ד
ד ואף אם אין ידו משגת כלום ורוצה ליטול מן הקופה של צדקה המתחלקת בכל ערב שבת לא יטול אם אינו צריך ליטול לצורך מזונותיו של ימות החול של שבוע הבא ובשביל מזונות יום השבת ג"כ לא היה צריך ליטול אם היה נוהג כבחול ממש לאכול בו שתי סעודות בלבד פת וקטניות כסעודותיו בחול כגון שיש לו מזון י"ד סעודות לשבעה ימים שעד ערב שבת הבא סעודה אחת לכל יום וסעודה אחת לכל לילה אלא שרוצה ליטול כדי לאכול שלשה סעודות בשבתל וכל שכן אם רוצה ליטול כדי להתענג קצת יותר מימות החול שאסור לו ליטול מן הקופה בשבוע זו שכך אמרו חכמיםלא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:
הערות
- ל. משנה פאה פ"ח מ"ז. שבת קיח, א. טור ושו"ע יו"ד סי' רנג ס"א. מ"א סק"ב.
- לא. ר"ע שבת קיח . טור ושו"ע. וראה לקמן סי' רסג ס"ב.
משנה פאה ח׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. לן נותנין לו פרנסת לינה. שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי. מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה. והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה:
שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ג:א׳ - הטקסט מספריא
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מֵהַתַּמְחוּי. מְזוֹן י"ד סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מֵהַקֻפָּה. וְאִם יֵשׁ לוֹ ר' זוּז, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, לֹא יִטֹּל צְדָקָה. וְאִם יֵשׁ לוֹ ר' זוּז חָסֵר דִּינָר, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, אֲפִלוּ נוֹתְנִים לוֹ אֶלֶף זוּז בְּבַת אַחַת, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. הַגָּה: וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ וְנוֹסֵעַ מֵעִיר לְעִיר לְקַבֵּץ, כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִסַּע כְּשֶׁהָלַךְ מִבֵּיתוֹ, נִקְרָא פַּעַם אַחַת. וַאֲפִלּוּ נָתְנוּ לוֹ ר' זוּז בְּעִיר אַחַת יָכוֹל לְקַבֵּל יוֹתֵר, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ אָסוּר (מָרְדְּכַי פ"ק דב"ב בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ). וְאִם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה וְהוּא עָלָיו בְּחוֹב, אוֹ שֶׁמְּמֻשְׁכָּן לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. וְאִם יֵשׁ לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַּיִת הַרְבֵּה, וְאֵין לוֹ ר' זוּז, הֲרֵי זֶה יִטֹּל, וְאֵין צָרִיךְ לִמְכֹּר כְּלֵי בֵּיתוֹ וְאֲפִלוּ הֵם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשׁ וּמַצָּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל מַגְרֵדָה אוֹ עֱלִי שֶׁהֵם שֶׁל כֶּסֶף, מוֹכְרָם, וְלֹא יִטֹּל מֵהַצְּדָקָה. וְהָא דְּאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, דַּוְקָא כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל מֵהַקֻפָּה אֶלָא נוֹטֵל בַּסֶתֶר מִיְּחִידִים. אֲבָל אִם בָּא לִטֹּל מֵהַקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, לֹא יִתְּנוּ לוֹ עַד שֶׁיִּמְכֹּר כֵּלָיו. הַגָּה: וְכֵן בְּמָקוֹם דְּאִכָּא תַּקָּנָה שֶׁלֹּא לִתֵּן צְדָקָה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּבָר קָצוּב, אֵין חוֹשְׁבִין לוֹ בֵּית דִּירָה וּכְלֵי תַּשְׁמִישָׁיו. (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ"ק דב"ק). וְכָל מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר, אָסוּר לִתֵּן לְבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אִם הֵם סְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם (מָרְדְּכַי פ"ק דב"מ בב"י סי' רנ"ב). וְכָל זֶה דַּוְקָא דֶּרֶךְ צְדָקָה, אֲבָל דֶּרֶךְ דּוֹרוֹן וְכָבוֹד יָכוֹל לְקַבֵּל אָדָם, כִּדְאָמְרִינַן הָרוֹצֶה לֵהָנוֹת יֶהֱנֶה כֶּאֱלִישָׁע. (מָרְדְּכַי מֵהַגָּהוֹת דב"ק).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"ד
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.