ב
ב אבל בחצר עצמה מותר לטלטל אפילו לא עשה מחיצות לאמה שבתוכה והרי האמה היא כרמלית אף על פי כן אינה אוסרת את החצר אע"פ שהן פרוצות זו לזו במילואן ואין ביניהן מחיצה לפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין החצר שהרי היא עמוקה עשרה וכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצהטז ואפילו אם אינה עמוקה עשרה בשפתה אלא בשיפוע אם השיפוע מתלקט עומק עשרה מתוך ד' אמות נידון משום מחיצה אבל אם מתלקט כן מתוך יותר מד' אמות אינה נידון כמחיצהיז כמ"ש בסימן שמ"היח וכשהוא נדון משום מחיצה לחצר מותר לטלטל בה אפילו נפרץ כותל החצר ברוחב האמה בכניסתה וביציאתה ופרצה זו היא יותר מי' אמות שהיא אוסרת את החצר אם לא חפירת האמה שבה שנידונה לה כמחיצה והרי יש לה ד' מחיצות מצד האמה מכאן וד' מחיצות מצד האמה מכאןיט:
הערות
- טז. ראב"ד הל' שבת פט"ו הי"ב. מ"א ס"ק ב.
- יז. מ"[א] שם.
- יח. סעיפים ב; טו; יט.
- יט. מ"א שם ממשמעות הראב"ד שם.
משנה תורה, הלכות שבת ט״ו:י״ב - הטקסט מספריא
היה ברחבה יתר מעשר אמות אף על פי שאין בגובהה עשרה אין ממלאין ממנה עד שיעשה לה מחיצה. שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת המחיצות. ומהו לטלטל בכל החצר. אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא או פס רוחב ארבעה טפחים מרוח אחת מותר לטלטל בכל החצר ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד. אבל אם לא נשאר פס כלל אסור לטלטל בכל החצר שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.