כז
כז ואינו רשאי לאכול אלא ממה שעושה בורצב ולא מדבר אחררצג אפילו שכרו לעשות בשניהםרצד ואפילו שניהם מין אחד כגון בוצר גפן זה לא יאכל מגפן זהרצה אלא אם כן אחד מודלה על גבי חבירורצו שאז נחשבים כאחד והדורך בגת עד שלא הלך שתי וערב אוכל בענבים ואינו שותה תירושרצז מפני שאין מלאכתו ניכרת בייןחצר והרי זה כאוכל בדבר אחררצט משהלך שתי וערב אוכל בענבים ושותה בתירושש שמלאכתו ניכרת בשניהם:
הערות
- רצב. ראה גם לעיל סכ"ב.
- רצג. משנה וגמרא צא , ב. רמב"ם הל' שכירות פי"ב ה"י. טור ושו"ע סי' שלז ס"ט.
- רצד. טור ושו"ע שם.
- רצה. בעיא דלא איפשיטא בגמרא שם, ופסק הרי"ף שם (נג, א) לאיסור. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם ס"י.
- רצו. גמרא שם. טור ושו"ע שם.
- רצז. רב נחמן בגמרא שם . רמב"ם שם הי"ב. טור ושו"ע שם ס"ט.
- חצר. רש"י שם ד"ה עד. טור ושו"ע שם.
- רצט. רש"י שם. שו"ע שם.
- ש. רב נחמן שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
משנה תורה, הלכות שכירות י״ב:י׳ - הטקסט מספריא
אסור לפועל לאכול ממה שהוא אוכל אכילה גסה שנאמר כנפשך שבעך ומותר לו למנוע את עצמו עד מקום היפות ואוכל ויש לו לאכול קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר אע"פ ששכרו במעה כסף שנאמר כנפשך שבעך אבל מלמדין את האדם שלא יהיה רעבתן ויהיה סותם את הפתח בפניו היה משמר ד' או ה' ערמות לא ימלא כרסו מאחת מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

