ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין תח דין הנחת עירוב וקנין שביתה ובו סעיף אחד:

א

תח דין הנחת עירוב וקנין שביתה ובו סעיף אחד:

א מפני שתחומין מדברי סופרים הקילו בהם והתירו למי שצריך לילך ד' אלפים אמה לרוח אחת מרוחות העיר^א שיניח מזון ב' סעודות^ב בסוף אלפים מן העיר^ג וזהו הנקרא עירובי תחומין שמערב התחומין זה עם זה^ד ויתכוין לקנות שביתתו במקום עירובו^ה או סמוך לו במקום שיוכל להביא לשם עירובו בבין השמשות^ו ולאכלו אם היה רוצה להיות שם עד בין השמשות^ז ולאכלו שמתוך כך מועיל לו עירובו לקנות שם שביתה בבין השמשות^ח שנחשוב אותו כאלו שבת שם אע"פ שאינו שם בין השמשות לפי שדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שמזונותיו מונחים שם בין השמשות הרי זה כאלו הוא עצמו שבת שם ויכול להלך למחר ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח^ט אע"פ ששבת ולן בבית^י.

ומכל מקום אף שמשתכר בעירובו אלפים אמה שעכשיו יכול להלך מן העיר ד' אלפים לרוח אחת אלפים עד עירובו ואלפים להלאה מעירובו הרי הוא מפסיד בו אלפים שמן העיר לרוחות אחרות^יא כגון אם הניח עירובו לסוף אלפים למזרח העיר^יב אין לו ממקום עירובו אלא אלפים לכל רוח עם ד' קרנים שכל קרן הוא ג"כ אלפים כמו שנתבאר בסי' שצ"ט^יג נמצא שהאלפים שלמערב הם בצד מזרח העיר ואינו יכול להלך חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום אפילו פסיעה אחת ואין צריך לומר לצד מערב העיר ואפילו לצד מזרחה אינו יכול להלך על פני כולה אם היא רחבה יותר מד' אלפים וד' אמות^יד שזהו שיעור של מערב עירובו אלפים של רוחב קרן צפונית מערבית ואלפים של רוחב קרן מערבית דרומית וד' אמות ביניהן כשיעור רוחב מקום קניית שביתתו שקונה לו עירובו שכל המניח עירוב יש לו שם ד' אמות כמו שיתבאר בסי' ת"ט^טו כשמודדים לו אלפים לכל רוח מעירובו מודדים מחוץ לד' אמות אלו ואח"כ ממלאים הקרנות:

הערות

א. טור ולבוש ס"א.
ב. משנה פב, ב. טור ושו"ע סי' תט ס"ז. שיעורו נתבאר לעיל סי' שסח ס"ג (לענין עירובי חצרות) וש"נ. וכאן הוא בכל מיני מזון, כדלעיל סי' שפו ס"ד (לענין שיתופי מבואות) וש"נ. וכ"ה בסידור (עירובי תחומין).
ג. משא"כ הניח מחוץ לתחום אינו כלום (גמרא ס, ב. רש"י שם ד"ה חוץ לתחום. רמב"ם הל' עירובין פ"ו ה"ה. שו"ע סי' תח ס"ד).
ד. מ"מ הל' יו"ט פ"ו ה"ב, בדעת ה ראב"ד בהשגות שם.
ה. רש"י שבת דף ח , ב ד"ה נתכוין.
ו. משנה וגמרא לב, ב. רש"י שם ד"ה אלא דנתכוין. טור ושו"ע סי' תט ס"ב.
ז. גמרא לח, ב (בעינן סעודה הראויה מבעוד יום).
ח. משנה פב, א (שאין מערבין משתחשך). וראה גם לעיל סי' שצג ס"ג (לענין עירובי חצרות).
ט. רש"י רפ"ג ד"ה חוץ.
י. רמב"ם הל' עירובין פ"ו ה"א. שו"ע ס"א.
יא. משנה ס , רע"ב. רש"י שם ד"ה מה שנשכר. טור ושו"ע ס"א.
יב. כלומר, לסוף אלפים מביתו (שלן בו, והוא בתוך העיר) למזרח העיר, וכיון שלן בעיר לכן יכול לילך, אף שכלתה מדתו בתוך העיר (רש"י לח, ב ד"ה מערב. רמ"א ס"א. מ"א ס"ק ב).
יג. סעיף יד.
יד. רבינו יהונתן במשנה שם סוף ד"ה מה שנשכר (כשמדתו כלתה בסוף העיר, וכ"ש בנידון דידן). מ"א ס"ק ג.
טו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה טור ושו"ע שם ס"ח.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 3

כרך ל ‹ נח ‹ שיחה א ‹ 23 שו"ע אדה"ז או"ח סת"ח
כרך לו ‹ פורים ‹ שיחה א ‹ 162 שו"ע אדה"ז או"ח סת"ח
כרך כה ‹ תולדות ‹ שיחה ב ‹ 123 שו"ע אדה"ז או"ח סת"ח

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.