ח
ח כל המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתוקיח ואם דיבר אתו קשות והכלימו עובר בלא תעשהקיט שנאמרקכ ולא תשא עליו חטא כך אמרו חכמיםקכא יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא (ואע"פ שרש"י שםקכב פירש דהיינו כשיוכיחנו ברבים להלבין פניו הנה הסמ"ג והרמב"ם פירשו שלא יוכיחנו בדברים קשים עד שפניו נשתנות והיינו אפילו בינו לבינו) מכאן שאסור לאדם להכלים את חבירו אפילו בינו לבינו ואין צריך לומר ברביםקכג לפיכך לא יקראנו בשם שהוא בוש ממנו ולא מספר לפניו דבר שהוא בוש ממנוקכד וכל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבאקכה.
במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו צריך להוכיחו ברבים עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראלקכו וכל זה בעבירה שבסתר אבל אם עבר עבירה בגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל שם שמיםקכז ותלמיד שראה את רבו עובר עבירה יאמר לו למדתני רבינו כך וכךקכח להזכירו אולי שוגג הוא ואם אינו שומע לו לא יוכיחנו עודקכט מה שאין כן בחבירו כמו שנתבארקל:
הערות
- קיח. רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ז . וראה גם הל' אונאה ה"ל. ומציין שם לרעיא מהימנא ח"ג קדושים פה, ב.
- קיט. רמב"ם שם ה"ח. ובס' המצות לאוין סי' שג. סמ"ג לאוין ו .
- קכ. קדושים יט, יז.
- קכא. תורת כהנים קדושים פ"ד ה"ח. פ"ג דערכין דף טז, ב.
- קכב. ד"ה ופניו.
- קכג. רמב"ם שם .
- קכד. בהזהב דף נח סע"ב ודף נט סע"ב .
- קכה. שם. ובמשנה פ"ג דאבות מי"א.
- קכו. רמב"ם וסמ"ג שם . וראה גם לקמן סי' תרח ס"ה. הל' אונאה ס"ל.
- קכז. סמ"ק סי' קיב. רש"ל. מ"א סי' תרח ס"ק ב . וראה גם לקמן שם ס"ה.
- קכח. רמב"ם הל' ת"ת פ"ה ה"ט. שו"ע יו"ד סי' רמב סכ"ב.
- קכט. ב"מ לא, א. יראים סי' קצה. הגהות מיימוניות שם אות ד. מ"א סי' קנו ס"ק ב.
- קל. בסעיף ז.
משנה תורה, הלכות דעות ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם.
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ה׳:ט׳ - הטקסט מספריא
ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו לימדתנו רבינו כך וכך וכל זמן שמזכיר שמועה בפניו אומר לו כך לימדתנו רבינו ואל יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו וכשימות רבו קורע כל בגדיו עד שהוא מגלה את לבו ואינו מאחה לעולם במה דברים אמורים ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו אבל אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים אבל עומד מלפניו וקורע עליו כשם שהוא קורע על כל המתים שהוא מתאבל עליהם אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול עומד מלפניו וקורע עליו.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ב:כ״ב - הטקסט מספריא
רָאָה רַבּוֹ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹמֵר לוֹ: לִמַּדְתַּנִי רַבֵּנוּ כָּךְ וְכָךְ. הַגָּה: וְאִם רָצָה לַעֲבֹר רַק עַל אִסּוּר דְּרַבָּנָן, אֲפִלּוּ הָכֵי צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. (ת"ה סִימָן מ"ג). הָרוֹאֶה רַבּוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לוֹ לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה, אִם הוּא אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא יַקְשֶׁה לוֹ קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה, וְאִם הוּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן, יַנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יַקְשֶׁה לוֹ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁעוֹבֵר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה (תא"ו נָתִיב ב').
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 1
- לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ח
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ פורים תרצ"א ‹ 203 שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ח
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.