ו
ו סולם של עלייהמט דהיינו סולם גדולנ שעשוי לעלות בו על גג הבית אסור לטלטלונא ביו"ט כמו שאסור לטלטלו בשבת מטעם שנתבאר בסי' ש"חנב ואפילו אין מטלטל את כולו אלא מקצתו כגון שרוצה לנטותו מעט ממקום למקוםנג הרי זה אסור בין בשבת בין ביו"טנד כדין כל מוקצה שאסור לטלטל אפילו מקצתו כמ"ש בסי' שי"אנה וש"חנו ע"ש:
הערות
- מט. ברייתא ט, ב כרבי יהודה. טור ושו"ע ס"ד.
- נ. תירוץ הא' בתוס' שם ד"ה מאי. ר"ת בתוס' עירובין עז, ב ד"ה אי הכי. טור ולבוש ס"ד. שו"ע סי' שח סי"ט.
- נא. רמב"ם הל' שבת פכ"ו ה"ז (שאין עליו תורת כלי). טור ושו"ע שם.
- נב. הלכה זו חסרה בשוע"ר שם, וראה שם מ"א סקל"ח (ונ"ל דטעמא דהוי כאחד מדלתות הבית; דלעיל שם סל"ה).
- נג. ר' חייא שם.
- נד. ראה מ"מ שם, ובהל' יו"ט פ"ה סוף ה"ד.
- נה. סעיף יב.
- נו. סעיף יד.
עירובין ע״ז ב - הטקסט מספריא
שֶׁמִּקְצָת עָלִין מְגוּלִּין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וְנִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת!
לָא צְרִיכָא, דְּבָעֵי מָרָא וַחֲצִינָא.
סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵינוֹ מְמַעֵט וְהַצּוֹרִי מְמַעֵט. הֵיכִי דָּמֵי סוּלָּם הַמִּצְרִי? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אַרְבָּעָה חֲווֹקִים.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי טַעְמָא דְּסוּלָּם הַמִּצְרִי דְּלָא מְמַעֵט? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לָךְ הָא דְּאָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא אָמַר רַב: מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ דָּבָר שֶׁנִּיטָּל בְּשַׁבָּת, וְכׇל דָּבָר שֶׁנִּיטָּל בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מְמַעֵט.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ צוֹרִי נָמֵי! הָתָם כּוֹבְדוֹ קוֹבְעוֹ.
אָמַר אַבָּיֵי: כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהִנִּיחַ סוּלָּם רָחָב אַרְבָּעָה מִכָּאן וְסוּלַּם רָחָב אַרְבָּעָה מִכָּאן, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — מְמַעֵט. שְׁלֹשָׁה — אֵינוֹ מְמַעֵט.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הָוֵי כּוֹתֶל אַרְבָּעָה, אֲבָל הָוֵי כּוֹתֶל אַרְבָּעָה — אֲפִילּוּ מוּפְלָג טוּבָא, נָמֵי.
אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: בָּנָה אִיצְטְבָא עַל גַּב אִיצְטְבָא, אִם יֵשׁ בָּאִיצְטְבָא הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה — מְמַעֵט. אִי נָמֵי אֵין בַּתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה, וְיֵשׁ בָּעֶלְיוֹנָה אַרְבָּעָה, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה — מְמַעֵט.
וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: סוּלָּם שֶׁשְּׁלִיבוֹתָיו פּוֹרְחוֹת, אִם יֵשׁ בַּשְּׁלִיבָה הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה — מְמַעֵט. אִי נָמֵי אֵין בַּשְּׁלִיבָה הַתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בַּשְּׁלִיבָה הָעֶלְיוֹנָה אַרְבָּעָה, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה — מְמַעֵט.
וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ:
some of the leaves of the turnip or radish are showing, he need not be concerned due to diverse kinds, i.e., that he violated the prohibition of planting food crops in a vineyard, as he did not intend to commit an act of planting; nor due to tithes, i.e., there is no concern lest the turnip or radish grew further, in which case he would be obligated to tithe it; nor due to the prohibition against working the land during the Sabbatical Year, and similarly, he need not be concerned that they grew further and that the additional growth is prohibited as produce that grew during the Sabbatical Year. And therefore, the turnip or radish may be taken from the ground on Shabbat. Even if most of the turnip or radish is underground, it is permitted to pull it from the ground on Shabbat. If so, in the case described in the mishna here, even if the basin buried in the ground has a rim, it should nevertheless be permitted to move it.
The Gemara answers: No, Rabbi Yeḥiel’s ruling is necessary in a case where the basin was so firmly attached to the ground that one would need a hoe [mara] or a spade to remove it, as this action would certainly involve digging, which is prohibited on Shabbat. Therefore, since the basin cannot be removed on Shabbat, it is considered fixed in its place and effectively diminishes the height of the wall.
It was taught in a baraita: An Egyptian ladder, which is small, does not diminish the height of a wall, whereas a larger, Tyrian ladder effectively diminishes its height. The Gemara asks: What are the circumstances of an Egyptian ladder; i.e., what characterizes it? The scholars of the school of Rabbi Yannai said: Any ladder that does not have four rungs.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What is the reason that an Egyptian ladder does not diminish the height of a wall? He said to him: Did you not hear that which Rav Aḥa bar Adda said that Rav Hamnuna said that Rav said: It is because it is an object that may be moved on Shabbat, i.e., it is not set-aside [muktze], and the principle is that any object that may be moved on Shabbat does not diminish the height of a wall, as it cannot be considered a permanent part of the wall.
The Gemara objects: If so, this should apply even to a Tyrian ladder as well, as a large ladder is also not set-aside and may be handled on Shabbat. The Gemara answers: There, in the case of a Tyrian ladder, its heaviness establishes it as part of the wall. Even though one is permitted to move it, since due to its weight it is not moved easily, it effectively diminishes the height of the wall.
Abaye said: If a wall between two courtyards is ten handbreadths high, and one placed a ladder four handbreadths wide against the wall on one side, in one courtyard, and another ladder four handbreadths wide on the other side, in the other courtyard, and there are less than three handbreadths between them, i.e., the two ladders on the opposite sides of the wall are within three handbreadths of each other, even if they are not directly opposite each other, this diminishes the height of the wall. The pair of ladders is regarded as a valid passageway between the two courtyards. However, if the gap between the two ladders is three handbreadths or more, this does not diminish the height of the wall.
And we only said this qualification if the wall was less than four handbreadths wide. However, if the wall was at least four handbreadths wide, then even if one ladder was greatly distanced from the other, this likewise renders it permitted. Since it is possible to walk along the thickness of the wall, the pair of ladders constitutes a passageway between the two courtyards.
Rav Beivai bar Abaye said: If one built a wooden platform next to the wall above another platform, then if the lower platform is four handbreadths wide, it diminishes the height of the wall to below ten handbreadths. Alternatively, if the lower one is not four handbreadths wide, but the upper one is four handbreadths wide, and there is a gap of less than three handbreadths between them, it diminishes the height of the wall, as the two platforms are considered as one.
And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: In the case of a ladder whose rungs are disconnected, if the bottom rung is four handbreadths wide, it diminishes the height of the wall. Alternatively, if the bottom rung is not four handbreadths wide, but the upper rung is four handbreadths wide, and there is a gap of less than three handbreadths between them, it diminishes the height of the wall, because the principle of lavud joins the two rungs together.
And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said:
משנה תורה, הלכות שבת כ״ו:ז׳ - הטקסט מספריא
סולם של עליה אסור לטלטלו שאין עליו תורת כלי. ושל שובך מותר להטותו. אבל לא יוליכו משובך לשובך שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד. קנה שמוסקין בו הזיתים אם יש עליו תורת כלי הרי הוא ככלי שמלאכתו לאיסור. קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו אם יש תורת כלי עליו הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר.
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ה׳ - הטקסט מספריא
אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול אלא צריך לשנות. ואם אי אפשר לשנות מותר. כיצד המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו. המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחריו אבל מוליכה בידו.
וכן משואות שדרכן לישא אותן במוט ישא אותן על גבו מאחריו. ושדרכן לישא אותן מאחוריו ישא אותן על כתפו. ושדרכן להנשא על הכתף ישא אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא. ואם אי אפשר לשנות נושא ומביא כדרכו. במה דברים אמורים בנושא על האדם אבל על גבי בהמה לא יביא כלל שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
אין מנהיגין את הבהמה במקל. ואין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו. ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ואיש שהיו רבים צריכין לו יוצאין בכסא אחריו ומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון.
אין מוליכין את הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו. אבל ברשות היחיד מוליכו. אע"פ שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור כאן התירו מפני שמחת יום טוב.
מי שהיו לו פירות על גגו וצריך לפנותם למקום אחר לא יושיטם מגג לגג ואפילו בגגין השוין. ולא ישלשלם בחבל מן החלונות ולא יורידם בסולמות שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אבל משילן אפילו דרך ארובה ממקום למקום באותו הגג. שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט לעיר או במוטה אלא מביאה אברים אברים.
כל שנאותין בו אפילו בחול אע"פ שאין נאותין בו ביום טוב כגון תפילין מותר לשלחן לחבירו ביום טוב. ואין צריך לומר דבר שנאותין בו ביום טוב כגון יינות שמנים וסלתות שמותר לשלחן. וכל דבר שאין נאותין בו בחול עד שיעשה בו מעשה שאסור לעשותו ביום טוב אין משלחין אותו ביום טוב.
כיצד אין משלחין ביום טוב תבואה לפי שאין נאותין בה בחול אלא אם כן טחן ואסור לטחון ביום טוב. אבל משלחין קטניות מפני שמבשלן ביום טוב או קולה אותן ואוכלן. ומשלחין חיה בהמה ועופות אפילו חיים מפני שמותר לשחוט ביום טוב וכן כל כיוצא בזה.
כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב כשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו בשורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם. כיצד הרי ששלח לחבירו בהמות או יינות ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה וכולן הולכין בשורה אחת הרי זה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. שלח שלשה מינין ביד שלשה בני אדם כאחד הרי זה מותר.
המערב עירובי תחומין ליום טוב הרי בהמתו וכליו ופירותיו כמוהו. ואין מוליכין אותן אלא בתוך אלפים אמה לכל רוח ממקום עירובו.
חפצי הפקר הרי הן כרגלי מי שזכה בהן. וחפצי הכותים קונין שביתה במקומן ויש להן אלפים אמה לכל רוח ממקומן גזירה בעלים כותים משום בעלים ישראל. פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס.
המוסר בהמתו לבנו הרי היא כרגלי האב. מסרה לרועה ואפילו נתנה לו ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה. מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהן.
מי שזימן אצלו אורחים ביום טוב לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו. שכל הסעודה כרגלי בעל הסעודה לא כרגלי האורחין. אלא אם כן זכה להן אחר במנות אלו מערב יום טוב.
וכן מי שהיו פירותיו מופקדין בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו אף על פי שהן ביד אלו שעירבו. במה דברים אמורים בשייחד להן קרן זוית אבל אם לא ייחד להן הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו.
בור של יחיד כרגלי בעליו. ושל אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל שהן מסורין לכל כרגלי הממלא מהן שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך. נהרות המושכין ומעיינות הנובעין כרגלי כל אדם ואם היו באין מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאין מהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.
שור של רועה כרגלי אנשי אותה העיר. ושור של פטם כרגלי מי שלקחו לשחטו ביום טוב. מפני שדעת בעליו למכרו לאנשים אחרים חוץ מאנשי אותה העיר מפני שהוא מפוטם והכל שומעין שמעו ובאין לקנותו. וכן אם שחטו בעליו ביום טוב ומכר בשרו. כל אחד ואחד מן הלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך מפני שדעת בעליו מערב יום טוב כך הוא שיקחו ממנו אנשי עיירות אחרות ונמצא שור זה כבור של עולי בבל שהוא מסור לכל.
הגחלת כרגלי בעליה לא כרגלי שואלה והשלהבת כרגלי מי שהיא בידו. לפיכך המדליק נר או עץ מחבירו מוליכו לכל מקום שהוא הולך.
השואל כלי מחבירו מערב יום טוב אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב הרי הוא כרגלי השואל. שאלו ממנו ביום טוב אף על פי שדרכו תמיד לשאול ממנו כלי זה בכל יום טוב הרי הוא כרגלי המשאיל.
שנים ששאלו חלוק אחד האחד שאלו ממנו שיתנו לו שחרית והשני שאלו ממנו שיתנו לו ערבית הרי כלי זה כרגלי שני השואלים ואינם מוליכים אותו אלא במקום ששניהם יכולין להלך בו.
כיצד הרי שעירב הראשון ברחוק אלף אמה ממקום החלוק למזרח ועירב השני ברחוק חמש מאות אמה ממקום החלוק למערב. כשלוקח הראשון החלוק אינו מוליכו למזרח אלא עד אלף אמה וחמש מאות אמה ממקום החלוק שהוא סוף התחום שיכול זה שעירב במערב להלך בו. וכשיקח השני כלי זה אינו מוליכו במערב אלא עד אלף אמה ממקום הכלי שהוא סוף התחום שיכול זה שעירב במזרח להלך בו. לפיכך אם עירב זה ברחוק אלפים אמה מן החלוק למזרח וזה ברחוק אלפים אמה למערב הרי אלו לא יזיזוהו ממקומו.
וכן האשה ששאלה מחברתה מים או מלח ולשה בהן עיסתה או בשלה בהן תבשיל הרי העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן. וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטו ביום טוב אע"פ שלקח כל אחד מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהן. אבל אם לקחו חבית בשותפות וחלקו אותה ביום טוב הרי חלקו של כל אחד כרגליו. הואיל ותחומין מדברי סופרים יש ברירה בהן ונחשוב כאילו חלק שהגיע לזה היה ברור לו ומובדל בחבית מערב יום טוב וכאילו לא היה מעורב. ואין אתה יכול לומר כן בבהמה שחלק זה שהגיעו אפילו נחשוב אותו שהיה מובדל בבהמה מערב יום טוב וכאילו היה ברור הרי ינק מחלקו של חבירו כשהיתה הבהמה קיימת שכל איבריה יונקין זה מזה ונמצא כל אבר ואבר מעורב מחלקו וחלק חבירו. לפיכך הן כרגלי שניהן
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט עירובין עז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנג דין כירה ותנור ליתן עליה הקדרות בערב שבת י מאותו ספר עירובין עז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמו דיני עירובין מן התורה ג מאותו ספר שם עז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רנג דין כירה ותנור ליתן עליה הקדרות בערב שבת עירובין עז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שע דיני שיתוף בעירוב עירובין דף ע"ז
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיח דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב עירובין עז, ב