הנה
הנה , הט"זנז התיר בשעת הדחק ליטול עפר שאינו מוכן ולכסות, כדי שלא לבטל משמחת יום טוב. ולא העתקתי דבריו, משום שאינן מובנים, דאי איירי בדיעבד שכבר שחט מאי שמחת יום טוב איכא הלא מותר לאכול אף אם לא יכסנונח, ואי איירי לכתחלה אם כן אין לנו לפסוק כדבריו, שהרי עיקר טעמו של המתיר בגמרא הוא משום שמחת יום טוב כמ"ש בגמראנט, ואפילו הכי קיימא לן לאסורס דלא שרינן איסורא משום שמחת יום טוב עיין בגמרא. ואף רבו דהסמ"גסא לא פסק כר"ת אלא כדי שלא לבטל מצות כיסוי דאורייתא. וכל עיקר דברי הט"ז בנויין על מה שכתב דלדידן יש לומר דעשה דוחה לא תעשה כרבאסב דסבירא ליה דיום טוב לא הוי עשה ולא תעשהסג. וזה תמוה מכמה פנים, חדא דאנן קיימא לן בסי' תקפ"וסד דאין דוחין אפילו שבות דיום טוב מפני מצות שופר משום דיום טוב היא עשה ולא תעשה כמ"ש בגמרא פ"ד דר"הסה. ועוד דאפילו לרבא אין היתר אלא אם כן מקיים המצוה באותו הרגע שדוחה הלא תעשה כדאמרינן בגמראסו בהדי דכתיש קמכסי ע"ש. ועוד מה שכתבסז דרב יהודה דסבירא ליה דבעינן דקר נעוץסח היינו למאן דסבירא ליה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה מדלא התיר אלא בדיעבד אבל לבית הלל אליבא דר"ת עשה דוחה לא תעשה ועשהסט ומותר לכתחילה, לא הבנתי. ואדרבה נהפוך הואע דבדיעבד איכא מצות עשה דכיסוי אבל לכתחילה אין כאן מצות עשה כלל, דהא דאמרינן אין שמחה אלא בבשרעא, היינו שלמי שמחה כמו שכתב הבית יוסף בסי' תקכ"טעב ע"ש. ואף שרש"ל פ"[ב] דביצהעג חלק עליו, מכל מקום מודה דאין מצות עשה זו דוחה את שום לא תעשה, כיון שהיא תלוייה בדעת האדם, שהרי מותר להתענות תענית חלום ביום טוב משום דהתענית עונג לו כמ"ש בסי' רפ"חעד, וכל מצוה שתלויה בדעת האדם אינה דוחה את לא תעשה, כדאיתא בפ"ג דכתובות גבי אונס ומפתהעה. ותדע, דהא לא שרינן צידה דאין בה אלא איסור דרבנן לרוב הפוסקיםעו, ומשמע אפילו אם אין לו בשר אחר כי אם מה שיצוד. ועודעז, דהא משום מצות כיסוי שרינן איסור מוקצה לכסות באפר כירה שהוסק ביו"טעח, ובהמות מדבריותעט ויונים שאינם מזומניםפ וחיה שקננה בפרדס בניה צריכים זימוןפא, ולא שרינן משום שמחת יו"ט אם אין לו בשר אחר. אם כן אף אם כוונת הט"ז להתיר לכסות בעפר שאינו מחוסר חפירה, מכל מקום יש לאסור משום מוקצה, לדידן דלא שרינן משום שמחת יו"ט להשתמש במוקצה או לאכלופב (עיין מה שכתב המג"א בסי' תצ"ט ס"ק י"אפג ותק"ט ס"ק ט"ופד, ועיין במהרש"א דף ח'פה ודו"ק). וכן עיקר, שלא להתיר טלטול מוקצה גמור משום שמחת יו"טפו, כדעת רש"יפז ורמב"םפח ותוס'פט ורא"שצ ור"ןצא וכל האחרונים ז"ל:
הערות
- נז. סקי"ב.
- נח. כמבואר ברש"י ח, סוע"ב (ולא התירו אלא מטעם מצות כיסוי, כמבואר בפנים סוף סל"א וסל"ב, וש"נ).
- נט. שמבואר בגמרא ט, ב – י, א, שב"ש התירו לשחוט לכתחלה (כמבואר בדף ז, ב) מטעם שמחת יו"ט.
- ס. כמבואר בפנים סל"א וש"נ. ולא קיי"ל כר"ת (בתוס' ט, ב ד"ה אמר) להתיר מטעם שע"ז קאי הא דאמרינן מוחלפת השיטה.
- סא. לאוין עה (כו, א), שהתיר כשכבר שחט (אף בלא דקר נעוץ). הובא בט"ז שם.
- סב. ח, ב.
- סג. אלא לא תעשה בלבד.
- סד. סכ"א. לקמן שם סכ"ב.
- סה. לב, ב. וכדלעיל סי' תצה ס"א.
- סו. ביצה ח, ב.
- סז. הט"ז שם.
- סח. שם ז, סוע"ב.
- סט. אולי תיבה זו מיותרת (וכדלעיל, שלדעה זו הוי רק ל"ת).
- ע. דאף במקום שמצות כיסוי דוחה, אין שמחת יו"ט דוחה.
- עא. פסחים קט, א.
- עב. ד"ה כתב הרמב"ם. וראה גם לקמן שם ס"ז.
- עג. סי' ה (שהמצוה היא בבשר עם היין).
- עד. סעיף ג.
- עה. מ, א. וראה צבי תפארת סי' יג. רשפי אש (לאדז) שנה א' חוב' ב סי' ט. חוב' ג סי' טז. כללי הפוסקים וההוראה כלל נח.
- עו. כדלעיל סי' תצה סוף ס"ט. סי' תצז קו"א סק"א.
- עז. ועוד מצינו, דאף במקום שמצות כיסוי דוחה, אין שמחת יו"ט דוחה.
- עח. כדלעיל סל"א.
- עט. כדלעיל ס"ה.
- פ. כדלעיל סי' תצז סי"ז.
- פא. כשאינו סמוך לעיר, כדלעיל שם סי"ב.
- פב. אף שהתירו לטלטל מוקצה לצורך אכילה, וכדלקמן סי' תקט סט"ז, וש"נ.
- פג. שמותר לטלטל מוקצה לצורך שמחת יו"ט, וכדלקמן סי' תצט סי"ג.
- פד. שחילק בין טלטול מוקצה לצורך אכילה, לבין השתמשמות בו, וכדלקמן סי' תקט סט"ז.
- פה. ע"א בתוס' ד"ה אמר (שחילק ביניהם באופן אחר).
- פו. אבל ראה לקמן סי' תצט סי"ג שמתיר לטלטל מוקצה מחמת חיסרון כיס לצורך שמחת יו"ט. וראה לקמן סי' תקט סט"ז שמתיר לטלטל מוקצה גמור לצורך אוכל נפש, אבל שימוש במוקצה אסור.
- פז. ט, ב ד"ה מוחלפת (שמשנה זו אינה מוחלפת, ולב"ה לא ישחט אלא אם כן יש לו עפר מוכן).
- פח. פ"ג ה"א.
- פט. ט, ב ד"ה אמר.
- צ. פ"א סי' ט.
- צא. (ה, ב) ד"ה מתני'. הובאו בב"י ד"ה מותר, שלדעתם משנה זו אינה מוחלפת.
פסחים ק״ט א - הטקסט מספריא
קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין בְּעֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חוֹטְפִין מַצּוֹת בְּלֵילֵי פְּסָחִים בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ.
תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי עֲקִיבָא: מִיָּמָיו לֹא אָמַר הִגִּיעַ עֵת לַעֲמוֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, חוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּעֶרֶב פֶּסַח — בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ. וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים — כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵיהֶם.
תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם — בְּיַיִן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם — בְּיַיִן. וְנָשִׁים בְּמַאי? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל — בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגוֹהָצִין.
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: קִסְתָּא דְמוּרְיְסָא דַּהֲוָה בְּצִיפּוֹרִי הִיא הֲוָת כְּמִין לוּגָּא דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּמָנְיָיתָא קַדְמָיְיתָא דַּהֲוָה בִּטְבֶרְיָא הֲוָת יַתִּירָה עַל דָּא רִיבְעָא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח.
אָמַר רַב חִסְדָּא: רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחוֹמֶשׁ אֶצְבַּע. כִּדְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״בַּמַּיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן?
roasted grains and nuts on Passover eve, so that they will not sleep and also so they will ask the four questions at night. They said about Rabbi Akiva that he would distribute roasted grains and nuts to children on Passover eve, so that they would not sleep and so they would ask. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: One grabs the matzot on the nights of Passover. One should eat them very quickly on account of the children, so that, due to the hasty consumption of the meal, they will not sleep and they will inquire into the meaning of this unusual practice.
It was taught in a baraita: They said about Rabbi Akiva that in all his days he never said to his students that the time had come to arise from their learning in the study hall. Instead, he would continue to teach as long as they were willing to listen. This was true except for the eves of Passover and the eve of Yom Kippur, when he would stop teaching. The Gemara explains the reasons for these exceptions: On the eve of Passover, he would stop on account of the children, so that they would go to sleep during the day, so that they would not be tired and sleep at night. And on the eve of Yom Kippur, he would stop so that his students would remember to feed their children.
The Sages taught: A man is obligated to gladden his children and the members of his household on a Festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your Festival, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow that are within your gates” (Deuteronomy 16:14). With what should one make them rejoice? With wine.
Rabbi Yehuda says: One should enable each member of his household to rejoice with an item that pleases them, men with what is fit for them and women with what is fit for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is fit for them, i.e., with wine. And as for the women, with what should one cause them to rejoice? Rav Yosef teaches: One should delight them with new clothes, in Babylonia with colored clothes and in Eretz Yisrael with the pressed linen clothes that are manufactured there.
It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: When the Temple is standing, rejoicing is only through the eating of sacrificial meat, as it is stated: “And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). And now that the Temple is not standing and one cannot eat sacrificial meat, he can fulfill the mitzva of rejoicing on a Festival only by drinking wine, as it is stated: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15).
Rabbi Yitzḥak said: The vessel used for measuring brine [moraysa] that was in Tzippori was the same volume as the log in the Temple, and with it the Sages would measure the quarter-log of Passover. They would fill this vessel and then divide the liquid it contained into four equal parts. The result was one quarter-log, which is the minimum measure of wine for the four cups on Passover and for certain other halakhot. Rabbi Yoḥanan said: The old eighth measure that was in use in Tiberias was greater than this eighth measure by one quarter-log, and with it we measure the quarter-log of Passover. When the old measure is filled and poured into the newer version, the amount left in the original vessel is one quarter-log.
Rav Ḥisda said: The quarter-log measurement of the Torah is two fingerbreadths by two fingerbreadths in volume, by the height of two fingerbreadths and one half fingerbreadth and one-fifth of a fingerbreadth. This statement is as it was taught in a baraita concerning a ritual bath, about which the verse states: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), from which the Sages expounded: This phrase teaches that there should be nothing interposing between one’s flesh and the water. The expression “in the water” indicates that the verse is referring to a specific body of water, i.e., in the water of a ritual bath. The phrase “all his flesh” teaches that one must immerse in water that his whole body can enter at once. And how much is that?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- תורת מנחם אור ליום ג' כ"ג אדר, ה'תש"כ ביצה ח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצח דין שחיטה ביו"ט לה מאותו ספר ביצה ח, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קסח (ב) מאותו ספר ביצה דף ח
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שה (ב) מאותו ספר ביצה ח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שסו דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בתוכו ביצה ח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שה במה בהמה יוצאת בשבת שם ח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד ביצה ח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצח דין שחיטה ביום טוב ביצה ח, ב

