מה
מה וכן מי שרירו יורד על זקנותכט או שעיניו זולפות דמעהתל וכן סומא אפילו באחת מעיניו לא ישא את כפיותלא מפני שמסתכלין בו.
ואם היה דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירים הכל שיש בו אותו מוםתלב בין שאותו מום הוא בפניו בין בידיו ורגליותלג ישא את כפיו ואפילו הוא סומא בשתי עיניותלד.
וכל מי ששהה ל' יום בעיר במום זה נקרא דש בעירו והוא שהיא עירו שדר בה או שבא לגור בה ושהה בה שלשים יום ואפילו לא בא להשתקע בה להיות מבני העיר אלא בא להיות מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה נקרא דש בעירו בשלשים יוםתלה לפי שרגילים בני העיר לישא וליתן עמו בדברים ומסתכלין בו והרגל עין הוא בלמ"ד יום כמו הרגל הלשון שנתבאר בסי' קי"דתלו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהה בה ל' יום אינו נקרא דש בעירו (עד שישהה בה י"ב חודשתלז) לפי שאין בני העיר רגילין לישא וליתן עמותלח:
הערות
- תכט. מגילה כד, ב לפירוש ה רמב"ם הל' תפלה פט"ו ה"ב וה טור . שו"ע ס"ל.
- תל. מגילה שם לפירוש רש"י (שם) ו ר"ן (שם טו, ב) ד"ה זבלגן. שו"ע שם.
- תלא. גמ' שם . טור ושו"ע שם.
- תלב. גמ' שם ורש"י ד"ה דש. טור ושו"ע שם.
- תלג. ירושלמי מגילה פ"ד ה"ח. הובא ב תוס' מגילה כד, ב ד"ה אם. רא"ש מגילה פ"ג סי' טז. מרדכי מגילה סי' תתטז. שו"ע שם.
- תלד. אגודה מגילה סל"ד בשם ר"י. ב"י ד"ה ומשמע. שו"ע שם.
- תלה. תרומת הדשן ח"א סי' כה. הובא ב ב"י שם. שו"ע שם.
- תלו. סעיף י.
- תלז. עי' תרומת הדשן שם. משנה ב"ב ז, ב. גמ' שם ח, סע"א.
- תלח. תרומת הדשן שם. מ"א ס"ק מד.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
המומין כיצד כהן שיש מומין בפניו או בידיו או ברגליו כגון שהיו אצבעותיו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו לפי שהעם מסתכלין בו מי שהיה רירו יורד על זקנו בשעה שהוא מדבר וכן הסומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו והכל היו רגילים בזה הסומא באחת מעיניו או בזה שרירו זב מותר לפי שאין מסתכלין בו וכן מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר לפי שאין מסתכלין בו.
תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו מוּמִין לֹא יִשָּא אֶת כַּפָּיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת אִסַטִיס לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ:
הלכה: תַּנֵּי. וּבְפָנָיו. וְהָא תַנֵּי. אִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ מוּתָּר. רִבִּי נַפְתָּלִי הַוָות אֶצְבַּעָתְיהּ עֲקִימָה. אֲתַא שְׁאִיל לְרִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה דָשׁ בְּעִירָךְ מוּתָּר. רַב חוּנָא הֲוָה מְעַבֵּר זַלְדָּקָן. וְהָא תַנֵּי. אִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רַגְלֵיהּ [הֲוֵי] סַגִּין. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ קָטָן נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בַּשָּׁעָה שֶׁהֵן מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כְּלוּם אָמְרוּ. אֵין מִסְתַּכְּלִין. לָא מִפְּנֵי הֶסִּיעַ דַּעַת. מֹשֶׁה. דַּאֲנָא מִסְתַּכַּלְנָא וְלָא מְסַע דַּעְתִּי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.