246

חסד השם בהשינוי הטוב במצב בריאותו של אבא הוכר בפני כל, לא מיבעי בני משפחתנו אלא גם משרתינו וכל באי החצר, גם יוסף מרדכי המשרת הזקן פנים אחרת לו, וזעפו התמידי סר.

***

ראוי הי' לייחד פרק מיוחד לטפוסו של אדם פשוט וכשר זה, אשר חי תקופה שלמה בליובאוויטש. הוא בא לשרת את הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הרב צ"צ עוד טרם הולדת הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש — עד חורף תרנ"ח.

במספר שנים יש לחשוב כי ששים ושבע שנים הי' יוסף מרדכי בבית רבינו, ואם כי הי' אדם פשוט, ומולקה בכמה חסרונות, אבל מה שראה בעיניו ושמע באזניו — הוא רכוש גדול ועושר בלתי אפשרי להכתב עלי גליון.

מדה אחת טובה היתה בו אשר הי' מספר דברים כהוויתן בעל זכרון נפלא הי', על כל דיבור ודיבור, מעשה, או מקרה, הי' מזכיר שם המקום, הזמן, ושמות האנשים. הכל בדיוק גמור כאלו בו ביום הי' הדבר ההוא.

עבודתו היתה שירות פשוטה להסיק התנורים, ולנקות החדרים, אבל זה גרם לו אשר בכל עת הי' בא בלי שום שאלה, ראה מה שראה, ושמע מה שמדברים.

הרבה סבלתי מיוסף מרדכי זה בשתי השנים המרורים, אבל בגלל זאת הרבה, הרבה מאד שמעתי ממנו, הסיפורים קבועים במוחי וקלוטים בדמי ואדע נאמנה כי כנים המה ומדוייקים ביותר, אך אין המקום ואין הזמן גורמים לרושמם, ובטח יבא עת בעזה"י.

***

פתאום יצא המשרת מענדל¹⁶³ ויאמר לי כי אבא קורא אותי לכנוס אליו החדרה, אם כי לרגע נתבלבלתי, אבל תומ"י נרגעתי ואלך בשמחה גדולה.

באין אומר ודברים עמדתי אצל מטת אבא. פניו הלבנות, עיפותו, וחלישות כוחו דכאוני עד למאד, עד כי שמעתי קולו החלש שואל: יוסף יצחק, מה אתה עושה, האם אתה לומד, מה למדת במשך הזמן הזה, השמרת ללכת להתפלל בציבור.

בכל יום ויום — עניתי — הלכתי להתפלל בציבור ג"פ ביום, גם למדתי, אבל הזהירו אותי למעט בדיבור שלא להפריע מנוחתך, כל משך הימים לא נתנו לי לכנוס לחדרך, וירא אני שלא אגרום אשר ישלחוני מפה.

שחוק קל נראו על שפתי אבא, מעתה לא יעצרו בעדך, מלכנוס אלי, האם שתית טיי? שואל אבא.

באתי בין המצרים, לדבר שקר מלבד שלא חפצתי הנה יראתי, הלא אבא חסיד וצדיק ויודע בודאי הכל, ואיך אשקר לפניו, להגיד את האמת ג"כ לא חפצתי ואפשר כי בדברים הנוגעים אל הצדיקים בעצמם אין מגלים להם. בה ברגע נזכרתי במעשה מכירת יוסף שיצחק ידע והעלים מיעקב¹⁶⁴.

גמגמתי ולא ידעתי מה לענותו וכדבר בעתו, ברגע זה נכנסה כבוד אמי מורתי הרבנית תי' החדרה וכוס חלב בידה ותאמר כי הרופאים ציוו לשתות כשלשה כוסות בלילה זו עד השינה.