לג
לג אבל אסור לחוך שחין שמוציא דםשלה ויש בו משום חובלשלו ואינו דומה להוצאת ליחהשלז שהליחה אינה מחוברת ומובלעת בבשר אלא כמופקדתשלח ונתונה בתוך כלישלט וכשמפיס השחין להוציאה אינו אלא כפותח כלי להוציא מה שבתוכושמ מה שאין כן בדם שהוא מחובר ומובלע בבשרשמא:
הערות
- שלה. מ"א סוף סקל"ג.
- שלו. ראה רש"י עירובין קג, ב ד"ה כאן וכאן. מ"א סקנ"ג. ואיסור חובל הוא משום נטילת נשמה (כדלעיל סי' שטז סי"ד), או משום מפרק (כדלקמן סנ"ד).
- שלז. מ"א שם.
- שלח. ראה כתובות ז, רע"א ורש"י ד"ה ועקיר וד"ה פקיד הוא.
- שלט. ראה רש"י קלג, ב ד"ה מהו דתימא.
- שמ. ראה רש"י כתובות ה, ב ד"ה מיפקד. וראה גם לעיל סי' רפ ס"ג.
- שמא. ראה גמרא קלג, ב. רש"י כתובות ז, רע"א ד"ה פקיד.
כתובות ה׳ ב - הטקסט מספריא
יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאׇזְנָיו. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵידוֹת? מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּמְחַלְּקָן, כׇּל חֲדָא וַחֲדָא לְמִילְּתַיהּ עֲבִידָא. דְּאָמַר מָר: זוֹ זֶרֶת. זוֹ קְמִיצָה. זוֹ אַמָּה. זוֹ אֶצְבַּע. זֶה גּוּדָל.
אֶלָּא: מַה טַּעַם מְשׁוּפּוֹת כִּיתֵידוֹת — שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאׇזְנָיו. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אוֹזֶן כּוּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכוֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאׇזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְווֹת תְּחִלָּה לְאֵיבָרִים.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִבְעוֹל בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. דָּם מִיפְקָד פְּקִיד, אוֹ חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר דָּם מִיפְקָד פְּקִיד: לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וּשְׁרֵי. אוֹ דִּלְמָא לַפֶּתַח הוּא צָרִיךְ, וַאֲסִיר.
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וּפֶתַח מִמֵּילָא קָאָתֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר, אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה — מְקַלְקֵל הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח, אוֹ מְתַקֵּן הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח?
אִיכָּא דְּאָמְרִי: וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר דָּם חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר — לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וְאָסוּר, אוֹ דִּלְמָא לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ, וְשָׁרֵי?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ, וְדָם מִמֵּילָא קָאָתֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה — מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה אוֹ מְתַקֵּן בְּחַבּוּרָה הוּא?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה הוּא — בִּמְקַלְקֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה,
he should place his finger, which is shaped like a peg, into his ears. And that is what Rabbi Elazar said: Why are the fingers of a person similar to pegs? The Gemara asks: What is the reason that Rabbi Elazar said that fingers are like pegs? If we say that it is due to the fact that they are discrete from each other, each and every finger was designated for its own discrete, sacred matter, as the Master said: This small finger is for measuring a span, the distance between the little finger to the tip of the thumb used in measuring the breastplate of the High Priest; this next finger is used for taking a fistful of the meal-offering; this middle finger is used for measuring a cubit, the distance from the elbow to the tip of the middle finger; this one next to the thumb is the finger used to sprinkle the blood of offerings on the altar; this is the thumb, on which the blood and oil is placed in the purification ritual of a leper.
Rather, the question is: What is the reason that they are pointed like pegs? It is so that if a person hears an inappropriate matter, he will place his fingers in his ears. Similarly, a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: Why is the entire ear hard and the earlobe soft? It is so that if a person hears an inappropriate matter, he will bend his earlobe into his ear to seal it. The Sages taught: A person should not allow his ears to hear idle matters. Because of the fact that ears are very sensitive and are the first of the limbs burned, one should make certain not to expose them to anything problematic.
§ A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to engaging in intercourse with one’s virgin bride for the first time on Shabbat? The dilemma is with regard to the nature of the blood that emerges as a result of the piercing of the hymen. Is it that the blood is pooled, and it is released once the hymen is pierced, so that no prohibition is violated? Or, is the blood flowing through vessels attached to the body, and it emerges as a result of a wound, so that he does violate a prohibition?
And if you say that it is pooled and the intercourse does not cause a wound, there is an additional dilemma: Does the husband require the blood to flow, and that is his objective in performing the act, in which case it is permitted? Or, perhaps he requires the opening caused by the rupture of the hymen, and creating that opening is prohibited on Shabbat.
And if you say that he requires the blood, and the opening comes about incidentally as an unintended consequence, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: An unintentional act, i.e., a permitted action from which a forbidden labor inadvertently ensued, is permitted? Or, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: An unintentional act is forbidden?
And even if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in this regard, is this a destructive action vis-à-vis the opening, and is it consequently permitted on Shabbat because only constructive actions are forbidden? Or, perhaps it is a constructive action vis-à-vis the opening.
Some say that the series of dilemmas is as follows: And if you say that the blood is flowing through vessels attached to the body and emerges as a result of a wound, does the husband require the blood, and engaging in intercourse is consequently prohibited, as his intent is to cause the wound? Or, perhaps he requires the act of intercourse solely for his own pleasure, and it is permitted.
And if you say that he requires the act of intercourse solely for his own pleasure, and the blood comes incidentally, as it was not his intent to draw blood, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to an unintentional act, or is it in accordance with the opinion of Rabbi Shimon?
And if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and unintentional acts are forbidden, is one destructive in causing the wound or constructive in causing the wound?
And if you say that he is destructive in causing the wound, in cases involving destructive acts is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who rules that one who performs any destructive act on Shabbat is exempt, even if he did so intentionally?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה עירובין קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת פא מאותו ספר עירובין קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכח דין חולה בשבת נג מאותו ספר עירובין קג , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול ג מאותו ספר עירובין קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות ג מאותו ספר עירובין קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנב הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות א מאותו ספר עירובין קג, א
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה עירובין קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת עירובין קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת עירובין קג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול עירובין קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות עירובין קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנב הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות עירובין קג, א