מב
מב ולפי דעתו של בן אביו מלמדושעה התשובה על שאלותיו דהיינו אמירת ההגדה שהיא מצות עשה מן התורה אפילו אם לא שאל אותו הבן כלוםשעו שנאמרשעז והגדת לבנך ביום ההוא וגו' ולפיכך צריך לומר ההגדה בלשון שמבינים הקטנים והנשיםשעח או יפרש להם הענין לפי דעתם אם הם מבינים הרבה יפרש להם הכלשעט:
הערות
- שעה. משנה קטז, א. רמב"ם פ"ז ה"ב.
- שעו. משמעות הגמרא שם (ראה סוע"א: פטרתן מלומר מה נשתנה). רמב"ם בספר המצות מ"ע קנז, בשם מכילתא דרשב"י פ' בא פי"ג, ג. ספר היד שם.
- שעז. שמות יג, ח. רמב"ם שם ושם. וראה גם מכילתא דרבי ישמעאל פ' בא פי"ח (הובא ברש"י עה"ת שם ובסדר ההגדה) שמפסוק זה לומדים שצריך לפתוח גם לבן שאינו יודע לשאול.
- שעח. כלבו סי' נ (יג, א). הובא ב"י סוף הסי'. רמ"א ס"ו בשם ר"י מלונדרי"ש. וראה לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה הא לחמא.
- שעט. רשב"ם שם ד"ה ולפי.
ספר המצוות, מצוות עשה קנ״ז - הטקסט מספריא
היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו יהיה יותר טוב כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, והכתוב שבא על הצווי הזה הוא אמרו והגדת לבנך ביום ההוא ובא הפירוש והגדת לבנך יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך כלומר מתחלת הלילה אתה מספר. ולשון מכילתא מכלל שנאמר כי ישאלך בנך יכול אם ישאלך בנך אתה מגיד לו כו' תלמוד לומר והגדת לבנך אע"פ שאינו שואלך, אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מנין תלמוד לומר ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, רוצה לומר שהוא צוה לזכרו כמו שאמר זכור את יום השבת. וכבר ידעת לשון אמרם ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כלה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף פסחים. (בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ח):
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ג סמ"ב
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.