יג

יג כל טומאת המים מהידים אינה אלא במים שעל היד בשעת נטילה שאז בקל נטמאו המים בין מהיד עצמה כגון מים ראשונים בין מיד אחרת טמאה ואפילו הם מים שניים אבל מים שאינן על היד אף על פי שידים טמאות נוגעות בהם בשעת נטילה אינן מטמאות אותן שהרי לא אסרו^צג ליתן מים בחפניו לחבירו אלא מפני שאין חפניו כלי אבל לא משום שנטמאו המים מחפניו^צד וכן היוצא מבית הכסא יכול לשאוב בחפניו מן הדלי והמים הנשארים כשרים לנטילה^צה ואפילו אם הנוטל עצמו בשעת נטילתו נוגע בידיו הטמאים במים שעל הכלי או שבתוך הכלי בין קודם מים ראשונים בין קודם שניים לא נטמאו מידיו.

לפיכך כלי שניקב בשוליו ותחב בו ברזא^צו ודוחק אותה למעלה ויוצאים המים על ידו אף על פי שהברזא מלוחלחת במים ונוגע בהם בידו הטמאה לא נטמאו ויכול לחזור ולדוחקה בידו השניה שנטלה בראשונה ע"י דחיקת הברזא בידו הראשונה שלא היתה נטולה כלל^צז.

ומכל מקום צריך שישפוך על כל אחד רביעית בבת אחת^צח או שטיפה אחת מרובה כשתים שלא יצטרך למים שניים^צט או שישפוך הראשונים ושניים על יד זו ואחר כך הראשונים ושניים על יד זו^ק שאם ישפוך הראשונים על זו ועל זו ואחר כך השניים על זו ועל זו נמצא נוגע בברזא בידו לחה ממים הראשונים הטמאים ונדבקו מים טמאים בברזא וכשחוזר ודוחקה בידו השניה נטמאה ממים טמאים שנדבקו בה^קא וצריך לנגבה^קב.

וכן יזהר בכלי שאין לו אלא אוזן אחד שאם יאחזנה בידו לחה ממים טמאים לא יאחזנה בידו השניה^קג אבל אם היתה האוזן מלוחלחת במים הטהורים אף על פי שנגעו בהם ידים טמאות אין לחוש ליגע בהם אפילו בשעת נטילה^קד.

(ואפילו מים שעל גבי ידים טמאות אינן מתטמאים אלא בשעת נטילתן לאכילה אבל מי שידיו מלוחלחות במים שלא בשעת נטילתן לאכילה ונגע בהן מי שטיהר ידיו לאכילה ידיו טהורות):