ו
ו ישראל שהדליק מגוי במוצאי יום הכיפורים אין מברכין עליולא מפני שאורו של גוי נעשה בו מלאכה שהודלק ביום הכיפוריםלב ואע"פ שבמוצאי שבת מברכין עליולג לפי שהוא מברך על תוספת שלהבת של היתר שנתוסף בנרו של ישראללד מכל מקום במוצאי יום הכיפורים אין מברך עליו לפי שתוספת שלהבת זו היא נולדה עכשיו ודומה לאור היוצא מן האבנים במוצאי יום כיפור שאין מברכין עליו ולא על האור שהודלק ממנולה אלא על האור שדלק מערב יום כיפור או על האור שהודלק ממנו ולכן נוהגין להדליק נר להבדלה מעששיות של בית הכנסת שדלקו מערב יום כיפורלו:
הערות
- לא. רמב"ן ברכות סופ"ח. מ"מ הל' שבת פכ"ט הכ"ז. שו"ע ס"ה.
- לב. לבוש ריש ס"ה.
- לג. ברייתא ברכות נג, א. וכדלעיל סי' רחצ ס"ט.
- לד. גמרא שם. וכדלעיל שם.
- לה. כדלעיל ריש ס"ה וש"נ.
- לו. רמב"ן שם. מ"מ שם. שו"ע שם.
משנה תורה, הלכות שבת כ״ט:כ״ז - הטקסט מספריא
אור שהודלק בשבת לחולה ולחיה מברכין עליו במוצאי שבת. אור שהוקדח מן העצים ומן האבנים מברכין עליו במוצאי שבת שהיא היתה תחלת ברייתו בידי אדם. אבל אין מברכין עליו במוצאי יום הכפורים שאין מברכין במוצאי יום הכפורים אלא על אור ששבת. אף על פי שהודלק לחולה או לחיה ביום הכפורים מברכין עליו שהרי שבת מעבירה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

