ב
ב אבל מותר ללוש את הקמח עם הסובין והמורסן שבו ויוצא בו ידי חובתוי שהרי עיסה זו חייבת בחלה אם יש בה כשיעור חיוב חלה דהיינו עשרוןיא אבל אם הפריש את הסובין או את המורסן מן הקמח וחזר ועירבו בתוכו ולש ממנו עיסה כיון שעיסה זו אינה חייבת בחלה אלא אם כן יש בה כשיעור חלה לבד מן הסובין או המורסןיב אינו יוצא ידי חובת מצה אלא אם כן אכל כזית לבד מן הסובין או מן המורסן דהיינו שאין הסובין או המורסן מצטרפין לכזית מצה כמו שאינן מצטרפין לעשרון לענין חלהיג:
הערות
- י. רי"ף פ"ב (י, ב), לפירוש ה רא"ש פ"ב סי' יד. רמב"ם פ"ו ה"ה. טור ושו"ע ס"א.
- יא. משנה חלה פ"ב מ"ו. טור ושו"ע יו"ד סי' שכד ס"ג.
- יב. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- יג. מ"א ס"ק ב שמסתפק). ח"י ס"ק ב (שאין מצטרפין). פר"ח ס"א.
משנה חלה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
חמשת רבעים קמח חייבים בחלה. הם. ושאורן. וסובן. ומורסנן. חמשת רבעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן. וחזר לתוכן. הרי אלו פטורין.
שולחן ערוך, יורה דעה שכ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
חָמֵשׁ רְבָעִים הַלָּלוּ, הַשְּׂאוֹר וְהַסֻבִּין וְהַמֻּרְסָן מִצְטָרְפִין לְהַשְׁלִים, אִם לָשָׁן בְּלֹא הַרְקָדָה, אֲבָל אִם רִקֵּד וְהִפְרִישׁ מֻרְסָן מִתּוֹכָם, וְחָזַר וְעֵרְבָן עִמּוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.