יב
יב ואין צריך לומר אם מצות הללו באות משתי עיסות שהיה שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה שהן צריכין הקפה מעיקר הדין בשעה שמפריש מאחת על חבירתה שטוב להחמירנג שיגעו זה בזה בשעת הפרשהנד.
ואפילו מצות הבאות מעיסה אחת שהיה בה שיעור חלה שלדברי הכל אין צריך להפריש מהן מן המוקף בחוצה לארץ אפילו לכתחלה שהרי אמרו חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש אף על פי כן מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקףנה שיגעו זו בזו בתוך הכלי בשעת הפרשהנו ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש וכן נוהגין עיין סימן ר"סנז:
הערות
- נג. ח"י סוף ס"ק ז.
- נד. תוס' מו, ב סד"ה הואיל (הא'). נדה ז, א ד"ה ומקפת (נקודות הכסף יו"ד סי' שכו, בשם הרמב"ם הל' בכורים פ"ז הי"ב. ט"ז כאן ס"ק ב, בשם סמ"ג שם ). דעה הא' ב רשב"[ץ] ח"ב סי' רצא פ"ז.
- נה. רשב"ץ שם ריש פ"ז. וראה גם מ"א ס"ק ג.
- נו. רש"י מו, סע"א. רי"ף שם (יד, סע"א). הובאו ברא"ש פ"ג סי' ו (שאפילו היה בו שיעור צריך צירוף סל). שו"ת מהרש"ל סוס"י נח (שנוהגין בזה כרש"י). ח"י סוף ס"ק ז.
- נז. סעיף ה (במוסגר), ובקו"א שם ס"ק ב.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ז׳:י״ב - הטקסט מספריא
עיסה הטבולה לחלה אינה כחלה והרי היא כחולין לענין הטומאה שאין השני עושה שלישי בחולין כמו שיתבאר במקומו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל לפיכך שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהם מעיסה שלא הורמה חלתה ונותנו באמצע סמוך לעיסה הטהורה ומושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה כדי לתרום מן המוקף.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.