ו
ו לא תקנו חכמים לקרות ההלללא אלא בשני ימים טובים הראשונים של פסחלב אבל לא בחולו של מועד וימים טובים האחרונים שאינן דומים לחולו של מועד של סוכות שתקנו לקרות בו בכל יוםלג לפי שכל יום הוא חלוק בקרבנותיו מיום חבירו ומיום טוב הראשוןלד והרי כל יום הוא כמועד בפני עצמולה מה שאין כן בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות יום טוב הראשוןלו לפיכך כולן טפלים ליום טוב הראשוןלז ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו ולא תקנו לקרות ההלל אלא בפרקיםלח דהיינו במועדים שהן באין מזמן לזמן ובהתחלת המועד הוא שתקנו לקרותו:
הערות
- לא. ראה לעיל סי' תפח ס"ב.
- לב. רבי יוחנן תענית כח, ב. ערכין י, סוע"ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ז. וכ"ה בסידור (סדר הלל).
- לג. תענית וערכין ורמב"ם שם. וראה גם לקמן סי' תרמד.
- לד. ערכין י, רע"ב.
- לה. רש"י תענית שם ד"ה יחיד. תוס' תענית שם ד"ה ויום טוב. וראה גם לקמן סט"ז. סי' תרמד.
- לו. ערכין שם. רש"י ותוס' שם. וראה גם לקמן שם.
- לז. אולי הוא ע"פ לשון הגמרא יומא ב, סוע"ב "טפל דידיה", אלא ששם קאי גם לענין סוכות ואפילו שמיני עצרת (לקו"ש חל"ז ע' 14 הערה 7).
- לח. ראה פסחים קיז, א: נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק.
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
מקומות שעושין יום טוב שני ימים גומרין את ההלל כ"א יום. תשעה ימי החג. ושמנה ימי חנוכה. ושני ימים של פסח. ושני ימים של עצרת. אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה. ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג. ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל. ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקוראין הצבור. וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כראשי חדשים.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג שו"ע אדה"ז או"ח סת"צ ס"ו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.