ד
ד כל המשנה ממטבע שטבעו (חכמים) לא יצא ידי חובתוט ומחזירין אותוי.
ועיקר המטבע המעכב בברכת הזן היא פתיחת הברכה וחתימתה לבדיא ובברכת הארץ צריך לומר בה הודאה תחלה וסוף וברית ותורה באמצעיב שע"י ברית ניתנה הארץ לאברהם בפרשת מילה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו'יג ובזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמריד למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ וגו' ואומרטו ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וגו' והפוחת לא יפחות מהודאה אחת וכל הפוחת מהודאה אחת ה"ז מגונהטז וצריך להזכיר שבחה של ארץ ישראל שהיא ארץ חמדה טובה ורחבהיז מפני שמצינו שנשתבחה בזה הלשוןיח שנאמריט אל ארץ טובה ורחבה וגו' ואומרכ ואתן לך ארץ חמדה וגו' ובבונה ירושלים צריך להזכיר מלכות בית דודכא מפני שע"י דוד נתקדשה ירושליםכב.
ואם חיסר אחד מכל אלה שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה או שלא הזכיר ברית או תורה בברכת הארץ או מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתוכג ומחזירים אותוכד לראש ברכת המזוןכה כמ"ש בסי' קפ"חכו (הואיל ושינה המטבע שטבעו הנביאיםכז אבל הודאה תחלה וסוף אינה מעכבתכח כיון שחתם בא"י על הארץ וכו').
ובברכת הזן אפי' אמר בריך רחמנאכט מלכא מאריה דהאי פיתאל בריך רחמנא דזן כולהלא יצא שכיון שפתח וחתם בברוךלב אע"פ שדילג כל השאר אין זה משנה ממטבע שטבעו חכמים לבד מהתיבות שהזכירו חכמים שיש בהם הקפדה כגון אלו שנתבארו וכמו שנתבאר בסי' ס"ולג וס"חלד.
ומכל מקום לכתחלה צריך לומר כל המטבע כתיקונה אם לא לקטנים פחותים משמנה שניםלה שמחנכין אותםלו בברכת המזון מעט מעט (מכל ברכהלז עד שידעו לברך כל ברכה כתיקונה) וכן בשעת הדחק שהוא נחפזלח ולא יוכל לברך בכוונה אם יצטרך לברך כל ברכה ארוכה כתיקונה יכול לקצר ולדלגלט בברכת הארץ ובבונה ירושלים מה שאינן מעניני הברכה ואצ"ל בברכה רביעית שההוספה שבה אינו אלא מנהג לבד ולא מטופס הברכהמ אבל בברכת הזן אין לדלג בהמא (הואיל וכולה מעין הברכה):
הערות
- ט. ברכות מ, ב. וראה גם לעיל סי' נט ס"א וש"נ.
- י. תוספתא ברכות פ"ג הי"ג. ירושלמי ברכות פ"א ה"ו. טור ושו"ע ס"ג-ד. וראה גם לעיל סי' סו סי"ב וש"נ.
- יא. רשב"א מ, ב ד"ה והא, וכדלקמן בנוסח בריך רחמנא שגם החתימה מעכבת. וראה פס"ד צמח צדק שמ, א. וראה גם לעיל סי' סח ס"א וש"נ.
- יב. גמרא שם מח, ב - מט, א. טור ושו"ע ס"ג.
- יג. בראשית יז, ח. רש"י שם מח, ב ד"ה צריך שיזכור בה ברית.
- יד. דברים ח, א. רש"י שם ד"ה צריך שיזכור בה תורה.
- טו. תהלים קה, מד-מה. ירושלמי שם. רבינו יונה שם ד"ה כל שלא. לבוש ס"ב.
- טז. שם בגמרא מט, א.
- יז. ברייתא שם מח, ב.
- יח. הרב רבינו יונה שם.
- יט. שמות ג, ח.
- כ. ירמי' ג, יט.
- כא. גמרא שם . טור ושו"ע ס"ד.
- כב. רש"י שם ד"ה ומלכות.
- כג. גמרא שם .
- כד. כדלעיל בריש הסעיף וש"נ.
- כה. רש"י מט, ב ד"ה והדר. רמב"ם הל' ברכות פ"ב הי"ב. רא"ש ברכות פ"ז סי' כג.
- כו. סעיף ט.
- כז. וכדלעיל סי' סו סי"ב, שלא אמרו כל המשנה כו' אלא כשמשנה בפתיחה וחתימה ובתיבות שפרטו חכמים, וש"נ.
- כח. גמרא שם מט, א (הרי זה מגונה). מאירי שם ד"ה וצריך. מאמר מרדכי ס"ק ד. וראה תהלה לדוד ס"ק א. משנה ברורה ביאור הלכה ד"ה צריך.
- כט. ובסדר ברה"נ פי"ג ס"ד הנוסח: רחמנא אלקנא מלכא דעלמא. ראה אג"ק ח"ג ע' קלז. לעיל סי' קסז סי"ג. לקמן סי' ריד ס"ב.
- ל. גמרא ברכות מ, ב. טור ושו"ע ס"א.
- לא. רשב"א ברכות שם ד"ה והא. י"א בשו"ע שם. ב"ח ד"ה ואם לא.
- לב. רשב"א שם. מ"א ס"ק א.
- לג. סעיף יב.
- לד. סעיף א.
- לה. ב"ח סי' קצב ד"ה כל המשנה. מ"א בריש הסימן. וראה לקמן סי' קצט ס"ט שעונת הפעוטות לזימון הוא כבן ט' או כבן י'.
- לו. כדלעיל סי' קפו ס"ג.
- לז. ראה משנה ברורה שער הציון ס"ק ז.
- לח. סדר השלחן למה"ר נפתלי. אליה רבה ס"ק ב. ולענין פועלים ראה לקמן סי' קצא.
- לט. נוסח הקצר שנתקן בהסכמת הרבה גדולי החכמים נדפס בסדר השלחן למה"ר נפתלי. ב"ח שם. מ"א ריש סי' קצב.
- מ. כדלקמן סי' קפט ס"ב וש"נ. וראה מ"מ וציונים.
- מא. סדר השלחן וב"ח ומ"א שם. וכדלקמן סי' קצא לענין פועלים.
תלמוד ירושלמי ברכות א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לִגְדוּלָּה הֶאֱרִיךְ יָמִים. הֲדָא אָמְרָה שֶׁהַגְּדוּלָּה מְקַצֶּרֶת יָמִים.
תַּמָּן אָמְרִין לֹא יַתְחִיל וַיֹּאמֶר וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. וְרַבָּנָן [דְּהָכָא] אָמְרִין מַתְחִיל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רַבָּנָן דְּהָכָא מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מִמִּצְרַיִם וּפְדִּיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַבָּנָן דְּתַמָּן וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם כָּל פָּרָשַת וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
רִבִּי בָּא בַּר אָחָא נָחֵית לְתַמָּן חָמֵיתוֹן מַתְחִילִין וְגוֹמְרִין וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַמָּן אָמְרִין לֹא יַתְחִיל וַיֹּאמֶר וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין מַתְחִיל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר.
בָּעוּן קוֹמוֹי רִבִּי אֲחִיָיא בֵּרִבִּי זְעִירָא הֵיךְ הֲוָה אֲבוּךְ נָהוּג עֲבֵיד כְּרַבָּנָן דְּהָכָא אוֹ כְּרַבָּנָן דְּהָתָם. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר כְּרַבָּנָן דְּהָכָא. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר כְּרַבָּנָן דְּהָתֶָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא מִסְתַּבְּרָא דְּרִבִּי יוֹסֵה דְּרִבִּי זְעִירָא מַחְמִיר וִינוּן מַחְמִרִין וְהוּא עֲבַד נְהִיג דִּכְוָותְהוֹן.
תַּנִּי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בַּבּוֹקֶר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב. רִבִּי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ מַלְכוּת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ קְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת כּוּלָּן וְצָרִיךְ לוֹמַר צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ.
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לֹא הִזְכִּיר תּוֹרָה בָּאָרֶץ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. מַה טַּעַם וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם מִפְּנֵי מַה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חוּקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצוֹרוּ. רִבִּי בָּא בֵּרִבִּי אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי אִם לֹא הִזְכִּיר בְּרִית בָּאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא אִם אָמַר מְנַחֵם יְרוּשָׁלַיִם יָצָא.
בַּר קַפָּרָא אָמַר הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לֵוִי אָמַר בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם הֲרֵי בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם הֲרֵי בַּעֲשֵׂה. הָתִיבוּן הֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם. אַתָּה הוּא יי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בוֹ.
וְדִכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. הוּא נִצְטַוָּה עָלֶיהָ. וְדִכְוָותָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. שֵׁינִי נִיתְוַסֵּף לוֹ הָרִאשׁוֹן לֹא נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ.
וְלָמָּה נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָֹהָם וּשְׁמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק לֹא נִשְׁתַּנָּה. אֵילּוּ אֲבוֹתָן קָרְאוּ אוֹתָן בִּשְׁמָן. אֲבָל יִצְחָק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ יִצְחָק שֶׁנֶּאֱמָר וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ עַד שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ וְאֵילּוּ הֵן. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל יֹאשִׁיָּהוּ וּשְׁלֹמֹה. יִצְחָק וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. יִשְׁמָעֵאל דִּכְתִיב וְקָרָאת אֶת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל. יֹאשִׁיָּהוּ הִנֵּה בֶן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ. שְׁלֹמֹה כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ. עַד כְּדוֹן בְצַדִּיקִים. אֲבָל בָּרְשָׁעִים זוֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם.
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר עֲתִידִין הֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם לְעָתִיד לָבוֹא וּמַה טַעַם לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יי לֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי אִם חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן. אָמְרוּ לוֹ לֹא שֶׁיֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם אֶלָּא מִצְרַיִם מוֹסַף עַל הַמַּלְכִיּוֹת. מַלְכִיּוֹת עִיקָּר וּמִצְרַיִם טְפֵילָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. אָמְרוּ לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב אֶלָּא יַעֲקֹב מוֹסַף עַל יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל עִיקָּר וְיַעֲקֹב טָפֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אַל תִּזְכְּרוּ רִאשׁוֹנוֹת אֵילּוּ הַמִּצְרִיִּים וְקַדְמוֹנִיּוֹת אַל תִּתְבּוֹנָנוּ אֵלּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. הִנְנִי עוֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח זוּ שֶׁל גוֹג. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִיצַּל מִמֶּנּוּ. הִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב וְאַחַר כַּךְ פָּגַע בּוֹ הָאֲרִי וְנִיצַּל מִיָּדוֹ. שָׁכַח מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב הִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הָאֲרִי. וְאַחַר כַּךְ פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִיצַּל מִיָּדוֹ. שָׁכַח מַעֲשֵה שְׁנֵיהֶם וְהִתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ. כַּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל הַצָּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.
רש"י על בראשית מ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
ויגד. הַמַּגִּיד לְיַעֲקֹב, וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי; וְהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת קִצְרֵי לָשׁוֹן:
ויתחזק ישראל. אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּנִי, מֶלֶךְ הוּא, אֶחֱלֹק לוֹ כָּבוֹד; מִכָּאן שֶׁחוֹלְקִין כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, וְכֵן מֹשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת – וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי (שמות י"א); וְכֵן אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וְגוֹ' (מלכים א י"ח):
ויגד literally, AND HE TOLD — “he” means the messenger whoever it was — TO JACOB. It does not state plainly who told it; there are many such elliptical verses
ויתחזק ישראל AND ISRAEL STRENGTHENED HIMSELF — he said, “Although he is my son, he is a king, and I will do honour to him” (Midrash Tanchuma, Bo 6). From this we may infer that we must show honour to a person of royal rank (Cf. Menachot 98a). Similarly, Moses showed honour to the king when he said, (Exodus 11:8) “And all these, thy servants, shall come down to me” (which was only a polite way of saying. “Thou, thyself, wilt be forced to come down to me”); so, too, did Elijah: (1 Kings 18:46) “and he girded up his loins [and ran before Ahab] etc.” (Midrash Tanchuma, Bo 7)
רש"י על דברים ח׳:א׳ - הטקסט מספריא
כל המצוה. כִּפְשׁוּטוֹ; וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אִם הִתְחַלְתָּ בְּמִצְוָה גְּמֹר אוֹתָהּ, שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם הַגּוֹמְרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם" (יהושע כ"ד), וַהֲלֹא מֹשֶׁה לְבַדּוֹ נִתְעַסֵּק בָּהֶם לְהַעֲלוֹתָם? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ וּגְמָרוּהָ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת עַל שְׁמָם (תנחומא):
כל המצוה — Explain this in its plain sense: EVERY COMMANDMENT. — And a Midrashic explanation is (taking it to mean, “the whole of the commandment … shall ye be heedful to do”): If thou hast once made a beginning with a meritorious deed, carry it out to the end, because it bears the name only of him (it is attributed only to him) who does the last part of it, as it is said, (Joshua 24:32) "And the bones of Joseph which the children of Israel brought up from Egypt they buried in Shechem”. But did not Moses alone busy himself with them to bring them up (cf. Exodus 13:19)? But because he had no opportunity to complete this (to inter them), the children of Israel completed it, it was called by their name (Midrash Tanchuma, Eikev 6).
רש"י על ירמיהו ג׳:י״ט - הטקסט מספריא
וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי. בְּלִבִּי, וְלָכֵן הִנְחַלְתִּים לַאֲבוֹתֵיכֶם:
אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים. אֶת, עֲדָתִי וְאֻמָּתִי, בְּתוֹךְ שְׁאָר בָּנִים, לְפִיכָךְ בֵּרַרְתִּי מָנָה יָפָה וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה:
צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם. צִבְיוֹן כָּל צִבְאוֹת גּוֹיִם (תנחומא, משפטים יז):
משנה תורה, הלכות ברכות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ומתחיל בברכת רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

