יט
יט עלתה עליו חזזיתקיז (פירושקיח או ילפתקיט תרגומו או חזזן) והוא כמו אבעבועות דקותקכ ויש בו ממש שמקומן ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוגקכא אם הוא במקום אחדקכב מהאתרוג בלבד אינו פסול אלא אם כן הוא רובקכג של כלקכד האתרוג אבל אם הוא בשני מקומותקכה ויש בין שני המקומות מקום פנוי (שאין בו חזזית) לכל הפחות כשיעור חזזית אחת דהיינו שיכול להיות במקום זה טיפת חזזית משהו (דהיינו שתי אבעבועות דקות שפחות מכן אין נקרא חזזית כמו שיתבארקכו) ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין טיפה זו להחזזית הגדולקכז שאצלה מצד אחד ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין צד השני של טיפה זו לחזזית הגדול שאצלה הרי זה פסולקכח אפילו אם כל החזזית ביחד אינו אלא מיעוט האתרוג שכיון שיש בתוך החזזית מקום פנוי מראה אתרוג הרי זה כמנומרקכט ואינו הדורקל:
הערות
- קיז. משנה לד, ב. טור ושו"ע ס"ט.
- קיח. ערוך ערך חזז. מגיד משנה פ"ח ה"ז. באורי המלים בשו"ע שם.
- קיט. ויקרא כא, כ.
- קכ. רש"י שם ד"ה חזזית. רא"ש פ"ג סט"ו. טור ושו"ע סי"ג. וראה חידושי צמח צדק פ"ג דסוכה (עא, ד).
- קכא. רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סכ"ג.
- קכב. גמרא לה, ב. טור ושו"ע ס"ט.
- קכג. משנה לד, ב. טור ושו"ע שם.
- קכד. רא"ש שם (ולא רובו של צד אחד). מ"א ס"ק יב (ממשמעות השו"ע שם).
- קכה. גמרא שם. טור ושו"ע שם. וראה חידושי צמח צדק שם (עג, א) שאפשר שזה אינו פסול אלא מדרבנן.
- קכו. סעיף כב.
- קכז. כדלקמן ס"כ (לדעה הא'), עד שיהיו ביחד כשיעור רוב היקפו כו'.
- קכח. ט"ז ס"ק יד. אליה רבה ס"ק יח.
- קכט. גמרא שם. לבוש ס"ט. ודין מנומר יתבאר לקמן סכ"ו.
- קל. תוס' כט, ב ד"ה קפסיק (אף ברובו במקום א'). רא"ש שם. לבוש שם. מ"א סי' תרמט ס"ק כב. וכ"ה לקמן סכ"א. סי' תרמט סי"ז. וכדלעיל סי' תרמו סי"ב (בהדס), וש"נ.
רש"י על ויקרא כ״א:כ׳ - הטקסט מספריא
או גבן. שׁורי"ציולש בְּלַעַז, שֶׁגְּבִינֵי עֵינָיו שְׂעָרָן אָרֹךְ וְשׁוֹכֵב:
או דק. שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְעֵינָיו דֹּק, שֶׁקּוֹרִים טיל"א, כְּמוֹ "הַנּוֹטֶה כַדֹּק" (ישעיהו מ'):
או תבלל. דָּבָר הַמְבַלְבֵּל אֶת הָעַיִן, כְּגוֹן חוּט לָבָן הַנִּמְשָׁךְ מִן הַלֹּבֶן וּפוֹסֵק בַּסִּירָא, שֶׁהוּא עֹגֶל הַמַּקִּיף אֶת הַשָּׁחֹר שֶׁקּוֹרִים פרוני"לא, וְהַחוּט הַזֶּה פּוֹסֵק אֶת הָעֹגֶל וְנִכְנָס בַּשָּׁחֹר; וְתַרְגּוּם תְּבַלּוּל "חִלִּיז", לְשׁוֹן חִלָּזוֹן, שֶׁהוּא דוֹמֶה לְתוֹלַעַת אוֹתוֹ הַחוּט, וְכֵן כִּנּוּהוּ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל בְּמוּמֵי הַבְּכוֹר חִלָּזוֹן, נָחָשׁ, עֵינָב (בכורות ל"ח):
גרב או ילפת. מִינֵי שְׁחִין הֵם; גָּרָב זוֹ הַחֶרֶס, שְׁחִין הַיָּבֵשׁ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, יַלֶּפֶת הִיא חֲזָזִית הַמִּצְרִית, וְלָמָּה נִקְרֵאת יַלֶּפֶת? שֶׁמְּלַפֶּפֶת וְהוֹלֶכֶת עַד יוֹם הַמִּיתָה, וְהוּא לַח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים, וּבְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לַגָּרָב שְׁחִין הַלַּח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס" (דברים כ"ח), כְּשֶׁסָּמַךְ גָּרָב אֵצֶל חֶרֶס, קוֹרֵא לַיַּלֶּפֶת גָּרָב, וּכְשֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל יַלֶּפֶת, קוֹרֵא לַחֶרֶס גָּרָב, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּבְכוֹרוֹת (דף מ"א):
מרוח אשך. לְפִי הַתַּרְגּוּם מְרַס פַּחֲדִין, שֶׁפְּחָדָיו מְרֻסָּסִין — שֶׁבֵּיצִים שֶׁלּוֹ כְתוּתִין, פְּחָדִין כְּמוֹ "גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ" (איוב מ'):
או גבן — sourcils in O. F. — is one whose eye-brows have their hair long so that they lie over his eyes (Bekhorot 43b)
או דק — one who has in his eye a membrane which is called “toile” (web) in old French The word is similar in meaning to (Isaiah 40:22) “It is He that stretcheth out the heavens like a web (כַּדֹּק) (Bekhorot 48a).
או תבלל — (from בלל "to mingle") denotes anything that causes a mingling in the eye, e. g., a white line which extends from the white of the eye and intersects the סירא (the iris), which is the ring that encloses the black of the eye which is called prunelle in old French This white line intersects the circle and runs into the black (so that the white and the black of the eye mingle). The Targum rendering of תבלל is חילוז, connected in meaning with חלזון (a kind of worm); he translates it thus because that line resembles a worm. Thus, too, the Sages of Israel name it (the while line) among the blemishes of first-born animals: חלזון נחש עינב (worm, snake, wart) (cf. Bekhorot 38a,b).
גרב וילפת — These are kinds of boil; גרב is identical with חרס (mentioned in Deuteronomy 28:27) — a boil which is dry both inside and on the surface. ילפת is identical with the Egyptian lichen, (חזזית) (Sifra, Emor, Section 3 15). Why is it called ילפת (root לפת “to embrace")? Because it continues to cling to the body until the day of death. It is wet on the surface and dry inside. In another passage, however, Scripture gives the name גרב to a boil which is wet on the surface and dry inside, as it is said (Deuteronomy 28:27) "[The Lord will smite thee…] ובגרב ובחרס”, where גרב necessarily denotes a wet boil since חרס (identical with חרש, potsherd) denotes the dry species. But the explanation is as follows: חרס always denotes the dry skin disease, ילפח always the wet one; as to גרב it depends: When Scripture mentions גרב together with חרס it is calling a ילפת by the term ,גרב and when it mentions it (גרב) together with ילפת (as is the case here) it is calling a חרס by the term גרב. Thus is it explained in Bekhorot 41a.
מרוח אשך, according to the Targum, מרס פחדין, which signifies one whose פחדין are מרוססין, i. e., one whose testicles are crushed. פחדין has the same meaning as (Job 40:17) “and the sinews of his stones (פחדיו) are wrapped together”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.