ב
ב בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצרו והשכירן לאחרים או שהשאילםח (לזמן בענין שאינו יכול לסלקם תוך הזמן בעל כרחםט) הרי הם אוסרים עליו בחצר כאלו היו בתים שלהם עד שיערבו וכן אסור לטלטל מביתו לבתיהם עד שיערבוי.
ואם יש לו בכל אחד מהם דברים שאינם ניטלים בשבתיא מחמת איסור שאסור לטלטלםיב אפילו לצורך גופםיג או מקומםיד כיון שלא סילק עצמו מבתים אלו מכל וכלטו אלא יש לו בהם תפיסת יד נעשה כאלו דר בהם ואין הדרים אוסרים עליוטז לפי שנעשו כולם כאורחים אצלויז ולפיכך גם הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר אע"פ שלא נתנו עירוב כמו שמותרים אורחים שמתארחים בביתו להוציא מביתו לחצר בלי שיערבו עמויח אבל אם אין לו בהם אלא דברים שמותר לטלטליט לצורך גופם או מקומם אין זו חשובה תפיסת יד כיון שיכול להוציאם משםכ כשיצטרך להםכא (או למקומם) ויש אומריםכב שאם אינן ניטלין מחמת כובדן חשובין תפיסת יד אע"פ שמותרים בטלטול (ויש להחמיר בזהכג).
ואין תפיסת יד מועלת אלא בבתים שהם שלוכד בין שהם קנוים לו בין שהם שכורים או שאולים אצלו וחזר והשכירם או השאילם לאחריםכה אבל מי שיש לו תפיסת יד בבית שאינו לא קנוי ולא שכור ולא שאול אין זה מועיל כלום ואוסר עליו בחצר וכן לטלטל מביתו לביתם:
הערות
- ח. במשנה שם. ורש"י שם ד"ה והדר שם אם השאיל כו'. וגמרא שם . ורש"י שם ד"ה בונייס. טור ושו"ע ס"ב.
- ט. אליה רבה סוף ס"ק ח. עי' בשו"ע ס"ג לענין מלמד כו' שאינו אוסר. ובתוס' עירובין עב, א ד"ה ומודין ורא"ש שם פ"ו סי"ז, שכתבו הטעם כיון דמצי לסלוקינהו. ובמה שכתבתי שם לקמן ס"ה כיון שיכול לסלקם, ובמצוין שם בשוה"ג. וכן מצאתי בהדיא בב"י סי' שפ"ב ד"ה ומ"ש רבינו ודוקא גבי יחד לו בית בפירושו בדברי התוס' סו, א ד"ה מערב כו' ואין יכול לסלק. אלא שחלוק עליו ב"ח מטעם אחר .
- י. ואם השוכר הוא נכרי ראה לקמן סי' שפב ס"ב.
- יא. ברייתא שם פו , א. טור ושו"ע שם. וכ"ה לקמן סי' שפד – בנכרי.
- יב. ברייתא שם – טבל ועששיות. טור ושו"ע שם.
- יג. עולת שבת ס"ק ב.
- יד. מ"[מ] הל' עירובין פ"ד הי"ד. שו"ע שם.
- טו. מרדכי רמז תקכז.
- טז. רש"י במשנה שם ד"ה אינו אוסר.
- יז. רמב"ם פ"ד הי"ד. שו"ע שם. דיני אורחים ראה לקמן ס"ט-י.
- יח. מרדכי רמז תקכו בדעת רש"י ובשם הר"י מקילון. הובא ב ב"י . שו"ע שם.
- יט. ברייתא שם.
- כ. רש"י שם ד"ה דבר הניטל. טור ולבוש ס"ב.
- כא. צע"ג ודו"ק . וראה מ"מ וציונים.
- כב. טור ושו"ע שם. מהרי"ק סי' מ"ז. הגהת סמ"ק רס"י רפב. הובא ב אליה זוטא סימן שפ"ד ס"ק ג. וקושית המג"א ס"ק ג צע"ג. עיין סי' שע"ב ס"ח ולקמן שם סי"א ובגמרא שם עז, ב. וכן ביאר באליה רבה ס"ק ב ובתוספות שבת ס"ק ג.
- כג. מ"א שם.
- כד. מהרי"ק שם. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו אם אינם ניטלים בשם מרדכי רמז תקכז. שו"ע שם.
- כה. מהרי"ק סי' מח. רמ"א ס"ב.
עירובין ע״ב א - הטקסט מספריא
וְחַד אָמַר: בְּיַיִן דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן תַּרְתֵּי, כִּי פְּלִיגִי בְּפַת.
מֵיתִיבִי: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אוֹ מְעָרְבִין אוֹ מִשְׁתַּתְּפִין. מַאי לָאו: אוֹ מְעָרְבִין בְּחָצֵר בְּפַת, אוֹ מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי בְּיַיִן.
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב, הָכִי קָאָמַר: אוֹ מְעָרְבִין בְּחָצֵר בְּפַת — וּמוּתָּרִין כָּאן וְכָאן, אוֹ מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי בְּפַת — וּמוּתָּרִין כָּאן וְכָאן.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְרַב הוּנָא אָמַר: מִנְהָג כְּרַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נָהֲגוּ הָעָם כְּרַבִּי מֵאִיר.
מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִּטְרַקְלִין אֶחָד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֵירוּב לְכׇל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עֵירוּב אֶחָד לְכוּלָּן.
וּמוֹדִים בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן שְׁרוּיִין בַּחֲדָרִים אוֹ בַּעֲלִיּוֹת, שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵירוּב לְכׇל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת בִּמְסִיפָס, אֲבָל בִּמְחִיצָה עֲשָׂרָה — דִּבְרֵי הַכֹּל עֵירוּב לְכׇל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן: אַף בִּמְסִיפָס מַחְלוֹקֶת.
פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי. חַד אָמַר: מַחְלוֹקֶת בִּמְחִיצוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַתִּקְרָה, אֲבָל מְחִיצוֹת שֶׁאֵין מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה — דִּבְרֵי הַכֹּל עֵירוּב אֶחָד לְכוּלָּן. וְחַד אָמַר: מַחְלוֹקֶת בִּמְחִיצוֹת שֶׁאֵין מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה, אֲבָל מְחִיצוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַתִּקְרָה — דִּבְרֵי הַכֹּל צְרִיכִין עֵירוּב לְכׇל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה.
And one said: In the case of wine, everyone agrees that two are required, both a merging of alleyways and a joining of courtyards. When they disagree is in a case where an eiruv was established with bread: Rabbi Meir maintains that both a merging of alleyways and a joining of courtyards are required, whereas the Rabbis say that one is sufficient.
The Gemara raises an objection from the baraita itself. And the Rabbis say: One may either establish an eiruv or a merging of alleyways. What, does it not mean that one either establishes an eiruv in the courtyard with bread or a merging in the alleyway with wine, which indicates that they also disagreed in a case where a merging of alleyways was established with wine?
Rav Giddel said that Rav said that the Rabbis were saying as follows: One may either establish an eiruv in the courtyard with bread, and it would be rendered permitted to carry both here, in the courtyard, and there, in the alleyway, or one may establish a merging of alleyways in the alleyway with bread, and it would be rendered permitted to carry both here, in the courtyard, and there, in the alleyway.
Rav Yehuda said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. And Rav Huna said: No clear halakhic ruling was issued in his favor, but the custom is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Therefore, if someone asks, he should be instructed to act accordingly. And Rabbi Yoḥanan said: It is not even a custom established by the Sages. Rather, the people were accustomed to act in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and we do not tell them they have acted inappropriately.
MISHNA: With regard to five groups of people who spent Shabbat in one hall [teraklin] that was subdivided by partitions into separate rooms, each of which had a separate entrance to a courtyard that was shared with other houses, Beit Shammai say: An eiruv is required for each and every group, i.e., each group must contribute separately to the eiruv of the courtyard, as each is considered a different house. And Beit Hillel say: One eiruv suffices for all of them, as the partitions do not render the different sections separate houses.
And Beit Hillel concede that when some of them occupy separate rooms or upper stories, they require a separate eiruv for each and every group, and the fact that they are in the same building does not render them one unified group.
GEMARA: Rav Naḥman said: The dispute applies only where they divided the hall with a partition of pegs [mesifas]. However, if they divided it with a sturdy partition ten handbreadths high, all agree that a separate contribution to the eiruv is required for each and every group, as this certainly divides the hall into separate living quarters. Some say a different version of the previous passage, according to which Rav Naḥman said as follows: Even where they merely divided the room with a partition of pegs, there is a dispute about whether this is considered a full-fledged partition.
The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagreed about this issue. One of them said: This dispute is with regard to partitions that reach the ceiling, but with regard to partitions that do not reach the ceiling, all agree that one eiruv suffices for all of them, as the partitions do not turn the compartments into separate houses. And one said: This dispute is with regard to partitions that do not reach the ceiling, but with regard to partitions that reach the ceiling, all agree that the compartments are considered separate living quarters, and they require a separate contribution to the eiruv for each and every group.
משנה תורה, הלכות עירובין ד׳:י״ד - הטקסט מספריא
בעל החצר שהשכיר מבתי חצרו לאחרים והניח לו כלים או מיני סחורה בכל בית ובית מהן אינן אוסרין עליו הואיל ויש לו תפיסת יד בכל בית מהן נעשו הכל כאורחין אצלו. במה דברים אמורים בשהניח שם דבר שאסור לטלטלו בשבת כגון טבל ועששיות. אבל אם נשאר לו בכל בית מהן כלים שמותר לטלטלן הואיל ואפשר שיוציאם היום ולא ישאר לו שם תפיסת יד הרי אלו אוסרין עליו עד שיערבו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.