ט
ט והואיל והנכרי אינו במצות טעינה ופריקהפה אלא משום צער בעלי חיים בלבד מצוה לפרוק עמופו ורשאי ליטול שכר על זהפז א"כ מהו שאמרה תורהפח כי תראה חמור שונאך וגו' לא בשונא נכרי אמרה תורה אלא בשונא ישראלפט. והאיך יהיה ישראל שונא לישראל והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבךצ אמרו חכמיםצא כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזרצב ואינו רשאי לילך לבית דין יחידי להעיד עליוצג שיקבל ענשוצד הרי מצוה לשנאתוצה עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה מצוה לפרוק ולטעון עמוצו כמו להחזיר אבידתו הואיל ועבר לתיאבוןצז:
הערות
- פה. סמ"ע ס"ק יט.
- פו. כדלעיל ס"ח.
- פז. כדלעיל ס"ד וס"ח.
- פח. שמות כב, ה.
- פט. ברייתא שם לב, סוע"ב. רמב"ם פי"ג הי"ד. שו"ע סי"א.
- צ. ויקרא יט, יז. פסחים קיג , ב. רמב"ם שם. שו"ע שם.
- צא. פסחים שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.
- צב. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה תניא ח"א פל"ב (בחברו בתורה ומצות וכבר קיים בו בו מצות הוכח תוכיח ואף על פי כן לא שב מחטאו). לעיל או"ח סי' קנו ס"ז-ח. הל' אונאה ס"ל.
- צג. פסחים שם. רש"י ורשב"ם שם ד"ה מותר. הגהות מיימוניות הל' עדות פ"ה אות א. רמ"א סי' כח ס"א. וכדלעיל הל' עדות ס"א.
- צד. שאם היה יכול להעיד והיה מקבל ענשו, כיון שנקלה אחיך הוא (מכות כג, א) ואסור לשנאתו.
- צה. רב נחמן בר יצחק שם. רמב"ם הל' רוצח שם. שו"ע סי' ערב שם. וראה גם לקמן ס"י. תניא שם. לקו"ש חי"ז ע' 217 הערה 17 ובשוה"ג.
- צו. רמב"ם שם. שו"ע שם.
- צז. כדלעיל הל' מציאה סל"ט.
משנה תורה, הלכות עדות ה׳ - הטקסט מספריא
אין חותכין דין מן הדינין על פי עד אחד לא דיני ממונות ולא דיני נפשות שנאמר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת ומפי השמועה למדנו שקם הוא לשבועה כמו שביארנו בהלכות טוען.
בשני מקומות האמינה תורה עד אחד בסוטה שלא תשתה מי מרים ובעגלה ערופה שלא תערף כמו שביארנו וכן מדבריהן בעדות אשה שיעיד לה שמת בעלה.
וכל מקום שעד אחד מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשר הראוי להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנשבע ממון על פיו על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים לעשות שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטל העדות אף שלשה והוא הדין למאה נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה העדות בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות.
בד"א בזמן שנתכוונו כולן להעיד אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד מה יעשו שני אחים בכלל העם וראו העם כשהרג זה את זה או כשחבל בו או כשחטף חפץ מידו.
וכיצד בודקין את הדבר כשיבואו לבית דין עדים מרובין כת אחת אומר להם כשראיתם זה שהרג או חבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות מה הדבר ובכלל העם באתי מפרישין אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא להעיד ולכוין העדות מפרישין אותו אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדות כולם בטלה במה דברים אמורים כשהיה בהן קרוב או פסול אבל אם כולם כשרים אחד שנתכוון להעיד או שלא נתכוון להעיד הואיל וראה הדבר וכיון עדותו והיה שם התראה חותכין הדין על פיו בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות.
שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותן אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד הרי זה בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר ולמה מקיימין העדות בשאר שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם.
אע"פ שהעד שחתום מתחילה בשטר הוא הפסול הרי השטר כשר.
כל עד שהעיד בדיני נפשות אינו מורה בדין זה הנהרג ולא ילמד עליו לא זכות ולא חובה ואם אמר יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות בין לזכות בין לחובה ומהו זה שנאמר למות כלומר עד שהעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יעיד וישתוק אבל בדיני ממונות יש לו ללמד עליו זכות או חובה אבל לא ימנה עם הדיינים ולא יעשה דיין שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני ממונות.
בד"א בדבר שצריך עדים מן התורה וצריך דיינים לדון באותו הדבר מן התורה אבל בשל דבריהם עד נעשה דיין כיצד אחד שהביא הגט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם הוא ושנים נותנין אותו לה ונמצא כאילו נטלוהו מבית דין וכן כל כיוצא בזה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.