ו
ו במה דברים אמורים <(ה)> באותן חדרים שחיוב הבדיקה בהם בליל י"ד אינו אלא מדברי סופריםלו שמן התורה אין חוששין כלל שמא יש שם כזית חמץ כגון אוצרות יין ושמן שמסתפק מהן לסעודה וכיוצא בהן ושאר כל החדרים שאין רגילות להשתמש בהן חמץ בתדירות ואין צריך לבודקן כלל מן התורה אפילו לא ביטל חמצו אלא שחכמים תקנו לבדוק בהןלז והן אמרו שהיוצא מביתו קודם ל' יום לא חלה עליו עדיין תקנתן ומעמידין אותו על דין תורה אבל הבית וחדריו שרגילות לאכול בהן חמץ כל השנה ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץ שיש בו כזית והרי הוא חייב לבודקן ולבער החמץ שבתוכם מן התורהלח כשיגיע חצות יום י"דלט שנאמרמ אך ביום הראשון תשביתו וגומר וזה שיוצא מביתו ולא יחזור קודם הפסח שכשיגיע חצות יום י"ד לא יוכל לבדוק ולבער החמץ שבביתו הרי בשעה זו שהוא מפליג מביתו חל עליו מצות תשביתו מן התורהמא שמן התורה אין חילוק בין תוך שלשים יום לקודם שלשיםמב וכיון שחל עליו מצות תשביתו חל עליו גזירת חכמים שגזרו שהשבתה זו אינה מתקיימת בביטול והפקר בלבדמג אלא עד שמוציא את החמץ מביתו ומכל גבולו.
ויש חולקיןמד על זה ואומרים שאפילו יש ודאי חמץ הרבה מאד בתוך ביתו אינו זקוק לו אם יוצא קודם ל' יום ודי לו בביטול שיבטל במקום שיהיה שם כשיגיע ערב פסחמה וגם ביטול זה אינו אלא מדברי סופרים שמן התורה אינו עובר כלל בבל יראה ובל ימצא על החמץ שבביתו כיון שאין מצוי אצלו בימות הפסח והתורה אמרה לא ימצא מי שמצוי בידךמו והרי חמץ זה נחשב אצלו כחמץ שנפל עליו מפולתמז וכדברי האומריםמח שהוא כמבוער מן העולם לגמרי ואין צריך אפילו לבטלו מדברי תורה אלא מדברי סופרים שמן התורה אינו עובר עליו כלל בבל יראה ובל ימצא אף חמץ זה שאינו מצוי אצלו בימות הפסח הרי הוא אצלו כמבוער אלא שחכמים גזרו שאין יוצא ידי חובתו לכתחלה בביעור כזה אלא חייב הוא לבערו ביעור גמור כדינו קודם שיצא מביתו אם יוצא בתוך ל' יום אבל קודם ל' יום לא חלה עליו גזירת חכמים ומן התורה יכול הוא לבערו לכתחלה בביעור כזהמט דהיינו במה שמפליג מביתו שכשיגיע הפסח לא יהא החמץ מצוי אצלו ויהיה אצלו כמבוער.
ולענין הלכה <(ו)> יש לחוש לכתחלה לסברא הראשונה אבל בדיעבד כגון ששכח ויצא מביתו ולא ביער החמץ ממנו ונזכר בדרך וטורח לו לחזור ולבער יש לסמוך על סברא האחרונה ואין צריך לחזור לביתו לבער אם יצא קודם שלשים יוםנ:
הערות
- לו. כל בו סי' מח (ו, ד). ב"ח סוף ס"א. מ"א ס"ק ב וס"ק ח. שפסקו כ ירושלמי פ"א ה"א. וראה עוד בקו"א ריש ס"ק ו.
- לז. כדלעיל סי' תלג סי"ב-ג.
- לח. כדלעיל שם סי"ב. וראה לעיל שם סכ"ה וקו"א ס"ק ה, דזה נקרא חמץ ודאי.
- לט. כדלקמן סי' תמה ס"א וש"נ.
- מ. שמות יב, טו.
- מא. ב"י סי' תמה ד"ה כתב הרא"ש. וראה לקו"ש חל"ה ע' 65 הערה 32. מ"מ וציונים.
- מב. וכ"ה לקמן ריש ס"ו, וראה קו"א ס"ק ה-ו, ולעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט.
- מג. ראה מה שהוכיח בקו"א ס"ק ה-ו, מדברי הר"ן ומ"א ופר"ח, דבאורייתא (היינו לדעה הא' שלפנינו) אין לחלק בין תוך ל' לקודם אף לאחר שביטלו. וראה לעיל סי' תלג ס"ל (לענין מפולת) דגם למ"ד שאינו כמבוער מועיל הביטול מן התורה ומדרבנן. וראה הגהות על שו"ע הל' פסח סי' תלג סט"ו. תהלה לדוד ח"ג סי' כב.
- מד. רש"י שם ד"ה אוצר וד"ה אפילו מר"ה (ראה מהרש"ל ומהרש"א שם. ב"ח ד"ה כתב ה"ר פרץ ואילך). ר"ן שם (ב, ב) ד"ה וגרסינן וד"ה העושה.
- מה. ראה מהרש"א על פרש"י שם ד"ה דעתו לחזור, שדוקא כשדעתו לחזור בפסח חיישינן (לדעת רש"י) שמא ישכח לבטל בזמנו. וראה לעיל ס"א וקו"א ס"ק ב, שגם כשיוצא תוך ל' חיישינן שמא ישכח.
- מו. ראה הגהת [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ע' 26. מ"מ וציונים. קובץ שיעורים (פסחים) ח"ב סי' כ הערה 1.
- מז. ר"ן שם ד"ה וגרסינן. וראה הגהת [הרה"ק מהרי"ל] בקובץ מבית חיינו ח"ג ע' 26.
- מח. רש"י לא, ב ד"ה צריך, ור"ן שם (ט, ב) ד"ה אמר, שהיא דעה הא' דלעיל סי' תלג ס"ל.
- מט. כדעה הא' דלקמן סט"ו. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק ט וש"נ. וראה קו"א ס"ק ו, שגם לדעה זו אסור בהנאה אחר הפסח.
- נ. רמ"א סוף ס"א, לפירוש מ"א ס"ק ח, לענין אוצר (כדלקמן סוף סט"ו וסי"ח). וה"ה לענין מפרש, כמבואר בקו"א סוף ס"ק ו. וראה עוד שם ושם דהיינו כיון שלאחר ביטול החמץ הוי מידי דרבנן יש לסמוך על המקילים אפילו אין שם שעת הדחק. וראה גם לעיל סי' תלג קו"א סוף ס"ק ט, דקיי"ל בזה כרמ"א.
רש"י על שמות י״ב:ט״ו - הטקסט מספריא
שבעת ימים. שטיינ"א שֶׁל יָמִים:
שבעת ימים מצות תאכלו. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת" (דברים ט"ז) לִמֵּד עַל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁאֵינוֹ חוֹבָה לֶאֱכֹל מַצָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאכַל חָמֵץ; מִנַּיִן אַף שִׁשָּׁה רְשׁוּת? תַּ"לֹ "שֵׁשֶׁת יָמִים". זוֹ מִדָּה בַתּוֹרָה, דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ בִּלְבַד יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ יָצָא, מַה שְּׁבִיעִי רְשׁוּת אַף שִׁשָּׁה רְשׁוּת; יָכוֹל אַף הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן רְשׁוּת, תַּ"לֹ "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת" – הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה (פסחים ק"כ):
אך ביום הראשון תשביתו שאור. מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְקָרוּי רִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהוּא לִפְנֵי הַשִּׁבְעָה; וּמָצִינוּ מֻקְדָּם קָרוּי רִאשׁוֹן, "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד" (איוב ט"ו) – הֲלִפְנֵי אָדָם נוֹלַדְתָּ; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעָה? תַּ"לֹ "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ וְגוֹ'" (שמות ל"ד) – לֹא תִשְׁחַט הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם (פסחים ה'):
הנפש ההוא. כְּשֶׁהִיא בְנַפְשָׁהּ וּבְדַעְתָּהּ – פְּרָט לְאָנוּס (מכילתא):
מישראל. שׁוֹמֵעַ אֲנִי תִּכָּרֵת מִיִּשְׂרָאֵל וְתֵלֶךְ לָהּ לְעַם אַחֵר, תַּ"לֹ בְּמָקוֹם אַחֵר "מִלְּפָנַי" (ויקרא כ"ב) – בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רְשׁוּתִי:
שבעת ימים denotes a septaine (old French) of days.
שבעת ימים מצות תאכלו SEVEN DAYS SHALL YE EAT UNLEAVENED BREAD — But in another passage it slates: (Deuteronomy 16:8) “Six days shalt thou eat unleavened bread”! This teaches regarding the seventh day of the Passover that it is not obligatory to eat unleavened bread on it, but only this is required viz., that one should not eat leavened food. Whence may we derive that the other six days, too, are optinal as regards the eating of unleavened bread? From what Scripture states: “Six days [shalt thou eat unnleavened bread]”. For the following is a Rule by which the Torah may be expounded: Anything that is included in a general statement and goes out (i. e. Scripture singles it out) from this general statement for the purpose of teaching something, does not go out from it in order to teach something regarding itself alone but it goes out from it to teach something about everything that is included in the general statement. Now the seventh day is included in the general statement “Seven days shall ye eat unleavened bread”, and in the text “Six days shall thou eat unleavened bread” it has left the general statement. How is it with the seventh day? It is optional as regards the eating of unleavened bread, (as explained in the earlier portion of this comment)! This, according to the above rule, applies also to everything that was included in the general statement i. e. to the whole seven days, and therefore the other six days are also optional in this respect! One might think that the first night of the Passover is also optional (since it is part of the first day when as we have just shown the eating of unleavened bread is optional), therefore Scripture states, (v. 18) “at evening ye shall eat unleavened bread” Scripture thus fixes it as obligatory for that night (Pesachim 120a).
אך ביום הראשון תשביתו שאור EVEN THE FIRST DAY YE SHALL HAVE PUT AWAY LEAVEN — This means on the eve of the festival ye shall put it away — and that day is termed “the first (הראשון) day” because it is immediately before the seven days: We find in another passage, too, that a thing which precedes another is termed ראשון, as in (Job. 15:7) “Wast thou born ראשון Adam”, i. e. wast thou born before Adam? — But perhaps the text it referring only to the first of the seven days (i. e. the word ראשון has its ordinary meaning of first, and leavened food must be removed on the first day of the Festival and not on the preceding day)! Scripture, however, states: (Exodus 34:25) “Thou shalt not offer together with leaven [the blood of my sacrifice]” — i. e. thou shalt not slaughter the Passover sacrifice whilst leavened bread is still existent (but the Passover sacrifice was slaughtered on the afternoon of the day before the first day of the Festival; consequently all leavened food must have been removed by the hour of slaughter)(Mekhilta; cf. Pesachim 5a).
הנפש ההיא [FOR WHOSOEVER EATETH ANYTHING LEAVENED..] THAT SOUL [SHALL BE CUT OFF] — if it eats unleavened bread when it is in its will (נפש) and with its full consciousness — this would exclude one who does so being under some external compulsion (force majeure) (cf. Mekhilta).
מישראל [THAT SOUL SHALL BE CUT OFF] FROM ISRAEL — I might understand from this that he shall be cut off from Israel and that he will be able to betake himself to another nation! Scripture therefore states in another passage, (Leviticus 22:3) “[that soul shall be cut off] from my presence” — in every place that is My territory (i. e. everywhere) (Mekhilta).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לה ‹ וירא ‹ שיחה א ‹ 65 שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סתל"ו ס"ו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.