א
דיני אונאה וגניבת דעת ובו ל"ב סעיפים:
א אסור לאדם להונות את חבירו בין במקחוא ליקח בזול ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחתב בין בממכרו למכור ביוקר ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת ואם הונה עובר בלא תעשהג שנאמרד וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. ולא יאמר שמא שוה כך וכך במקום פלוני או לזמן פלוני ישוה כך כי אין בזה הדבר אלא מקומו ושעתוה:
הערות
- א. משנה ב"מ נא, א. טור ושו"ע סי' רכז ס"א.
- ב. לוי ב"מ נה, א. רא"ש שם פ"ב סי' כ ד"ה גמ' וליתני, בשם הרמ"ה. טור סי' רכז ס"ב. רמ"א שם ס"ה. וראה לקמן ס"ג אם הדברים אמורים גם בפחות משתות.
- ג. רמב"ם הל' מכירה פי"ב ה"א. טור ושו"ע שם ס"א.
- ד. ויקרא כה, יד. גמרא שם. סמ"ע שם ס"ק א.
- ה. רבנו ירוחם במישרים נתיב ט ח"ג (לא, ג). ב"י ס"ט.
משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:א׳ - הטקסט מספריא
אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר (ויקרא כה יד): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו" ואף על פי שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להשבון ובין שהונה במזיד בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה חייב לשלם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.