יב
יב ואין למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמדרלה. וכן לא יסגף עצמו באכילה ושתיה וכל שכן להתענותרלו. וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאירלז. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטברלח וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותורלט בלי התראה כי מותרה ועומד הוארמ:
הערות
- רלה. מרדכי ב"מ רמז שמג בשם ירושלמי (דמאי פ"ז ה"ג). הגהות מיימוניות סוף הל' שכירות בשם אביאסף. רמ"א סי' רמה סי"ז. לקמן חו"מ הל' שאלה ושכירות ס"כ.
- רלו. ירושלמי דמאי פ"ז ה"ג. מרדכי שם. הגהות מיימוניות שם. רמ"א שם. לקמן שם.
- רלז. מרדכי שם. הגהות מיימוניות שם. רמ"א שם. לקמן שם (אסור להרבות במאכל שהמאכל מביא השינה ועצלה).
- רלח. רמ"א שם.
- רלט. מרדכי שם. הגהות מיימוניות שם. רמ"א שם.
- רמ. ב"מ קט , סוע"א. ב"ב כא, ב. רש"י שם ושם ד"ה כמותרין. רמב"ם הל' שכירות פ"י ה"ז. טור ושו"ע חו"מ סי' שו ס"ח.
תלמוד ירושלמי דמאי ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
משנה: פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר זוּ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְזוּ עֲשׂוּיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּאַחֲרוֹנָה וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת. וְחוֹסֵךְ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יַחְסוֹךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט אֶת מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יַחְסוֹךְ מִפְּנֵי שֵׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
הלכה: רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עָשׂוּ אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת. פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא נִשְׂרְפוּ הַפֵּירוֹת הַתְּרוּמָה בְטִיבּוּלָהּ. נִישְׂרְפָה הַתְּרוּמָה לִכְשֶׁיֵאָכְלוּ הַפֵּירוֹת קָדְשָׁה הַתְּרוּמָה לְמַפְרֵעַ.
מָהוּ חָשַׂ[ךְ] מִן מֵיכְלֵהּ הוּא מַפִּיק תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
תַּנִּי לֹא יַחֲרוֹשׁ אָדָם בְּפָרָתוֹ בַלַּיְלָה וְיַשְׂכִּירֶנָּה בַיּוֹם לֹא יַעֲשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלּוֹ בַלַּיְלָה וְיַשְׂכִּיר עַצְמוֹ בַיּוֹם. לֹא יַרְעִיב עַצְמוֹ וְלֹא יְסַגֵּף עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בִּמְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
רִבִּי יוֹחָנָן אֲזַל לְחַד אֲתַר אַשְׁכַּח סַפְרָא אַיַינֵיס אֲמַר לָהוּ מַהוּ כֵן. אָמְרוּ לֵיהּ צַיָים. אָמַר לֵיהּ אָסִיר לָךְ. וּמַה אִם מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וְדָם אַתְּ אָמַר אָסוּר מְלַאכְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָל שֶׁכֵּן.
רַב חִיָיא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב תְּנַיי בֵּית דִּין שֶׁתְּהֵא תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל פּוֹעֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת.
משנה תורה, הלכות שכירות י׳:ז׳ - הטקסט מספריא
הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות וכל כיוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזירו ההפסד שהפסידו מסלקין אותן בלא התראה שהן כמותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם:
שולחן ערוך, חושן משפט ש״ו:ח׳ - הטקסט מספריא
הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת לִבְנֵי הַמְּדִינָה, שֶׁהִפְסִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין לַיָּחִיד (טוּר), וְכֵן טַבָּח שֶׁל בְּנֵי הָעִיר שֶׁנִּבֵּל הַבְּהֵמוֹת, וְהַמַּקִּיז דָּם שֶׁחָבַל, וְהַסוֹפֵר שֶׁטָּעָה בַשְּׁטָרוֹת, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁפָּשַׁע בַּתִּינוֹקוֹת וְלֹא לִמֵּד אֲפִלּוּ רַק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם (מָרְדְּכַי שָׁם), אוֹ לִמֵּד בְּטָעוּת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ וְהָאֻמָּנִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְזְרוּ הַהֶפְסֵד שֶׁהִפְסִידוּ, מְסַלְּקִין אוֹתָם בְּלֹא הַתְרָאָה, שֶׁהֵם כְּמֻתְרִים וְעוֹמְדִים, עַד שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בִּמְלַאכְתָּם, הוֹאִיל וְהֶעֱמִידוּ אוֹתָם הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶם. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין צְרִיכִין הַתְרָאָה, מִכָּל מָקוֹם בְּעִינָן חֲזָקָה, דְּעַד שֶׁיִּהְיוּ מֻחְזָקִין אוֹ שֶׁיַּתְרוּ בָהֶן לֹא מְסַלְּקִינָן לְהוּ (הַמַּגִּיד פ"י דִשְׂכִירוּת ונ"י פֶּרֶק הַמְקַבֵּל). הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִכְתֹּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְנִמְצָא בוֹ טָעוּת, וְצָרִיךְ לִשְׂכֹּר אַחֵר שֶׁיַּגִּיהַּ אוֹתוֹ, אִם הֵם טָעֻיּוֹת שֶׁדֶּרֶךְ סוֹפְרִים לִטְעוֹת, אֵין הַסּוֹפֵר חַיָּב כְּלוּם. אֲבָל אִם טָעָה כָּל כָּךְ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִטְעוֹת, חַיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אָזְלֵינָן בָּתַר הַמִּנְהָג, אִם מִנְהַג הַמָּקוֹם שֶׁכּוֹתְבֵי סְפָרִים מַגִּיהִים, אַף זֶה צָרִיךְ לְהַגִּיהַּ. וּבִסְתָם מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין עַל הַסּוֹפֵר לְהַגִּיהַּ, אִם עָמַד וְהִגִּיהַּ מֵעַצְמוֹ, חַיָּבִים הַבְּעָלִים לְשַׁלֵּם לוֹ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סִימָן אֶלֶף נ"ו).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.