ח
ח לא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעהפב שכל זיעת האדם הם סם המות חוץ מזיעת הפניםפג סימן לדבר בזעת אפיך תאכל לחםפד ולא יתן מעות בפיופה שמא יש עליהן מעט זיעהפו וגם יד הכל ממשמשת בהן ויש מהם חולים וזוהמתם דבקה בהן ומזקת לאדם כשנותנה לפיופז.
ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג גדול או בתוך צנוןפח שמא יפול אדם על חודה וימותפט או שמא ישב עליהצ ולא יתן מחט בתוך הלחם לכלב שמפסיד לו שמא ישתגע ויזיק לבריות אלא יתן לו סם המות ואין בו משום צער בעלי חיים כיון שמפסיד לוצא:
הערות
- פב. ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג. טור ושו"ע יו"ד סי' קטז ס"ה.
- פג. ירושלמי שם. רמב"ם הל' רוצח פי"ב ה"ד. טור ושו"ע שם ס"ד.
- פד. בראשית ג, יט. ש"ך שם ס"ק ב.
- פה. ירושלמי שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם ס"ה.
- פו. רמב"ם שם.
- פז. ר"ן ע"ז (י, ב) ד"ה אסור ליתן. ש"ך שם ס"ק ג.
- פח. ירושלמי שם. רמב"ם שם ה"ו. טור ושו"ע שם. וראה לעיל או"ח סי' רו ס"ח.
- פט. רמב"ם שם. שו"ע שם.
- צ. ר"ן שם ד"ה ממצע.
- צא. רש"ל ביש"ש ב"ק פ"י סי' לז. הובא בט"ז שם סוף ס"ק ו (לדעת התוס' ב"ק קטו, ב ד"ה ולא, שהריגת בע"ח אין בה משום צער בע"ח אלא משום בל תשחית, וכשמפסיד מותר). וכאן מותר אף לדעת הסוברים (שיטה מקובצת ב"ב כ, א בשם הר"י מיגאש, ור"ן חולין ה, ב ד"ה מתני'), שהריגת בע"ח יש משום צער בע"ח. וכ"ה לעיל הל' עוברי דרכים ס"ד.
שולחן ערוך, יורה דעה קט״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
צָרִיךְ לִזָהֵר מִלִּתֵּן מָעוֹת בְּפִיו, שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּי שְׁחִין. וְלֹא יִתֵּן פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ, שֶׁמָּא נָגַע יָדוֹ בִּמְצֹרָע אוֹ בְּסַם רָע. וְלֹא יִתֵּן כִּכַּר לֶחֶם תַּחַת הַשֶּׁחִי, מִפְּנֵי הַזֵּעָה. וְלֹא יִתֵּן תַּבְשִׁיל וְלֹא מַשְׁקִים תַּחַת הַמִּטָּה, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם. וְלֹא יִנְעֹץ סַכִּין בְּתוֹךְ אֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ צְנוֹן, שֶׁמָּא יִפֹּל אָדָם עַל חֻדָּהּ, וְיָמוּת. הַגָּה: וְכֵן יִזָּהֵר מִכָּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי סַכָּנָה, כִּי סַכַּנְתָּא חֲמִירָא מֵאִסּוּרָא, וְיֵשׁ לָחוּשׁ יוֹתֵר לִסְפֵק סַכָּנָה מִלִּסְפֵק אִסּוּר (ב"י בְּשֵׁם הש"ס). וְלָכֵן אָסְרוּ לֵילֵךְ בְּכָל מְקוֹם סַכָּנָה כְּמוֹ תַּחַת קִיר נָטוּי אוֹ יְחִידִי בַּלַּיְלָה (שָׁם), וְכֵן אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַנְּהָרוֹת בַּלַּיְלָה אוֹ לְהַנִּיחַ פִּיו עַל קִלּוּחַ הַמַּיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶן חֲשַׁשׁ סַכָּנָה (רַמְבַּ"ם). וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת מַיִם בִּשְׁעַת הַתְּקוּפָה, וְכֵן כָּתְבוּ הַקַּדְמוֹנִים, וְאֵין לְשַׁנּוֹת (אַבּוּדַרְהַם וּמָרְדְּכַי ס"פ כָּל שָׁעָה רוֹקֵחַ סִימָן ער"ה וּמַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים). עוֹד כָּתְבוּ שֶׁיֵּשׁ לִבְרֹחַ מִן הָעִיר כְּשֶׁדֶּבֶר בָּעִיר, וְיֵשׁ לָצֵאת מִן הָעִיר בִּתְחִלַּת הַדֶּבֶר, וְלֹא בְּסוֹפוֹ (תְּשׁוּבַת מהרי"ל סי' ל"ה). וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם מִשּׁוּם סַכָּנָה, וְשׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם וְאָסוּר לִסְמֹךְ אַנֵּס אוֹ לְסַכֵּן נַפְשׁוֹ בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעַיִּןִ בְּחוֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן תכ"ז.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
אסור לאדם ליתן [ב] מעות או דינרים לתוך פיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין או זיעה שכל זיעת אדם [ג] סם המות חוץ מזיעת הפנים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עוברי דרכים וצער בעלי חיים דיני עוברי דרכים וצער בעלי חיים ד מאותו ספר ב"ק קטו, ב · ב"ב כ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שמג דין קטן בשבת ט מאותו ספר ב"ב כ, א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה מהדורא בתרא (הגהה מאותו ספר ב"ב דף כ"
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן מא ב"ב כ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמג דין קטן בשבת ב"ב דף כ