והשתא
והשתא אתי שפירמט מ"ש בספר התרומה פרק י"זנ דאיסור מחט נקובה הוא משום דלאו תכשיט היא כאינה נקובה ומשוי הוא, ומאי שנא מרצועות ומשיחות של בתי שוקים דשרינא כמו בירית. ואין לומר משום דמיוחדות ואורחא לכך משא"כ במחט דלאו אורחא כמו שכתב ב"י סי' ש"גנב, דזה אינו במשמע לשון ספר התרומה כלל, אלא דבעי תכשיט דוקא, עיין שם גבי נושק"א ובסימניםנג. ולפי מ"ש אתי שפיר, דה"ל כטבעת הכלים דמשמשים לצורך לבישה שלא יפלו הבתי שוקים לגמרי, משא"כ במחט. ואין חילוק כלל בין אשה לאיש, כמ"ש בסמ"ג דף י"ח ע"ד ול[כ]רוך רצועה ולמתוחנד כו', והא דנקטו אשהנה, היינו משום שבאיש קבועים ותלויים משיחות באבנט דמכנסים להגביה הבתי שוקים עיין ספר התרומותנו. גם אין לומר דמשיחה היא דרך מלבוש כמו שכתב ספר התרומה ריש פ"ונז גבי חוטי צמר מה שאין כן במחט, דהא כבלים נמי מיקרי דרך מלבוש בספר התרומהנח. והשתא אתי שפיר נמי דפורפת על המטבענט אף שאינו מיוחד לכך ועומד להסירו משם וכמו מחט נקובה, אלא דאפילו הכי שרי אם פרפה מבעוד יוםס, משום דמשמש להך לבישה כטבעת הכלים שבלעדו היה המלבוש נופל לגמרי. והא דנקט ספר התרומה לשון איסורא לחוד גבי מחט נקובה ולא חיובא כדתנן במתניתיןסא, וגם בפ"וסב לא הזכירו ספר התרומה בכלל חיובי חטאת שצריך ליזהר בהם גם האידנאסג עיין שם, יש לומר דסבירא ליה כירושלמיסד דמוקים למתניתין באשה גדלת דוקא, לרבנן דפליגי אדרבי מאיר באומן דרך אומנתוסה, אבל בשאר נשים ואנשים הוצאה שלא כדרכה היא. ולפי זה מיירי מתניתין בתחובה בבגדה באיזה מקום שיהיה, וכמו שנתבאר לעילסו דבימיהם לא היו הנשים מתכסים בצעיפים ע"י מחטים ולא במפתחי החלוק. ואיסור זה בצעיף ומפתח החלוק נלמד מאוגרת בה שערה לרב יוסףסז, דדוקא באינה נקובה פטורה אבל בנקובה חייבת (והיינו לר' מאיר בכל הנשים ולרבנן בגדלת כדאיתא בירושלמי משום שדרך הוצאה היא להן ותחוב בבגדיהןסח, וא"כ הוא הדין אם תחובה בשבכה לאגור השער לא גרע ומקרי דרך הוצאה). והיינו טעמא דחייבת בנקובה משום דלאו תכשיט הוא כמו אינה נקובה, לרב יוסף דסבירא ליה שהיא תכשיט אף שאוגרת בה שערה (ומה שנתבאר לעיל דאוגרת דמי לפורפת על האבן ולבירית, היינו לאבייסט).
הערות
- מט. שמטעם האמור לעיל לכך שהמחט חשיב תכשיט, כיון שגם בלי המחט לא יפול החלוק, מטעם זה עצמו לא חשיב המחט מלבוש (לדעת ס' התרומה וסמ"ג). וראה לקמן (ד"ה והנה לפי"ז נסתר) יתבאר הדוחק שבטעם הב"י (למה שהמחט הנקוב לא חשיב מלבוש), ולקמן (ד"ה והנה לפי"ז במחט) יתבאר טעם נוסף.
- נ. סי' רנד (שהוא ביאור מסכת שבת פי"ז): ומחט נקובה ... אסור לצאת ברה"ר כשסגר מפתח חלוקו של צוארו דאינה תכשיט, ולא האשה צעיפה.
- נא. בספר התרומה (סי' רמ) ובסמ"ג (יח, ג). וראה שוע"ר סי' שג ס"כ.
- נב. ד"ה ולא תצא במחט נקובה. וכ"ה בשוע"ר שם סי"א. סי' שא ס"ד.
- נג. סי' רמ (וכדלעיל בהג"ה ג), שגם כל ההיתר במחט שאינו נקובה לסגור מפתחי חלוקה הוא מטעם תכשיט.
- נד. הבתי שוקים (הוכחה זו הובאה גם לעיל בהג"ה ג).
- נה. בס' התרומה (סי' רמ) ובסמ"ג שם (יח, ג): א"כ מותר לאשה לקשור רצועות או דבר אחר סביב בתי שוקים פן יפלו למטה.
- נו. שם ובסוס"י רנד. וראה גם שוע"ר סי' שא סמ"ו וש"נ.
- נז. סי' רלט (שהוא ביאור מסכת שבת פ"ו): וכל הדברים האלה הוו כמו מלבוש.
- נח. סי' רמ: וכבלים קרי כשיש שלשלת מזו לזו ומקריא תכשיט אותה שלשלת ... והכבלים הוו כמו מלבוש (דהיינו כנ"ל, שהכבלים הם כדי שלא יפלו הבתי שוקיים).
- נט. משנה סה, א.
- ס. בס' התרומה שם: אבל אם כרך ופירף מערב שבת שרי אף על המטבע.
- סא. סב, א: לא תצא אשה במחט הנקובה כו' ואם יצאה חייבת חטאת.
- סב. סי' רמ (שהוא המשך ביאור מסכת שבת פ"ו).
- סג. שאין לנו רה"ר.
- סד. שבת פ"ו ה"ג: תיפטר באשה גודלת (באשה המגדלת שער במחט והוה כאומן דרך אומנתו. קרבן העדה).
- סה. ברייתא בירושלמי: לא יצא החייט במחטו שבכליו ... ואם יצאו הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים (ובבלי יא, ב גרסינן רבי יהודה) אומן באומנתו חייב. משא"כ לדידן (ראה שוע"ר סי' שא ס"ט וש"נ) דקיי"ל כרבי מאיר.
- סו. ד"ה והא דלא.
- סז. ס, א שמבאר המשנה במחט שתוחבת בסבכה שלא תיפול, ואפילו הכי מחייבינן במחט נקובה.
- סח. משא"כ לדעת ס' התרומה לא קיי"ל כרבי מאיר (בפרט זה, שדרך הוצאה לאשה במחט), וסבירא לן שאין דרך הוצאה היא להן ואינה חייבת, כדלעיל.
- סט. שחולק על רב יוסף שם, והכי קיי"ל. אבל הוכחת בעל התרומה היא מדעת רב יוסף שסובר שהיא תכשיט, ומ"מ מחייבינן בזה בנקובה, שמע מינה שגם בצעיף ומפתח החלוק אסור במחט נקובה.
משנה שבת י״ז - הטקסט מספריא
כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן:
נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים וקורדום לחתוך את הדבלה. מגירה לגרור בה את הגבינה. מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות. את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. מחט של יד ליטול בו את הקוץ ושל סקאים לפתוח בו את הדלת:
קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אין מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת:
רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:
כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית. שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך. רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה. ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן:
האבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה. זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת:
פקק החלון רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו:
כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים בשבת. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת:
משנה שבת ו׳ - הטקסט מספריא
במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה. ולא תטבול בהן עד שתרפם. ולא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין. ולא בכבול לרשות הרבים. ולא בעיר של זהב. ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם. ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאת אינה חייבת חטאת:
לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת:
לא תצא אשה במחט הנקובה. ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכוליאר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון:
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי שנאמר (ישעיה ב, ד) וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. כבלים טמאין ואין יוצאין בהם בשבת:
יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין. בכבול ובפאה נכרית לחצר. במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה. בפילפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרים:
יוצאה בסלע שעל הצינית הבנות קטנות יוצאות בחוטין ואפילו בקיסמין שבאזניהם. ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה:
פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת:
הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר ורבי יוסי אוסר. ואם יש לו בית קיבול כתותים טמא. סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן בעזרה. כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהם בשבת ואין נכנסין בהן בעזרה. אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן:
הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה:
יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.