ה
ה כוס פגום יכולים לתקנו ע"י שיוסיפו עליו מעט ייןס שעיקר הפגום משום ששתה ממנו וכשחוזר ומוסיף עליו מיתקן בכך כמו פגימת המזבחסא שמיתקן אם חוזר וסותמוסב וכן אם החזיר יין שבכוס פגום לקנקן נתבטל בתוכו ברוב וכשרסג ומכל מקום אין לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מיתקן ואח"כ שופכים אותו לתוך הקנקן וחוזרים ומוציאים אותו מהקנקן לשם ברכהסד כמ"ש בסימן קפ"גסה:
הערות
- ס. ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה. הובא בתוס' ברכות נב, א ד"ה טעמו. רא"ש שם פ"ח ס"ב ופסחים פ"י סי"ד. מרדכי ברכות רמז קפג. טור ושו"ע ס"ו. וראה גם לקמן סי' קצ ס"ה. סי' רעא ס"כ וסכ"ט.
- סא. מ"א ס"ק י, ושכן משמע מהב"ח ד"ה והר"ם, בשם מהר"מ מעיל צדק.
- סב. ראה מדות פ"ג מ"ד.
- סג. תשב"ץ סי' שיג. הובא בארחות חיים הל' קדוש היום סי' כב. טור ושו"ע ס"ה.
- סד. מ"א ס"ק ט.
- סה. ראה שם סעי' ד.
תלמוד ירושלמי ברכות ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָרְפִין לְזִימּוּן. וְאִם לָאו אֵילּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְאֵילּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָרְכִין.
הלכה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד כו׳. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי אַבָּא בַּר זָמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לִשְׁנֵי בָתִּים נִצְרְכָה.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן.
אִילֵּין בֵּית נְשִׂאֵי מַה אַתְּ עֲבַד לוֹן בְּבַיִת אֶחָד אוּ בִשְׁנֵי בָּתִּים. נֹאמַר אִם הָיָה דַּרְכָּן לַעֲבוֹר אֵילּוּ עַל אֵילּוּ מְזַמְּנִין. וְאִם לָאו אֵין מְזַמְּנִין. רִבִּי בֶּרֶכְיָה מוֹקִים לַאֲמוֹרֵיהּ עַל תַּרְעָא מְצִיעְיָא דְּבֵי מִדְרָשָּׁא וְהוּא מְזַמֵּן עַל אִילֵּין וְעַל אִילֵּין.
אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָרְכִין. רִבִּי זְרִיקָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חִינְנָא מוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא. נְהִיגִין רַבָּנָן בְּהָהֵן כַּסָּא דְקִידּוּשָׁא. מִילְתָא דְּרִבִּי יוֹסֵה פְּלִיגָא אַדְּרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה טָעַם כַּסָּא וּמְתַקֵּן לָהּ. אִין תֵימַר שֶׁהוּא מָזוּג. וְהָתַנִּי הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת.
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹאֲלִין שְׂמֹאל מַהוּ שֶׁתְּסַיֵיעַ לִימִין בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת. אַתְּ שְׁמַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְתוֹפְסוֹ בִּימִין. וְצָרִיךְ שֶׁתְּהֵא יָדוֹ גְבוֹהָה מִן הַשּׁוּלְחָן טֶפַח. צָרִיךְ שֶׁנּוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ.
אָמַר רִבִּי אָחָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה מָלֵא. עִיטּוּר. וּמוּדָּח. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יי. שְׂבַע עִיטּוּר. רָצוֹן מוּדָּח. מָלֵא כְמַשְׁמָעוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אִם עָשִׂיתָה כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. אַתְּ זוֹכֶה לִירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כּוֹס פָּגוּם אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. טָעֲמוֹ פָּגְמוֹ. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינָּהּ כּוֹס פָּגוּם אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא בוֹ כְשֵׁיעוּר. וְטָעֲמוֹ פָּגְמוֹ.
אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן כְּבוֹד הַיּוֹם קוֹדֵם לִכְבוֹד לַיְלָה. קְדוּשַׁת הַלַּיְלָה קוֹדֶמֶת לִקְדּוּשַׁת הַיּוֹם. אֵי זֶהוּ כְּבוֹד הַיּוֹם רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵף בְּשֵׁם רַב בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
רִבִּי זְרִיקָן בַּר חָמוֹי דְּרִבִּי זְרִיקָן הִזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בָּאָרֶץ וְקִילְּסוּ אוֹתוֹ. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא בַּר בָּא הִזְכִּיר דַּיָין אֱמֶת בְּהַטּוֹב וּמֵטִיב וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ.
רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא אָכַל מְהַלֵּךְ עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ. אָכַל עוֹמֵד יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ. אָכַל יוֹשֵׁב מֵיסָב וּמְבָרֵךְ. אוֹכֵל מֵיסָב מִתְעַטֵּף וּמְבָרֵךְ. אִם עָשָׂה כֵן הֲרֵי הוּא כְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת. מַה טַעְמָא בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו.
משנה מדות ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אחד אבני הכבש. ואחד אבני המזבח. מבקעת בית כרם. וחופרין למטה מהבתולה. ומביאים משם אבנים שלמות. שלא הונף עליהן ברזל. שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר. נפגמה אחת מהן. היא פסולה. וכולן כשרות. ומלבנים אותן פעמים בשנה. אחת בפסח. ואחת בחג. וההיכל פעם אחת בפסח. רבי אומר, כל ערב שבת מלבנים אותו במפה מפני הדמים. לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל. שמא יגע ויפסול. שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם. והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם. אינו בדין שיונף המקצר על המאריך:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.