ד
ד במה דברים אמורים בחטים של ישראל אבל חטים של נכרי שלעסן הנכרילג והשאילן לישראל להניחן על גבי מכתו בפסח הרי זה מותר אם אין אחריותו על הישראל כיון שאין דעתו לזכות בהם שיהיה שלו אלא עדיין הן ברשות הנכרי ולכך אינו עובר עליהם בבל יראה ובל ימצא ואם אין לנכרי חטים יכול הישראל להקנות לו חטים וילעסן הנכרי וישאילן להישראללד.
ואף על פי שהוא נהנה ומתרפא מחמץ בפסחלה אין בכך כלום כיון שהוא שלא כדרך הנאתולו אין בו איסור אלא מדברי סופריםלז ובמקום רפואה לא גזרו חכמיםלח:
הערות
- לג. כדי שלא יקנהו הישראל בלעיסה. ראה מ"מ וציונים.
- לד. כסף משנה הל' יסודי התורה פ"ה ה"ח, בשם ארחות חיים, בשם ה רשב"א . מ"א ס"ק ב.
- לה. ונתבאר לעיל סי' תמג ס"ג, שאפילו חמץ של גוי אסור בהנאה.
- לו. גמרא כה, ב. רמב"ם שם. מ"א שם.
- לז. כ"מ שם.
- לח. רא"ש פ"ב סי' ב. ש"ך יו"ד סי' קנה ס"ק יג. וראה לעיל סי' שכח סי"ט.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביוה"כ אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם אסורי מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.