ד
ד עבר כל הרגל ולא בדק חייב לבדוק לאחר הרגלכא לאור הנרכב כדי לבערכג (מן העולם לגמרי ע"ד שיתבאר בסי' תמ"הכד) כל חמץ שימצא בבדיקתו שהוא אסור בהנאהכה משום שעבר עליו הפסח כמו שיתבאר בסי' תמ"חכו ואם לא יבדוק ויחפש אחריו כדי לבערו יש לחוש שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנוכז.
ועל בדיקה שלאחר הרגל לא יברך כלוםכח כי איך יברך וצונו על ביעור חמץ והרי הוא אוכל חמץכט ומה שהוא מצווה ומחוייב לבער חמץ זה שעבר עליו הפסח אינו אלא משום חשש תקלהל שלא יבא לאכלו אבל הביעור הזה מצד עצמו אין בו מצוה כלל שהרי אף אם משהה אותו בביתו ואינו מבערו אינו עובר על שהייה זו מצד עצמה בבל יראה ובבל ימצא אפילו מדברי סופרים אלא שנקרא עובר על דברי חכמים שאסרו לשהותו שלא יבא לידי מכשול אכילה אבל אם לא היינו חוששין שיבא לידי מכשול אין בשהייה זו מצד עצמה איסור כלל ולכך אין לברך על ביעור זהלא (כמו שהממית עופות שנדרסו שאסור להשהותן משום חשש תקלה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' נ"זלב ואין מברך על ביעורן מביתו) מה שאין כן כשהוא בודק ומבער בתוך הפסח שאז יש בביעור מצוה מצד עצמו שנאמרלג תשביתו שאור מבתיכםלד ואם אינו מבערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצאלה ואף אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח שאינו מצווה לבערו מן התורה מכל מקום כיון שגזרו חכמים שאין ביטול מועיל כלום <(ב)> מטעמים ידועיםלו הרי חמץ זה כאלו לא נתבטל ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים וגם יש בו מצות תשביתו מדברי סופריםלז ולכך מברך וצונו על ביעור חמץ:
הערות
- כא. משנה דף י , ב. טור ושו"ע.
- כב. רוקח סי' רסז. ב"ח בסוף הסימן. ח"י ס"ק א.
- כג. רמב"ם פ"ג ה"ה. והוא משום חשש תקלה שלא יבא לאכלו, כדלקמן בסמוך.
- כד. סעיף ד ואילך. וראה מ"מ וציונים.
- כה. רמב"ם שם. טור ושו"ע. וראה ח"י ס"ק ד.
- כו. סעיף א.
- כז. תוס' שם ד"ה ואם. לבוש.
- כח. רמב"ם פ"ג ה"ו. טור ושו"ע .
- כט. מ"מ שם.
- ל. ראה גמרא כ, ב וש"נ. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"י הי"ז. הל' מעשר שני פ"ב ה"ג. וראה מ"מ וציונים.
- לא. ראה לקמן תמב ס"כ. סי' תמו ס"ב.
- לב. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף כ. וראה גם לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א. סי' תמז ס"א.
- לג. שמות יב, טו.
- לד. לבוש.
- לה. מ"מ וכ"מ שם. לבוש. וראה מ"מ וציונים.
- לו. דלעיל סי' תלא ס"ד.
- לז. ראה מ"מ וציונים.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י׳:י״ז - הטקסט מספריא
כיצד פודין פירות נטע רבעי בזמן הזה אחר שאוסף אותן מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון נטע רבעי ואחר כך פודה את כולן ואפילו בפרוטה אחת ואומר הרי אלו פדויין בפרוטה זו ומשליך אותה פרוטה לים המלח או מחללן על שוה פרוטה מפירות אחרות ואומר הרי כל הפירות האלו מחוללין על חטים אלו או על שעורים אלו וכיוצא בהן ושורף אותן כדי שלא יהיו תקלה לאחרים ואוכל כל הפירות.
משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
וכן אם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות ה"ז מחולל ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיו תקלה לאחרים כפדיון נטע רבעי בזה"ז כמו שבארנו בהלכות איסורי מאכלות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

