים. ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא:
רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש. ונוח לתשחורת. והוי מקבל את כל האדם בשמחה:
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה.
הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
הכל צפוי. והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רוב המעשה:
הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף, והפנקס פתוח. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות. יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום. ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת. אם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח. הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין. והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין. ושרשיו מרובין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו. אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
רבי אליעזר בן חסמא אומר. קינין. ופתחי נדה. הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.