ח
ח וכן שתי ספינות שבים שהן קשורות זו בזו ועירבו יחדנב ובשבת נפסקו אין אומרים בהן שבת כיון שהותרה הותרה לפי שכשנפסקו הרי זה כאלו הים מפסיק ביניהןנג כמ"ש בסי' שנ"הנד והים הוא כרמלית גמורהנה אבל אם חזרו ונקשרו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשוןנו כיון שמבלעדי זה היו שתיהן רשות היחידנז:
הערות
- נב. ברייתא שבת קא, ב. רמב"ם הל' עירובין פ"ג הכ"ה.
- נג. תוס' שם ד"ה נפסקו.
- נד. סעיף ח.
- נה. כדלעיל סי' שמה סי"ט.
- נו. ברייתא שם, וכטעמיה דהר"ן שם. וראה לקמן סי' שע"ד ס"א וסי' שפג ס"ב הטעם שאומרים כאן חוזר וניעור.
- נז. כטעמיה דהתוס' (ד"ה כי) והרא"ש שם גבי מחצלאות (אלא דלעיל במחצלאות מיירי לענין לטלטל בשלו, כשלא עירבו יחד, אפילו לא היו פרוסות בתחלת השבת, וכאן מיירי לענין לטלטל מספינה לספינה, כשעירבו יחד, ובמילא דוקא כשהיו קשורות בתחלת השבת).
משנה תורה, הלכות עירובין ג׳:כ״ה - הטקסט מספריא
שתי חצרות שעירבו עירוב אחד דרך הפתח שביניהן או דרך החלון ונסתם הפתח או החלון בשבת כל אחת ואחת מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. וכן שתי חצירות שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ונפל הכותל שביניהן בשבת אלו מותרים לעצמן ומוציאין מבתיהן ומטלטלין עד עיקר המחיצה ואלו מטלטלין כן עד עיקר המחיצה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. ואף על פי שנתוספו הדיורין שהדיורין הבאין בשבת אינן אוסרין. נפתח החלון ונעשה הפתח בשגגה או שעשו נכרים לדעתן חזרו להיתרן. וכן שתי ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו ונפסקו אסור לטלטל מזו לזו ואפילו היה מוקפות מחיצה. חזרו ונקשרו בשוגג חזרו להיתרן
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.