ג
ג וכיון שהיא אסורה באכילה אסורה <(א)> ג"כ בטלטוליח שהרי אינה ראוייה לכלום בו ביוםיט ואפילו ליגע בה אסורכ אע"פ שמותר ליגע בכל דבר שהוא מוקצה ואינו אסור אלא בטלטולכא מכל מקום כיון שהביצה היא עגולה אם יגע בה קרוב הדבר שיזיזנה מעטכב אבל מותר לכפות עליה כלי בשביל שלא תשברכג ובלבד שלא יגע בה הכליכד עיין סי' ש"חכה:
הערות
- יח. ברייתא ג, ב. רמ"א ס"א. וראה גם לעיל סי' תצז ס"ז וש"נ.
- יט. כדלקמן סי' תקטו ס"ד וש"נ. ונתבאר בקו"א סק"א.
- כ. טור ושו"ע שם.
- כא. כדלעיל סי' שח סי"ד.
- כב. ב"י ד"ה ומ"ש רבנו אסור בדעת המ"מ הל' שבת פכ"ה הכ"ג. מ"א סק"ב בדעת הרמ"א ס"א. וראה גם לעיל סי' שי ס"י (דעה הב').
- כג. ברייתא ג, ב. טור ושו"ע ס"ד.
- כד. ירושלמי ביצה פ"ה ה"א. ראב"ד שם. רא"ש פ"א סי' א. טור ושו"ע ס"ד.
- כה. ס"ט (כשאסור באכילה בשבת אסור לטלטלו), וסי"ד (שאסור לנגוע כשיכול להתנענע), וס"ס (שאין זה נקרא טלטול מן הצד).
משנה תורה, הלכות שבת כ״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר. כיצד לא יתן כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף. שהשמן שבנר אסור לטלטלו וכשיפול לכלי יאסר טלטול הכלי שהיה מותר וכן כל כיוצא בזה. לפיכך אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה. אבל כופה הוא הכלי עליה. וכן כופה הכלי על כל דבר שאסור לטלטלו שהרי לא בטלו שאם יחפוץ יטלנו.
תלמוד ירושלמי ביצה ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב. וּמְכַסִּין אֶת הַפֵּירוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף. וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכֵן כַּדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת:
הלכה: מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב כול׳. מַתְנִיתָה בְאוֹתוֹ הַגָּג. אֲבָל בְּגָג אַחֵר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. אֲבָל אִם הָיָה שָׁוֶה מוּתָּר. תַּנֵּי. הָיָה שָׁם חַלּוֹן מַשְׁחִילִין דֶּרֶךְ חַלּוֹן.
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. פּוֹרְסִין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי שַׁיפוּף שֶׁל לְבֵינִים בַּשַּׁבָּת.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא. אֲחוֹתִי אָמְרָה לִי מִשְּׁמוֹ. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב סוֹמְכִין לָהּ כְּלִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל. אֲבָל אֵין כּוֹפִין עָלֶיהָ כְלִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. כּוֹפִין עָלֶיהָ כְלִי. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא כְלִי נוֹגֵעַ בְּגוּפָהּ שֶׁלְּבֵיצָה.
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נָחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים פּוֹרְסִין עָלֶיהָ סַדִּין. בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה. וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. מַה כְּרַב. כִּשְׁמוּאֵל. כָּאן מִלְּמַעֲלָן וְכָאן מִלְּמַטָּן.
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. חֲפֵי לְסוֹטוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן. מְצַדְתְּא הַוְויָין פְרִיסִין וְהַוְיָין מִשְׁתַּרְפָן גַּו שִׁמְשָׁא. אַתּוֹן שָׁאֲלוּן לְרַב. מָהוּ מְטַלְטַלְתּוֹן. אֲמַר לוֹן. [אָסוּר לִיגַּע בְּהוֹן.] חַשְׁבִין עֲלֵיהוֹן מִתְנַנִּין תְּוֹחְתֵּי רֵאשֵׁיכוֹן וְשָׁרִי לְכוֹן מְטַלְטָלְּתוֹן.
תַּנֵּי. חָבִית שֶׁלְטֵבֵל שֶׁנִּתְרוֹעֳעָה. מֶבִיא כְּלִי אַחֵר וְנוֹתְנוֹ תַחְתֶּיהָ. נִתְמַלֵּא. אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁעוֹשִׂין תַּקָּנָה לְמוּקְצֶה לְהַצִּילוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. וְהָא תַנֵּי. עַל הָעֲבֹט שֶׁלְעֲנָבִים. עַל הַמַּעֲטָן שְׁלְזֵיתִים [שֶׁמְּשָׁכָן.] לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה טֵבֵל וְזֵה טֵבֵל. זֶה יֵשׁ לוֹ מוּקְצֶה וְזֶה אֵין לוֹ מוּקְצֶה. הָדָא אָמְרָה. שֶׁעוֹשִׂין תַּקָּנָה לְמוּקְצֶה לְהַצִּילוֹ שְׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. [תַּנֵּי.] נֵר שֶׁכָּבָה מַצִּילִין אֶת שַׁמְנוֹ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. כָּבָה. מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לֹא אָמַר אֶלָּא לְטַלְטְלוֹ. הָא לְהַצִּיל מַצִּילִין.
תַּנֵּי. נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת. נִתְמַלֵּא. שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. עָשׂוּ אוֹתוֹ כִּנְהָרוֹת וּמַעְיָינוֹת שְׁבָּאוּ מחוּץ לַתְּחוּם לְתוֹךְ הַתְּחוּם. וְתַנֵּי כֵן. נְהָרוֹת וּמַעְיָינוֹת שֶׁבָּאוּ מִחוּץ הַתְּחוּם לַתְּחוּם. מְמַלֵּא מֵהֶן בַּשַּׂבָּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּיוֹם טוֹב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.