ד
ד ועיקר הסעודה הוא הלחם אשר הוא אוכלכג לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פתכד יותר מכביצה מעטכה שעד כביצה נקרא אכילת עראיכו וצריך לקבוע כל סעודה על הייןכז דהיינו שישתה יין באמצע סעודתוכח אם ידו משגתכט וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתול ואל יצמצם בהוצאת יו"ט שכל מזונותיו ויציאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לולא ועיין בסי' רמ"בלב:
הערות
- כג. כדלעיל סי' קפח ס"י וש"נ (ושם, שחיוב אכילת פת ביו"ט הוא גם משום חיוב ענג ושמחת יו"ט).
- כד. מ"א סוף סק"ב. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה מוציא מצה. לעיל סי' תעה ס"ג (לחם משנה. ומציין לכאן). לעיל סי' עדר ס"ב (אופן הבציעה).
- כה. מ"א סי' רצא סק"א. וכדעה הא' דלעיל סי' עדר ס"ו, וש"נ.
- כו. מ"א שם. וכדלקמן סי' תרלט סי"א וש"נ.
- כז. רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ט. שו"ע ס"א.
- כח. כסף משנה שם.
- כט. רמב"ם שם ה"י.
- ל. טור סי' רסב בסופו. שו"ע סי' רנ ס"ב. וכדלעיל סי' רמב ס"ב (בשר ויין).
- לא. ביצה טז, רע"א.
- לב. סעיף ג ואילך. וראה גם הל' ת"ת פ"א סוף ה"ז.
משנה תורה, הלכות שבת ל׳:ט׳ - הטקסט מספריא
חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות. ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות. וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות. וכן בימים טובים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

