כה
כה המחבץרג דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצורד חייב משום בורררה שהרי הפריש הקום מן החלברו וכן אם נתן הקום בתוך כלי גמי ומי החלב נוטפים מתוכורז הרי זה תולדת בורר אוכל מתוך הפסולתרח ע"י נפה וכברה וחייב ואע"פ שהקום והחלב שניהם מין אוכל אחדרט ואין כאן פסולת כלל אף על פי כן הואיל והם דברים לחיםרי שהם מתערבים יפהריא והוא מפרידן יש בזה משום בורר כמו במפריד אוכל מפסולת:
הערות
- רג. ברייתא צה, א.
- רד. רש"י שם ד"ה המחבץ בפי' הראשון. רמב"ם פ"ז ה"ו. מ"א סקי"ח.
- רה. גמ' שם. רמב"ם שם. שו"ע סי"ז. וראה לקמן סי' תקי סי"ב: אסור לעשות חמאה מן שומן שצף ע"פ החלב שהרי הוא בורר שמפריד החלב מן החמאה שבו, ואפילו ע"י גוי אסור.
- רו. רמב"ם שם. מ"א שם. וראה גם לקמן שם.
- רז. רש"י שם בפי' השני. הובא במ"א שם.
- רח. ראה רש"י שם ד"ה בורר. וראה לעיל ס"א וש"נ. וראה שבת כהלכה פי"ב ביאורים אות ה ד"ה אלא שעדיין.
- רט. ראה מ"א סוף סקט"ז.
- רי. מ"מ הל' שביתת העשור פ"א ה"ג. מ"א סק"ה.
- ריא. ראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות א.
משנה תורה, הלכות שביתת עשור א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ומותר לקנב את הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה. ומהו הקינוב שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה. וכן מפצעין באגוזין ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש. ויום הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק ובפציעת אגוזים ובפריכת רמונים כל היום. וכבר נהגו העם בשנער ובמערב שלא יעשו אחת מכל אלו ביום הצום אלא הרי הוא כשבת לכל דבריו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.