לח
לח העמיד לחי באמצע מבוי אם מן הלחי ולחוץ כלפי פתח המבוי יש שם חצירות פתוחות למבוירפב ועשו גם לחי לפתח המבוירפג אין לחי הפנימי מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות החיצונות והפנימיות לערב יחד כמו בשאר מבואות שאין להם אלא לחי אחד לפתחם שצריכים כל בני המבוי לערב יחד כמו שיתבאררפד ולא אמרו שלחי נידון משום מחיצהרפה אלא לענין להשלים החסרון מנין המחיצות הצריכות לרשות היחיד גמורה אבל מכל מקום אינה מחיצה גמורה שיוכל לחלק רשות אחת לשתים שלזה צריך מחיצה גמורהרפו.
אבל אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוירפז כיון שהם אינם יכולים לטלטל מחצירותיהם למבוי אפילו אם יערבו הרי כמו שאין להם חלק כלל במבוי בשבת ואינם אוסרים על הפנימי אף על פי שלא עירבו עמהם ומותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים אם עירבו ביניהםרפח והוא שיהא באותו החצי המבוי הפנימי תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מד' אמות ויהיו בתים וחצירות פתוחים לתוכורפט ע"ד שנתבאררצ וכן הדין אם הניחו קורה על אמצע המבוירצא.
אבל אם העמידו באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין אחד מצד זה ואחד מצד זה או פס רחב ד' טפחים מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר מעשררצב הרי זו מחיצה גמורהרצג ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד אע"פ שגם החיצונים עשו תיקון לפתח המבוי ומותרים לטלטל בו אם עירבו ביניהם.
ואפילו החצר שיש בה דיורין הרבה יכולים לחלקה בענין זה שלא יצטרכו כולם לערב יחד אלא אלו לעצמן ואלו לעצמןרצד.
וכן עיר המוקפת חומה שרוצים לחלקה או להכשיר חציה ולהניח חציה יתבאר בסי' שצ"ברצה:
הערות
- רפב. תוס' עירובין דף נט , ב ד"ה מבוי. טור ושו"ע סל"א.
- רפג. רא"ש שם פ"ה ס"ט, מהירושלמי שם פ"ה ה"ה (לגבי קורה). טור ושו"ע שם.
- רפד. לקמן סי' שפו ס"א.
- רפה. כדלעיל סעיף א.
- רפו. ט"ז ס"ק כג. וראה גם לעיל סל"ב.
- רפז. ברייתא עירובין יד, ב וירושלמי שם לפירוש הרא"ש שם. טור ושו"ע שם.
- רפח. רא"ש שם. ט"ז ס"ק כב. מ"א ס"ק לג. וראה העו"ב תשנ ע' 114.
- רפט. רשב"א בעבודת הקדש שער א ס"י. מ"מ הל' שבת פי"ז ה"כ. שו"ע סל"ב.
- רצ. לעיל סעיפים ל-לב.
- רצא. ירושלמי שם. עבודת הקדש ומ"מ שם . שו"ע שם.
- רצב. רא"ש שם, ו מרדכי שם רמז תקה, והגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ה אות ד, בשם מהר"ם מרוטנבורג. טור ושו"ע סל"א. וראה גם לעיל סל"ב.
- רצג. ט"ז ס"ק כג. וכדלקמן סי' שסד ס"א לגבי צורת הפתח. וראה גם תוס' שם ה, ב ד"ה אינו דין.
- רצד. רא"ש ומרדכי והגהות מיימוניות שם . מ"א ס"ק לד. וכדלקמן סי' שעב ס"י. וראה גם לעיל סל"ב.
- רצה. סעיפים ה-ז. וראה גם לעיל סל"ב.
משנה תורה, הלכות שבת י״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
מבוי שצדו אחד ארוך וצדו השני קצר מניח את הקורה כנגד הקצר. העמיד לחי בחצי המבוי הפנימי שהוא לפנים מן הלחי מותר לטלטל בו והחצי החיצון שהוא חוץ מן הלחי אסור.
משנה תורה, הלכות עירובין ה׳ - הטקסט מספריא
אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לענין סחורה כגון שקנו יין בשותפות או שמן או דבש וכיוצא בהן אינן צריכין שיתוף אחר לענין שבת אלא סומכין על שיתוף של סחורה. והוא שיהיה המין שהן שותפין בו מין אחד ובכלי אחד. אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן או שהיה הכל יין והיה בשני כלים הרי אלו צריכין שיתוף אחר לענין שבת.
אחד מבני המבוי שבקש מחבירו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף. שהרי גלה דעתו שאינן כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה. אחד מבני המבוי שרגיל להשתתף עם בני המבוי ולא נשתתף. בני מבוי נכנסין לביתו ונוטלין ממנו שיתוף בעל כרחו. ואחד מבני המבוי שאינו רוצה להשתתף כלל עם בני המבוי כופין אותו להשתתף עמהן.
אחד מבני המבוי שהיה לו אוצר של יין או שמן וכיוצא בהן הרי זה מזכה ממנו מעט לכל בני המבוי להשתתף בו ומערב בו עליהם. ואף על פי שלא הפרישו ולא יחדו אלא הרי הוא מעורב באוצר הרי זה שיתוף.
חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד נאסרה במבוי השני ואינה מוציאה ומכניסה בו. לפיכך אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי ושיתף עליהן צריך להודיע לאנשי החצר זו. שאינן משתתפין אלא מדעתן שאינה זכות להן שמא במבוי השני רוצים להשתתף ולא בזה.
אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו והוא שלא יאסרו על שכיניו. אבל אם אוסר אינה מערבת עליו ולא משתתפת עליו אלא מדעתו.
נשתתפו אנשי חצר זו עם אחד משני המבואות אם במין אחד נשתתפו אפילו כלה אותו המין הרי זה עושה שיתוף אחר ומזכה להן ואינו צריך להודיעם פעם שניה. ואם בשני מינין נשתתפו ונתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיען. ואם כלו מזכה להם וצריך להודיעם. נתוספו שכנים בחצר זה מזכה להם וצריך להודיעם.
נשתתפה חצר זו עם בני המבוי זה מפתח זה ועם בני המבוי השני מן הפתח האחר מותרת עם שניהן והן מותרין עמה ושני המבואות אסורין זה עם זה. לא עירבה עם אחד מהם אוסרת על שניהן.
היתה חצר זו רגילה בפתח אחד והפתח השני אינה רגילה. זה שרגילה להכנס ולצאת בו אוסר ושאינה רגילה בו אינו אוסר. עירבה עם מבוי שאינה רגילה בו הותר המבוי האחר לעצמו ואינו צריך לערב עמה.
עירבו בני המבוי שהיא רגילה בו לעצמן והיא לא עירבה עמו ולא עם בני המבוי האחר שאינה רגילה בו וגם לא עירבו בני המבוי שאינה רגילה בו. דוחין אותה אצל זה המבוי שאינה רגילה מפני שלא עירב. הואיל והיא לא עירבה והוא לא עירב דוחין אותה אצלו כדי שלא תאסור על מבוי זה שעירב לעצמו.
חצר שיש לה פתח למבוי ופתח אחר לבקעה או לקרפף יתר מבית סאתים הואיל ואסור לטלטל מחצר לאותו הקרפף אינו סומך אלא על פתח של מבוי לפיכך אוסר על בני המבוי עד שישתתף עמהן. אבל אם היה הקרפף בית סאתים או פחות אינו אוסר על בני המבוי שעל הפתח המיוחד לו סומך הואיל ומותר לטלטל בכל הקרפף.
אחד מבני מבוי שהלך לשבות במבוי אחר אינו אוסר עליהן. וכן אחד מבני מבוי שבנה מצבה רחבה ארבעה טפחים על פתחו אינו אוסר עליהן שהרי הפריש עצמו מהן וחלק רשותו.
אנשי מבוי שנשתתפו מקצתן ושכחו מקצתן ולא נשתתפו מבטלין רשותן לאלו שנשתתפו. ודינם לענין ביטול רשות כדין אנשי חצר ששכח אחד מהן או שנים ולא עירבו. וכבר אמרנו שכל אדם עם אנשי ביתו הסמוכים על שולחנו כאיש אחד הן חשובין בין לעירובי חצירות בין לשתופי מבואות.
מבוי שעירבו כל חצירות שבו כל חצר וחצר בפני עצמה ואחר כך נשתתפו כולן במבוי. שכח אחד מבני החצר ולא עירב עם בני חצירו לא הפסיד כלום. שהרי כולם נשתתפו ועל השתוף סומכין ולא הצריכו לערב בחצירות עם השתוף אלא שלא לשכח לתינוקות תורת עירוב והרי עירבו בחצירות. אבל אם שכח אחד מבני המבוי ולא נשתתף אסורים במבוי ומותרין כל בני חצר לטלטל בחצרן שהמבוי לחצירות כחצר לבתים.
נשתתפו במבוי ושכחו כולן לערב בחצירות. אם אין מקפידין על פרוסתן סומכין על השתוף בשבת הראשונה בלבד. ואין מתירין להן דבר זה אלא מדוחק.
מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ככרמלית. מאחר שעירבו חצירות עם הבתים נעשה המבוי כאילו אינו פתוח לו אלא בתים בלבד בלא חצירות. ולפיכך אין מטלטלין בכולן. ואם לא עירבו אנשי החצירות מטלטלין בכולן כלים ששבתו בתוכו כחצר שלא עירבו בה.
עובד כוכבים או צדוקי השרוי בחצר שבמבוי דינו עם בני המבוי כדינו עם בני החצר ששוכרים מן העובד כוכבים או מאחד מבני ביתו רשותו שבמבוי. או מבטל להן הצדוקי. ואם היה במבוי עובד כוכבים וישראל אחד אינו צריך שיתוף. ודין ישראל אחד ודין רבים שהן סומכין על שלחן אחד דין אחד הוא.
עובד כוכבים שהיה דר במבוי אם יש לו בחצירו פתח אחד לבקעה אינו אוסר על בני המבוי. ואפילו היה פתח קטן ארבעה על ארבעה אף על פי שמוציא גמלים וקרונות דרך הפתח שבמבוי אינו אוסר עליהן שאין דעתו אלא על פתח המיוחד לו שהוא לבקעה. וכן אם היה פתוח לקרפף שהוא יתר על בית סאתים הרי זה כפתוח לבקעה ואינו אוסר עליהן. היה בית סאתים או פחות אינו סומך עליהן ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו.
מבוי שצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראלים והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל ועירבו כולן דרך חלונות. אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונות הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן העובד כוכבים. שאין נעשים כיחיד במקום עובד כוכבים.
כיצד משתתפין במדינה. כל חצר וחצר מערבת לעצמה שלא לשכח התינוקות. ואחר כך משתתפין כל אנשי המדינה כדרך שמשתתפין במבוי. ואם היתה המדינה קנין יחיד אפילו נעשית של רבים משתתפין כולן שיתוף אחד ויטלטלו בכל המדינה. וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד משתתפין כולן שתוף אחד.
אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסין בזה ויוצאין בזה אפילו נעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום אחד אפילו בית אחד בחצר אחת ומשתתפין השאר. ויהיו אלו המשתתפין כולן מותרין בכל המדינה חוץ מאותו מקום ששיירו. ויהיו אותן הנשארים מותרין במקומן בשיתוף שעושין לעצמן אם היו הנשארים רבים ואסורין לטלטל בשאר כל המדינה.
ודבר זה משום היכר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו שרבים בוקעין בה. שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהן אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן.
מדינה של רבים שיש לה פתח אחד וסולם במקום אחר מערבין את כולה ואינה צריכה שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח. הבתים שמניחין אותו שיור אף על פי שאינן פתוחין לעיר אלא אחוריהן לעיר ופניהם לחוץ עושין אותו שיור ומערבין את השאר.
המזכה בשיתוף לבני המדינה. אם עירבו כולן עירוב אחד אינו צריך להודיען שזכות הוא להן. ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני המדינה או מי שהלך לשבות בעיר אחרת או עובד כוכבים שהיה עמהן במדינה דין הכל כדינם בחצר ומבוי.
מדינה שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה אוסר על כלן. ואם בנו מצבה על פתח המבוי אינו אוסר לפיכך אין מערבין מדינה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי. ובונה כל מבוי ומבוי מצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהן כדי שלא יאסור על שאר המבואות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסג דיני מבוי ולחי עירובין דף נט , ב · עירובין יד , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת יא מאותו ספר עירובין נט. א
- דובר שלום רבים בוקעים בו עירובין נט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת עירובין נט, א
- לקוטי שיחות כרך יח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג עירובין יד, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי מאותו ספר עירובין יד , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי יב מאותו ספר עירובין יד, ב
- שו"ת סימן ג עירובין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לו עירובין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נג עירובין יד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יט עירובין יד, ב
- דובר שלום בקיעת גדיים - מבטלת לבוד או מחיצה עירובין יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת עירובין יד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) הוספות עירובין יד, ב