ו
ו וכל זה כשנתבשלה עם ביצים אחרות אבל אם נתבשלה עם בשר או שאר מיני תבשיליןמה <(ג)> אפילו נימוחה כל הביצה ונבללה בתבשילמו אם יש בתבשיל ששיםמז כנגדה מותר לאכלו בו ביום אע"פ שיש בו ממשו של איסור שיש לו מתירין לפי שלא החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא כשנתערב מין במינומח כמ"ש ביו"ד סי' ק"במט עיין שםנ הטעם:
הערות
- מה. טור יו"ד סי' קב, לדעת ר"ת (תוס' לח, א ד"ה ולבטיל). שו"ע שם ס"א, וכאן ס"ג.
- מו. מ"א סק"ה. וראה קו"א סק"ג.
- מז. ואין צריך ס"א, כדלעיל ס"ה וש"נ.
- מח. ירושלמי נדרים פ"ו ה"ד. רא"ש שם סי' ג. תוס' שם. רמב"ם וראב"ד הל' מאכלות אסורות פט"ו הי"ב.
- מט. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף א. וראה גם לעיל סי' שלה ס"ד. סי' שצז סי"ב.
- נ. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ד.
תלמוד ירושלמי נדרים ו׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמִן הַקּוּם מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה.
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם כול׳. מָהוּ בַּקֻּם. חַלְבָּא מְקָטְרָא. מַה טָעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עֲלֵיהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. חַמְרָא מְבַשְּׁלָא.
זֶה הַכְּלָל שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהֶקְדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ. לֹא נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וכָל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. אִילֵּין נְדָרִין מַה אַתְּ עֲבִיד לְהוֹן. כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אוֹ כְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁהַזָּקֵן עוֹקֶר אֶת הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. אָמְרוּ. אֵינוֹ עִיקְּרוֹ אֶלָּא מִיכָּן וּלְהַבָּא. וַדַּאי מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִין גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין וְגִידוּלֵי גִידוּלִין הֶקְדֵּשׁ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי חוּלִין יִפְדֶּה אוֹתָן בִּזְמַן זַרְעָם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶּׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בָּצָל שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְדָא מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁהַנּוֹדֵר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר. אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. תִּיפְתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט״ו:י״ב - הטקסט מספריא
יראה לי שאפילו דבר שיש לו מתירין אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם כמו שביארנו ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בו כמו שביארנו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.