כג
כג ובתלוש אינו אוכל אלא כשעושה קודם שנגמרה מלאכתורמד של מין זה לענין חיוב מעשררמה אילו היה בזמן שהמעשר היה נוהגרמו אבל פירות תלושים שנגמרה מלאכתם למעשר אינו אוכל מהםרמז כשעושה בהם איזה מלאכה או נושאם שנאמררמח בדישו מה דיש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר עד שיתברר היטב מן המוץרמט אף כל תלוש שלא נגמרה מלאכתו למעשר.
במה דברים אמורים בפירות שחיוב האחרון שבהם הוא המעשר אבל חטיןרנ שהן עומדין לעשות מהן פתרנא ויהיה בהן חיוב חלה אוכל כשעושה בהןרנב עד שנתחייבו בחלה שהוא שעת עירוב הקמח במיםרנג וכשעושה אחר שנתחייבו בחלה כגון הלש והאופהרנד אינו אוכל וכן הנושא פת.
וכן הבהמה דינה כפועל בכל זה:
הערות
- רמד. משנה פז , סוע"א. רמב"ם הל' שכירות פי"ב ה"ב. טור ושו"ע סי' שלז ס"ב.
- רמה. רש"י שם ד"ה עד. רמב"ם שם ה"ה. טור ושו"ע שם ס"ג.
- רמו. תוס' פט, א ד"ה והבודל. לבוש שם ס"ג.
- רמז. ברייתא פט , א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- רמח. דברים כה, ד. ברייתא שם.
- רמט. ראה פירוש המשניות להרמב"ם מעשרות פ"א מ"ו (משימרח). פירוש הרע"ב שם. מחנה יוסף פסחים ע' מו וע' מח.
- רנ. רבינא שם (כרוך ותני) ורש"י ותוס' שם ד"ה אמר. רמב"ם שם ה"ה. טור ושו"ע שם ס"ג.
- רנא. טור ושו"ע שם.
- רנב. כגון שטוחן (רמב"ם שם).
- רנג. רש"י שם ד"ה הלש. סמ"ע שם ס"ק יד (ע"פ חלה פ"ג מ"א. רמב"ם הל' בכורים פ"ח ה"ב. טור ושו"ע יו"ד סי' שכז יו"ד סי' שכז ס"ב). וראה גם לעיל או"ח סי' קסח סט"ו (גלגול הקמח במים).
- רנד. ברייתא שם (הלש המקטף והאופה). רמב"ם שם. ותוס' שם ד"ה יצא (לענין המקטף).
משנה תורה, הלכות שכירות י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
מה בין העושה בתלוש לעושה במחובר שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמר מלאכתו ומשתגמר מלאכתו אסור לו לאכול והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן בסל עד שימלאנו וינפץ הסל למקום אחר ויחזור ויבצור וימלאנו ואינו אוכל אלא עד אחר שימלא הסל אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלין בתוך המלאכה כשהן מהלכין ואינן מבטלין:
משנה מעשרות א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה. הבצלים משיפקל. ואם אינו מפקל. משיעמיד ערימה. התבואה משימרח. ואם אינו ממרח. עד שיעמיד ערימה. הקטניות משיכבור. ואם אינו כובר עד שימרח. אף על פי שמרח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל:
רש"י על דברים כ״ה:ד׳ - הטקסט מספריא
לא תחסם שור. דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה, וְהוּא הַדִּין לְכָל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הָעוֹשִׂים בִּמְלָאכָה שֶׁהִיא בִּדְבַר מַאֲכָל; אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר? לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם (ספרי; בבא מציעא פ"ח):
בדישו. יָכוֹל יַחְסְמֶנּוּ מִבַּחוּץ? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר" — מִכָּל מָקוֹם; וְלָמָּה נֶאֱמַר דַּיִשׁ? לוֹמַר לְךָ מַה דַּיִשׁ מְיֻחָד דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אַף כָּל כַּיּוֹצֵא בוֹ, יָצָא הַחוֹלֵב וְהַמְגַבֵּן וְהַמְחַבֵּץ שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְחַלָּה, יָצָא הַבּוֹדֵל בִּתְמָרִים וּבִגְרוֹגְרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַמַּעֲשֵׂר (ספרי; ב"מ פ"ט):
לא תחסם שור THOU SHALT NOT MUZZLE THE OX [WHEN HE TREADETH OUT THE CORN] — Scripture is speaking of what usually occurs, but the same law applies to any cattle, non-domesticated beast and fowl that are doing some work that is connected with food. But if so why does it (Scripture) state “ox”? To exclude a human being from being subject to this law! (i.e. that if he restrains a workman from eating whilst engaged on some operation connected with food, the master is exempt from flagellation usually inflicted on one who transgresses a negative commandment) (Bava Metzia 88b).
בדישו WHEN HE TREADETH OUT THE CORN — One might think that one might muzzle it previous to that (lit., outside, i.e., before it starts working)! Scripture, however, states, “thou shalt not muzzle an ox” — which implies thou shalt not muzzle it under any circumstances (Bava Metzia 90b). Then why is threshing mentioned?. In order to tell you the following: What is threshing? Its characteristic is that it is done on a thing the work on which is not yet complete to make it liable to tithing and the giving of Challah, and which grows from the ground. So, too, this prohibition applies only to all operations which have similar characteristics: Thus there are excluded from the prohibition “not to muzzle” (i.e. you may restrain from eating) workmen who are engaged in milking, in cheese-making, or in pressing the moisture out of thick milk, all of which operations are done on things which do not grow from the ground; there are excluded, also, the workmen who are engaged in kneading, or in breaking the dough up into pieces for baking, for the work on it is then completed so that it becomes liable to Challah. There are also excluded the workmen engaged in separating dates and figs from the mass, for the work on them is then completed so that they become liable to tithing (Bava Metzia 89a).
משנה חלה ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים. ותטמטם בשעורים. גלגלה בחטים. וטמטמה בשעורים האוכל ממנה חייב מיתה. כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח:
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אימתי מפרישין חלה כשיתן את המים ויתערב הקמח במים מפריש החלה מתחלת דבר שנילוש שנאמר ראשית עריסותיכם והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר ה"ז חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידו לשם חלה ה"ז מותר.
שולחן ערוך, יורה דעה שכ״ז - הטקסט מספריא
הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח, אֵינָהּ חַלָּה, וְגֶזֶל בְּיַד כֹּהֵן, וּשְׁאָר הָעִסָה חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. וְאוֹתוֹ הַקֶּמַח שֶׁהִפְרִישׁ לְשֵׁם חַלָּה, אִם יֵשׁ בּוֹ עֹמֶר וְעָשָׂהוּ עִסָה, הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִמֶּנָּהּ חַלָּה. וְדַוְקָא בְּאוֹמֵר שֶׁיָּחוּל עָלֶיהָ שֵׁם חַלָּה בְּעוֹדוֹ קֶמַח, אֲבָל הַמַּפְרִישׁ קֶמַח וְאוֹמֵר: כְּשֶׁתֵּעָשָׂה עִסָה יָחוּל עָלֶיהָ שֵׁם חַלָּה, דְּבָרָיו קַיָּמִים.
אֵימָתַי מַפְרִישִׁין חַלָּה, כְּשֶׁיִּתֵּן הַמַּיִם וִיעָרֵב הַקֶּמַח בַּמַּיִם. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם בָּעֲרֵבָה קֶמַח שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בַּמַּיִם שִׁעוּר עֹמֶר. וְאִם אָמַר: הֲרֵי זוֹ חַלָּה עַל הָעִסָה וְעַל הַשְּׂאוֹר וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר, וְלִכְשֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ עִסָה אַחַת תִּתְקַדֵּשׁ זוֹ שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן אִם מַתְנֶה שֶׁתָּחוּל הַחַלָּה אַף עַל הַקֶּמַח שֶׁיִּתְעָרֵב אַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת עֲרִיכָה. וְטוֹב לְלַמֵּד לַנָּשִׁים לְהַתְנוֹת כֵּן אִם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּתְעָרְבוּ שִׁעוּר חַלָּה אַחַר כָּךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ"ג). וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׂרֹף הַחַלָּה עַד אַחַר כָּל הָעֲרִיכָה.
הָאִדָּנָא טוֹב לְהַמְתִּין מִלְּהַפְרִישׁ חַלָּה עַד אַחֵר גְּמַר לִישָׁה, שֶׁתֵּעָשָׂה כָּל הָעִסָה גּוּף אֶחָד.
אוֹכְלִים עֲרַאי מִן הָעִסָה עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים, וְיִתְעָרֵב הַקֶּמַח בַּמַּיִם, וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים וְתֵעָשֶׂה כָּל הָעִסָה גּוּף אֶחָד.
אִם לֹא הִפְרִישׁ הַחַלָּה בָּצֵק, אֶלָּא אָפָה הַכֹּל, הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִן הַפַּת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.