[יב]
[יב] התחתון. אבל בקרום העליון אין לחוש אפילו ניקב לפי דעת הב"י כדלעיל ס"א. ולפי דעת החולקים שם צריך שלא יהיה רושם ולא קורט דם גם בעליון (רש"לקכד ש"ךקכה).
והא דלא תלינן דלאחר שחיטה פריש וניקב הקרום התחתון או העליון מפני שיצא לבקש חמימות כאשר אפס חום הטבעי במות הבהמה כי היכא דתלינן מהאי טעמא בריאה שנמצאת נקובה בתולעים כדלקמן סי' ל"וקכו וכן בקורקבן כדלקמן סי' מ"טקכז. דשאני התם דסתמא דמלתא שהתולעים יצאו מבפנים לחוץ שדרכה של ריאה לגדל תולעים בתוכה וכן בקורקבן ושאר בני מעיים מצויים בתוכם תולעים הגדלים בפרש שבולעם העוף או הבהמה עם המאכל ומילתא דלא שכיחא כלל שיכנסו לתוכם תולעים מעלמא מחוץ לפנים וכיון דאמרינן שיצאו מפנים לחוץ ונקבו משום הכי תלינן בלאחר שחיטה שיצאו לבקש חמימות. אבל הכא מסתמא לא יצא מפנים לחוץ כי היא מלתא דלא שכיחא לגדל התולעים בתוך המוח עצמו או בתוך הראש (עיין שערי דורא סימן מ"זקכח) למעלה מקרום העליון ושכיח טפי דאתא מעלמא מחוץ לפנים דרך החוטם ומשום הכי נמצא בין ב' הקרומים. והלכך בדליכא רושם בקרום הא חזינן שעדיין לא ניקב אבל אם כבר ניקב לא ידעינן אימתי ניקב דאין לתלות בלאחר שחיטה טפי מבחיים אלא בנקב הנעשה ביציאת התולע מבפנים לחוץ דתלינן שיצא לבקש חמימות אבל בלאו הכי הוי ספק שקול ולחומרא. עיין תבואות שורקכט. עיין סימן כ"הקל וסימן נ'קלא:
הערות
- קכד. ביש"ש פ"ג סי' יא.
- קכה. ס"ק ח.
- קכו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה.
- קכז. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה. פס"ד צ"צ פז, ב.
- קכח. שתולעים שבראש הבהמה מעלמא אתו.
- קכט. סי' לו ס"ק כו, שהביא טעם זה בשם הכל בו סי' קא (עא, ג).
- קל. ס"ג וס"ק י (מתי תולים הנקבים בזאב).
- קלא. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"א, וש"ך ס"ק ב (שבמקום ריעותא אסרינן אף ספק טריפות). ונתבאר לעיל סי' כד ס"ק מ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.