[לג]
[לג] בדברי רצוי. שיפייסנה וידבר על לבהקמב דברי רצוי ופיוסיםקמג עד שתתרצה ותמחול לוקמד ויוצא לדברי הכל כי מחילתה מועלת אפילו בחיוב עונה של תורהקמה כ"ש בשל דבריהם (עיין מנחת יעקבקמו בשם רש"לקמז ודו"ק):
הערות
- קמב. ר"ת בספר הישר חידושים סי' מה. תוס' יבמות סב, ב ד"ה חייב.
- קמג. ספר התרומה הל' נדה סי' צג. סמ"ג לאוין קיא (לז, ב).
- קמד. מ"א או"ח סי' רמ ס"ק כט.
- קמה. רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"א. טור ושו"ע אה"ע סי' עו ס"ו. וראה גם לעיל או"ח סי' רפ ס"ב. לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ סוף ס"ד.
- קמו. בתורת השלמים ס"ק יט.
- קמז. שהקשה בביאוריו לסמ"ג לאוין קיא, איך אפשר להחמיר במה שאמרו בגמרא חייב. ואי מיירי במחילה מובן שפיר.
משנה תורה, הלכות אישות ט״ו:א׳ - הטקסט מספריא
האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר. בד"א בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פריה ורביה אבל לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים. מפני שהיא מצות עשה של תורה שנאמר פרו ורבו.
שולחן ערוך, אבן העזר ע״ו:ו׳ - הטקסט מספריא
הָאִשָּׁה שֶׁהִרְשֵׁית אֶת בַּעֲלָהּ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת שֶׁיִּמְנַע עוֹנָתָהּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה; אֲבָל אִם לֹא קִיֵּם, חַיָּב לִבְעֹל בְּכָל עוֹנָה עַד שֶׁיְּקַיֵּם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.