[ז]
[ז] שתבדוק עצמה. שאף שהתירו לשמש בלא בדיקת העד לאור הנרכה לא התירו אלא כשהעד קיים ותבדקנו למחר אבל כשנאבד אין כאן בדיקה כלל וצריכה לבדוק עצמה שנית ותניח העד למחר ותבדקנוכו (גמראכז ורש"יכח). אבל אם לא אבדה אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש כי די בבדיקה שלאחר תשמיש הראשון דלמה תבדוק ב' פעמים זה אחר זה (תוס'כט). ואף על פי שהעד שלאחר התשמיש אינה בודקתו עד למחר הרי זה מועיל גם לבדיקה שלפני תשמיש שני אבל בדיקה שלפני תשמיש הראשון צריכה לבודקו לאור הנר קודם שתשמש (ר"ןל).
ודעת רש"י ותוספות כמ"ש הר"ןלא בשמם דלא התירו לשמש בלא בדיקת העד לאור הנר אלא בבדיקה שהוזכרה במשנהלב דמיירי בעסוקה בטהרותלג אלא משום מיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי לבעלהלד משום הכי לא עדיפא מבדיקת הטהרות דסגי שתבדוק העד למחר קודם שתעסוק בטהרות.
ורמ"א לא חש לזהלה משום דבלאו הכי נמי דעת רש"ילו ותוס'לז וסיעתםלח דאפילו אשה שאין לה וסת כלל אינה צריכה בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחריו כשאינה עסוקה בטהרות אלא דראוי לחוש לדעת הרמב"םלט והרא"שמ ולדעת הרמב"ם הבדיקה שהוזכרה במשנה אינה לטהרות דוקאמא ואפילו הכי הקילו לבדוק העד למחרמב.
ואף אם תמצי לומר דהרא"ש לא סבירא ליה הכימג לא חש רמ"א לזה מאחר שרש"י ותוספות וסיעתם מקילין לגמרי וגם הש"ע לא הביא דעת הרמב"ם והרא"ש אלא שראוי לבעל נפשמד לחוש לדעתםמה אבל העיקר כסברא הראשונהמו שהביא בסתם כנודעמז (הלכך בג' פעמיםמח הראשונים אין להקל בלא בדיקת העדמט לאור הנרנ).
והש"ךנא כתב שדעת הרי"ףנב כדעת רש"י ותוס' וסיעתם דאפילו אין לה וסת כלל אין צריך בדיקה כלל לא הוא ולא היא אפילו בג' פעמים הראשונים וכמדומה שכן עמא דבר. והמנחת יעקבנג כתב שבמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו אבל במקום שאין מנהג אין להקל כלל נגד דעת הש"ע.
ומעוברת משהוכר עוברה ומניקה כל כ"ד חדש יש להקל בהן אף אם אין להן וסת דדמים מסולקים מהן כדלעיל סי' קפ"דנד והלכך אף ששופעות דם ורואות אינו אלא מקרה. ואף שחוששות לראייתן כדרך שחוששות לוסת שאינו קבוע לענין בדיקה בשעת הוסת ולפרוש מבעלה עונה אחת כדלקמן סימן קפ"טנה מכל מקום לענין בדיקה לפני תשמיש ואחריו שלא בעונת הוסת יש להקל הואיל ויש מקילין בכל ענין (תשובת מהר"ם פדוואה סי' כ"ה):
הערות
- כה. כדלעיל ס"ק ה.
- כו. ואם הניחה העד תחת הכר ולמחר מצאה עליו דם – ראה לקמן סי' קצ סל"ד.
- כז. טז, ב.
- כח. שם ד"ה זו וד"ה וזו.
- כט. שם ד"ה בדקה (מיד). וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' מט.
- ל. חידושי הר"ן טז, א סוד"ה מתני'. וראה גם חידושי רמב"ן ורשב"א שם.
- לא. שם ובדף יא, ב ד"ה דמגו.
- לב. טז, א.
- לג. ראה רש"י שם ד"ה דיה.
- לד. כדלעיל ס"ק א.
- לה. לדעת הר"ן שהצריך לבדוק העד שלפני תשמיש הראשון לאור הנר.
- לו. יב, ב ד"ה מאן דמתני.
- לז. שם ד"ה דמתני.
- לח. ספר התרומה סי' צד. סמ"ג לאוין קיא (לז, ב). רוקח סי' שיז. הגהות מיימוניות פ"ד אות כ (בשם רשב"ם).
- לט. פ"ד הט"ז.
- מ. פ"א סי' ה. וראה טהרה כהלכה ע' תקפד-ה.
- מא. ראה ר"ן שבועות ב, א. מ"מ שם הי"ד. כסף משנה שם הי"ז.
- מב. ראה רמב"ם שם הי"ז.
- מג. לבדוק העד למחר (כרמב"ם), אלא לפני תשמיש לאור הנר (כר"ן).
- מד. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' צז. ש"ך סי' רמב קיצור בהנהגת הוראות אות ה. וראה נדה טז, ב ותוס' ד"ה לא. פי כהן ע' קצב.
- מה. ראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' לו וע' מג (דהיינו שיצוה לאשתו לבדוק, גם לאחר תשמיש, וע"ד המבואר לעיל סי' קפד ס"ק ג). טהרה כהלכה פכ"ג אות ג. אהלי שם ז ע' רט.
- מו. שרק ג' פעמים הראשונים צריכים בדיקה לפני תשמיש ואחריו.
- מז. ראה שו"ת הרמ"ע מפאנו שם. יד מלאכי כללי השו"ע סי' יז. שדי חמד כללי הפוסקים סי' יג אוח ח. לעיל או"ח סי' שמח ס"ק א. יו"ד סי' לב ס"ק ב. כללי הפוסקים וההוראה כלל עג וכלל רפג. וכן הביא דעה זו בסתם לקמן סי' קפט ס"א, כדלקמן שם ס"ק יג.
- מח. ראה טהרה כהלכה פכ"ג הערה *4. אהלי שם ד ע' קנג.
- מט. ראה פס"ד צ"צ שמח, ב (היכי דנהוג כו'). חידושי הצ"צ על הש"ס קפז, ג (נראה להקל). שו"ת צ"צ סי' שי.
- נ. לחוש לדען הר"ן. וראה טהרה כהלכה פכ"ג הערה *16.
- נא. ס"ק א.
- נב. כתובות (ס, ב).
- נג. תורת השלמים ס"ק ב. וראה גם פס"ד צ"צ שמח, ב. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' נ.
- נד. סעיף ז.
- נה. סעיף לג.
שבועות ב׳ א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ שְׁבוּעוֹת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.
מַרְאוֹת נְגָעִים – שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה.
אֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינָתַיִם – הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים״ – עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר; מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה, אַף הַחִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה.
וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף – שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין?
MISHNA: With regard to oaths on an utterance of the lips, there are two types that are actually four types. The Torah specifies only two types of oaths whose violation renders one liable to bring a sliding-scale offering to atone for his transgression (see Leviticus 5:4): Where a person takes an oath to perform some action, and where he takes an oath to refrain from performing some action. With regard to both types, the Torah explicitly mentions liability only for an oath pertaining to one’s future behavior. Nevertheless, the Sages derive that one is also liable for a violation of both types of oaths when they pertain to one’s past behavior. Accordingly, although only two types are explicitly mentioned in the Torah, the Sages derive that there are actually four types.
The mishna lists similar groups of halakhot. With regard to cases of awareness of the defiling of the Temple by entering it while one is ritually impure, or defiling its sacrificial foods by partaking of them while one is ritually impure, there are two types that are actually four. It is prohibited for an impure person to enter the Temple (see Numbers 19:20) or to partake of its sacrificial foods (see Leviticus 7:19–20). If one transgressed either prohibition during a lapse of awareness, then upon becoming aware of his transgression, he is liable to bring a sliding-scale offering (see Leviticus 5:2). The Torah specifies that one is liable to bring the offering only in the case in which he had a lapse of awareness of the fact that he was impure. The Sages derive that one is liable not only in these two cases, but also where he was aware of his personal status but had a lapse of awareness concerning the identity of the place he was entering or the status of the foods he ate.
With regard to acts of carrying out that are prohibited on Shabbat, there are two types that are actually four. On Shabbat, it is prohibited to transfer an item from domain to domain. The Torah explicitly refers to only two cases, both of which involve an item being transferred from a private domain to a public domain: Where the transfer is made by a person who remains in the public domain, and where the transfer is made by a person who remains in the private domain. The Sages derive that liability is incurred in these cases also if the item is transferred from the public domain to the private domain. Although only two types are mentioned by the Torah, the Sages derive that there are actually four types.
With regard to shades of leprous marks on a person’s skin, there are two types that are actually four. The Torah specifies that if a leprous mark appears on a person’s skin, the afflicted person must undergo a process of purification and then bring various offerings. Part of the classification of these types of leprosy is based on their shade of white. Two types of marks are explicitly mentioned in the Torah, and the Sages derive that each of these two types has a secondary mark.
The mishna returns to the subject of defiling the Temple or its sacrificial foods. It elaborates on which offerings atone for different cases of defiling the Temple or its sacrificial foods: In cases in which one had awareness, i.e., he knew he was ritually impure and was aware of the sanctity of the Temple or foods involved at the beginning, i.e., before he transgressed, and had awareness at the end, i.e., after the transgression, but had a lapse of awareness of one of those two components in between, while he actually transgressed, this person is liable to bring a sliding-scale offering.
For cases in which one had awareness at the beginning, transgressed during a lapse of awareness, and still had no awareness at the end, the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur, and Yom Kippur itself, suspend any punishment that he deserves until he becomes aware of his transgression; and then to achieve atonement he brings a sliding-scale offering.
For cases in which one did not have awareness at the beginning but had awareness at the end, the goat whose blood presentation is performed outside the Sanctuary, i.e., the goat of the additional offerings of Yom Kippur, and Yom Kippur itself, atone, as it is stated with regard to the offerings brought on Yom Kippur: “One goat for a sin-offering aside from the sin-offering of the atonements” (Numbers 29:11). The verse juxtaposes the internal and external goats together to teach that for that which this one atones, that one atones. Just as the internal goat, i.e., the one whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, atones only for a case in which there was awareness of the components of the transgression at some point, i.e., at the beginning, so too, the external goat, i.e., the goat of the additional offerings of Yom Kippur, atones only for a case in which there was awareness at some point, i.e., at the end.
And for cases in which one did not have awareness, neither at the beginning nor at the end, the goats brought as sin-offerings for the additional offerings of the Festivals and the goats brought as sin-offerings for the additional offerings of the New Moons atone. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The goats of the Festivals atone for cases in which one never had awareness of the transgression, but the goats of the New Moons do not. But if so, for what do the goats of the New Moons atone?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.