(ב)
(ב) עיין לחם משנהד דאסמכתא כו'. אבל המגיד משנה ריש פרק קמא מהלכות גזלהה לא סבירא ליה הכיו. ועיין ביו"דז סי' קפ"א דאורחיה דהרמב"ם לפרושי טעמא דקראח. וכהאי גוונא אשכחן בהלכות גנבה פ"ז ה"גט, עיין שם:
הערות
- ד. הל' גנבה פ"א ה"א (שלא תגנובו בא לגנבה גופיה, וע"מ לצער או לשחוק הוא מדרבנן, והלימוד בברייתא מלא תגנוב הוא אסמכתא בעלמא).
- ה. הלכה ג.
- ו. שכותב שם, שהפסוק לא תגזול לא בא לגזל גמור (שנלמד מריבית ואונאה) אלא לכובש שכר שכיר, ולפי זה גם לא תגנובו לא בא לגנבה גמורה אלא לגונב על מנת לצער או לשחוק, כמובא בברייתא ובגמרא שם.
- ז. בטור.
- ח. ולכן פירש כאן טעמא דקרא לאסור גנבה ע"מ לשחוק: שלא ירגיל עצמו בכך. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ריד.
- ט. באיסור להשהות בבית מידה חסרה: שמא יבוא מי שאינו יודע שהיא חסרה וימדוד בה (כדלעיל הל' מדות ומשקלות ס"ג). וראה שו"ת רבנו נידון אמות שבחנות, דלקמן בסוף הכרך (שבמקום שאין חשש גניבה אין חשש מדות ומשקלות).
משנה תורה, הלכות גניבה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנוב. ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבתו תורה לשלם. ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון עכו"ם ואחד הגונב את הגדול או את הקטן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

