(א)
סימן עו
(א) ומכל מקום בטל הוא כו'. מ"אא. ותי' הב"יב א"א לומר כלל לשיטת הרא"שג ודו"ק. עי' השגת הראב"דד דדבוקה דוקא ולא קאי אגומא ומשום הכי כתב הרשב"אה על הראב"ד חילוק זהו וכן דעת הרז"הז:
הערות
- א. ס"ק ו.
- ב. ד"ה היתה צואה על בשרו, בשם הרשב"א בשם הראב"ד, דזימנין דמיגליא כשהוא הולך.
- ג. ברכות פ"ג סי' נא. לכן נתבאר בפנים החילוק לשיטת הרא"ש.
- ד. הלכות ק"ש פ"ג הי"א.
- ה. ברכות כה, א ד"ה צואה על בשרו.
- ו. וראה גם השגת הראב"ד על בעל המאור ברכות כה, א ד"ה במקום קינוח.
- ז. בהמאור הקטן שם ד"ה איתמר צואה על בשרו.
משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳:י״א - הטקסט מספריא
היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא וקורא והוא שלא יהיה סנדלו נוגע בה היתה כנגדו צואה מעוטה ביותר כמו טיפה רוקק עליה רוק עבה עד שתתכסה וקורא היתה נטישת צואה על בשרו או ידיו מטונפות מבית הכסא ולא היה להן ריח רע כלל מפני קוטנן או יבשותן מותר לקרות לפי שאין להן ריח רע אבל אם היתה במקומה אף ע"פ שאינה נראית כשהוא עומד הואיל ונראית כשהוא יושב אסור לקרות עד שיקנח יפה יפה מפני שהצואה לחה היא ויש לה ריח רע וכמה גאונים הורו שאסור לו לקרות אם היו ידיו מטונפות וכך ראוי לעשות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.