ט
ט ואין לברך על נטילה זוצג לפי שי"אצד שיוצא ידי חובתו בנטילת שחרית ולא הצריכו ליטול לפני נשיאת כפים אלא כשהסיח דעתו משמירת ידיוצה אחר נטילת שחרית וספק ברכות להקלצו.
ויש מקומות נוהגיןצז שבתפלת שחרית אין נוטלין ידים לנשיאת כפים ובמוסף נוטלין מפני היסח הדעת ואעפ"כ אין מברכיןצח אפילו אם ידוע שהסיח דעתו לפי שאפשר שהיסח הדעת אינו פוסל לנשיאת כפיםצט כמו שאינו פוסל לשאר דברי תורהק ולא הצריכו ליטול ידיו לנשיאת כפים אלא כשנגעו ידיו במקום הטינופת ולא די להן נקיון בעלמא כמו לשאר דברי תורהקא.
לפיכך אם ידוע לו שנגע במקום מטונף אחר שבירך על נטילת ידים שחרית לדברי הכל חייב ליטול ולברך על נטילת ידים שנית קודם עלותו לדוכן אבל מה לעשות שלא נהגו כןקב לכן כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקום המלוכלך שיתחייב לברך על נטילת ידים פעם ב'קג:
הערות
- צג. בדק הבית בב"י ד"ה ורבינו. דרכי משה אות ד בשם האגודה מגילה פ"ג סי' לד. שו"ע ס"ז.
- צד. רמב"ם שם לדעת הב"י ד"ה ויטול וד"ה וכתוב (בשם ארחות חיים בשם ר"א בן הרמב"ם) ודרכי משה שם. תוספות סוטה לט, א ד"ה כל בשם רש"י .
- צה. ראה ב"י ד"ה ומכל. רדב"ז ח"ב סי' תשעח.
- צו. בדק הבית שם. שו"ע שם. דרכי משה שם.
- צז. רדב"ז שם. הובא ב מ"א ס"ק ו.
- צח. משמעות השו"ע ס"ז.
- צט. מ"א ס"ק ט.
- ק. כדלעיל סי' א מהדו"ב ס"ז וש"נ. ועי' לעיל סי' צב ס"ה מחלוקת בזה לענין תפלה וש"נ.
- קא. כדלעיל סי' צב ס"ו וש"נ.
- קב. וגם בנט"י שקודם התפלה לא נהגו לברך כדלעיל מהדו"ב רס"י ד. סי' צב ס"ג.
- קג. מ"א שם.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.